בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי העובד נתבעו 757,764 ₪ בגין פיצויים בגין הפרת פרטיות ולשון הרע, הפרישי שכר, פדיון חופשה והבראה, תמורת הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה.
מהעדויות שנשמעו, בעיקר מהלקוחות שהעידו, הקשר הישיר של הלקוח היה עם העובד שהתייצב אצלו לבצע את העבודה ובמקביל היתקיים רק קשר טלפוני עם משרדה של החברה.
טענות החברה מגובות במסמכים רבים – דוחות איתורן, חשבוניות, כרסטת הנהלת חשבונות, צלום כרטיסי נוכחות, פירוט שיחות בטלפון נייד ועוד.
השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו.
...
ר' בעדותו של גיורא נקש: "לא היינו עוקבים... זה הכל נעשה אחרי שמצאנו אותו ... את ההתנהגות שלו" (ר' גם בעדות אשתו, בעמוד 77 שורות 19 – 24).
גם התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדחית, מאחר שהפרסום היחיד שהוכח הוא הגשת תלונה במשטרה, ובנסיבות העניין במיוחד לאור הקביעות בפסק הדין, אין לראות בפניה למשטרה כפרסום אסור, שלא כדין.
סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן:
הנתבע ישלם לנתבעת פיצויים בגין נזקים שגרם לה בהפרת התחייבויותיו החוזיות כלפיה, בסך 320,000 ₪.
