מהראיות שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירי הצדדים, עולה כי הנתבעת אכן לא ידעה בזמנים הרלוואנטיים להשעייתה של התובעת מהעבודה כי התובעת הייתה בטיפולי פוריות וההחלטה להניע את הליך הפיטורים נבעה בשל סרובה הבלתי מוסבר של התובעת לעבור בדיקת פוליגראף, על אף שבהסכם העבודה התחייבה לעשות כן, ולא מחמת הטיפולים.
...
לסיכום, טענה הנתבעת כי פיטורי התובעת נעשו ללא כל קשר לעובדת היותה בטיפולי פוריות, שכן הנתבעת כלל לא ידעה על כך, אלא לראשונה במו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים; פיטורי התובעת נעשו בהסכמתה, עת הייתה מיוצגת; מועד סיום יחסי העבודה חל ביום 25.02.13 עת סוכם הנושא עם בא כוחה, ולחילופין, לכל המאוחר ביום 28.02.13 עת סוכם על כך בשנית; עד ליום 27.03.13 שולם לתובעת תשלום מלא ולפיכך, היא אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת וכן בגין התקופה שמיום 18.02.13, בו סירבה לעבור את בדיקת הפוליגרף; התובעת לא הייתה זכאית, בהתאם להסכם העבודה עמה, לפיצויי פיטורים ואלה שולמו לבסוף חרף קיומה של מחלוקת כנה ביחס לעצם זכאותה לקבלם.
הפרת חוק עבודת נשים
אנו מקבלים את טענת התובעת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ודוחים את טענתה כי פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ולהלן נימוקינו.
אומנם, התובעת פוטרה ללא שנערך לה שימוע כדין, ואולם מצאנו כי המגעים שהתנהלו בין הצדדים ובאי כוחם במטרה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין, לרבות מתן פיצוי מסוים לתובעת, שבמהלך המו"מ הוכפל וגרם בסופו של דבר לכישלונו, מלמדים כי הנתבעת עשתה מאמץ כן לתקן את המחדל.
בנסיבות אלה, אנו קובעים כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.
אחרית דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
בגין הודעה מוקדמת – סך של 5,500 ₪;
בגין היעדר שימוע – סך של 11,000 ₪;
בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים – 16,500 ₪.