מכתב הפסקת העבודה שהציגה התובעת אינו מעיד על פיטורים, וודאי לא בעקבות מצב רפואי, ויש להניח כי התובעת, כאקדמאית מוכשרת צעירה, בת 35, ביקשה למצות את פוטנציאל ההתקדמות המקצועית שלה, ואת פוטנציאל ההישתכרות במקום עבודה שהציע לה תנאים טובים יותר, ללא כל קשר לתאונה.
כאב וסבל
בהיתחשב באופי הפציעה, הניתוח, תקופת האישפוז והתקופה בה היתה רגלה של התובעת מגובסת, ובהיתחשב בכך שהתאונה ארעה בחודש השמיני להריונה, ובעקבותיה סבלה מתקופת אי כושר ממושכת, אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 60,000 ₪.
מעדותה עולה כי מדובר בהעסקת עוזרת בית בשכר, כמקובל במשפחות רבות במצבם של התובעת ומשפחתה, ושלא עקב המיגבלה הרפואית ממנה סובלת התובעת.
...
מקובלת עלי הטענה שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת הבעל ויתר בני המשפחה.
לסיכום, אני מעריכה את הפיצוי בגין עזרת הבעל ויתר בני המשפחה, ממועד התאונה ועד תום חודש דצמבר 2012, בצירוף שכר המטפלת שהועסקה למספר שעות בשבוע, בסכום גלובאלי של 30,000 ₪.
הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 237,776 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 55,640 ש"ח הוצאות בגין שכר המומחים, והאגרה ששולמה עם הגשת התביעה.
