במכלול השיקולים ולאור העובדה שהידברות לא עמדה בתנאי סעיף 28 לחוק להגברת האכיפה אנו קובעים כי היא חייבת ביחד ולחוד עם הנתבעת 2 בתשלום הזכויות הקוגנטיות להן זכאית התובעת בגין תקופת העבודה לרבות פצויי פיטורים ולמעט זכויות הנובעות מהפגמים שנפלו בסיום העסקתה, וזאת מהטעמים הבאים:
הגם שהידברות לא פיקחה על התשלומים ולא הביאה בחשבון כי לפחות מחודש מאי 2014 החוזה אותו כרתה עם נתבעת 2 הוא חוזה הפסד, הרי שכאשר הובא לידיעתה כי התובעת נוידה/פוטרה עת היתה הרה, דרשה הידברות להשיבה לאלתר לעבודתה הגם שלא היתה מרוצה מעבודתה.
התובעת טענה כי בעת שנזקקה לטפול רפואי בפועל, לא הייתה זכאית לו. התובעת לא צרפה כל ראיה לתמיכה בטענה כי ניסתה לעשות שימוש באותו הביטוח, ואף לא פירטה לאיזה טפול נזקקה, מתי, והאם מדובר בטיפול רפואי מן הסוג הנכלל בביטוח.
...
ראשית, משאין מחלוקת כי התובעת הייתה בחודש האחרון להריונה וכי הדבר היה ידוע לנתבעת 2, הרי שלא ניתן לטעון כי מדובר בעזיבה "פתאומית". שנית, ובהתאם, באנו לכלל מסקנה מעדויות וראיות הצדדים, כי התובעת לא נטשה את עבודתה אלא כי יצאה לתקופת לידה והורות, ופוטרה בניגוד לדין.
וכדברי בית הדין הארצי בפרשת קסטרו:
"קיזוז זמן הפסקה הוא זכות של המעסיק אך לא חובה. מעסיק הבוחר שלא לקזז הפסקות, אינו רשאי על פי ההלכה הפסוקה לבוא בדיעבד ולשנות את תנאי ההעסקה".
[סע"ש 3263-07-13 אור שחם – קסטרו שיווק 1985 בע"מ (20.1.16)]
התוצאה אפוא כי נדחות טענותיה של הנתבעת 2 לקיזוז.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת 2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים סך של 11,450 ₪.