פיטורי עובד עם חוזה אישי

לפיכך, בהתאם לקביעתו של בית הדין הארצי, לפיה העובדים ייקלטו כעובדים בחוזה מיוחד ללא קביעות הרי שידרגה 38 היא הדרגה המאקסימאלית בה ניתן היה לקלוט את התובעת ללא מיכרז, ודרישתה לקבל דרגה גבוהה יותר, ללא היתמודדות במיכרז על תקן פנוי, עומדת בנגוד להוראות התקשי"ר. לעניין חישוב הפצוי בדרך של השוואת השכר, הנתבע טוען כי במסגרת סימולציית שכר שנערכה על ידי הגב' צילה אלבז- סגן ראש מינהל כספים ובקרה ומנהלת אגף א' משכורת בנתבע, לו יתקבל התרחיש המיטיב עם התובעת, הרי שהיא זכאית להפרשי שכר בסך של כמה עשרות אלפי שקלים בלבד.

באשר לטענת התובעת, לפיה הופעלו עליה לחצים פסולים לאחר סיום ההליך המשפטי, והוצב בפניה אולטימאטום: חתימה על טפסי הקליטה או פיטורים- הנתבע טוען כי שלוש העובדים סירבו להיקלט בנתבעת בתנאים שנקבעו, והציבו דרישות אשר חורגות מפסק דינו של בית הדין הארצי ביחס לדירוגם המקצועי.

...

בית הדין הארצי דחה את הבקשה וקבע כדלקמן: "ההליך הנוכחי אינו ההליך המתאים לאכיפת הפסק, מה גם שלכאורה מה שעותרת המבקשת לאכוף אינו נמצא בפסק הדין אותו היא מבקשת לאכוף. בפסק דינו של בית דין זה אין מה להבהיר, הוא ברור, וגם לא נפלה בו כל טעות סופר. ככל שנהפוך בטיעוני המבקשת, לא נמצא בהם בסיס משפטי לסעדים המבוקשים בבית דין זה. מאחר והמסקנה שההליך שנקטה בו המבקשת אינו ההליך הנכון –נדחית הבקשה" יצוין כי לאחר פסק הדין, בחודש 11/2012, הושגו הסכמות ראויות בין המוסד לבין שני התובעים האחרים בנוגע לאופן קליטתם, ואילו אופן קליטתה של התובעת נותר במחלוקת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה.

הנתבע ישלם לתובעת תשלום עבור הפרשי השכר (שנגזרים מהכוננות כאמור) בסך 72,788 ₪ שישולמו לה תוך 45 יום מיום שיומצא לנתבע פסק הדין.

בסופו של דבר נדחו מרבית טענותיה ונפסק לה סכום כאמור.

הנתבעים הוסיפו כי הכספים שהופקדו לקרנות הפיצויים אינם באים במקום פצויי פיטורים מאחר ואין בין התובע לבין הנתבעים הסכם אישי ולא חל עליהם הסכם קבוצי הקובע כי יחולו על כספים אלה הוראות סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים).

...

אחרית דבר תביעת התובע מתקבלת ואנו מורים לנתבעות 3 ו- 4 לשחרר את כל הכספים שנצברו לטובת התובע בקופות השונות, בהתאם לכל דין ובהתאם להוראות תקנוני החברות.

התביעה שכנגד מטעם הנתבעים 1 ו- 2 – נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות, בשל נסיבותיו העגומות של תיק זה, בו שני אחים מנהלים ביניהם מלחמות חורמה בערכאות שיפוטיות, ומתוך התחשבות במצבו האישי של מר מאיר גואל, לו אנו מאחלים רפואה שלמה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות, חרף התוצאה אליה הגענו, וכל צד יישא בהוצאותיו.

] עו"ד ח'יר עצמו בעדותו אישר כי החל את עבודתו עם המועצה ללא הסכם כתוב אלא לאחר שיחת טלפון עם התובע,[footnoteRef:84] וללא מיכרז,[footnoteRef:85] וגם אישר כי בתקופה בה נתן ייעוץ משפטי למועצה לא הוקפד על עריכת הסכמים ומכרזים כנדרש עם גורמים שונים הנותנים שירותים למועצה.

כאמור משכורתו ותנאי עבודתו של התובע צריכים להיות משולמים בהתאם להסכם האישי אשר קובע בסעיף 11א כך: "העובד יהיה זכאי לחופשה שנתית של 22 ימי עבודה בשנה (לעובד המועסק, חמישה ימים בשבוע)... העובד לא יהא זכאי ליצבור ימי חופשה אלא באישור הרשות המקומית ובכל מקרה לא זכאי העובד המועסק חמישה ימים בשבוע ליצבור יותר מ- 55 ימי חופשה...". על פי דו"ח ניצול ימי חופשה,[footnoteRef:103] במועד פיטוריו צבר התובע 59.28 ימי חופשה, ומתוכם יכול היה לפדות 55 ימים.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ועל המועצה לערוך חישוב של הפרשי הפנסיה, החל מסיום עבודתו של התובע ועד למועד התשלום בפועל, לפי ההוראות בהסכם האישי ובהתאם למשכורת הקובעת ביחס לכל אחת מהתקופות.

כמו כן, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ואנו קובעים כי הסכומים הבאים היוו חריגות בשכר: הפרשי שכר משולב בסך 115,134 ₪ תוספת ממלא מקום בסך 147,030 ₪ החזר הוצאות רכב בסך 4,788 ₪ החזר דמי כלכלה בסך 23,555 ₪ שעות כוננות בסך 39,167 ₪.

במצב דברים זה, ישלם התובע הוצאות שכ"ט עו"ד לנתבע בסך 7,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד למועצה בסך 7,000 ₪.

הנתבעת 1 טענה כי התובע לא פוטר מעבודתו, ההפך מכך, הוא זומן לתחילת העונה ונידרש להתייצב לתחילת האימונים, ואולם, התובע לא התייצב ובכך הפר את ההסכם עם הנתבעת 1.

נסביר: ביה"ד הארצי היתייחס ב- דב"ע (ארצי) נה/3-91 ב.ג פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ – זהבה שטול [פורסם בנבו]  (15.5.95)) למהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה כך: "בישראל, נמצא כי מרבית חוזי העבודה האישיים, בין אם הם נגזרים מהסכמים קבוציים ובין אם לאו, הם חוזים לתקופה בלתי קצובה, המאפשרים לכל צד לחוזה העבודה לסיימו בכל עת, אך לעיתים מקבל המעביד על עצמו מיגבלה או סייג לשימוש בזכותו לפטר עובד המועסק לתקופה בלתי קצובה. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בעיניין זה יטה, אפוא, את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה". עיון בהסכמי ההעסקה שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובע, מלמד כי שני ההסכמים מתייחסים לשתי עונות משחקים ספציפיות (2018-2019 ו- 2019-2020); וכי אין בהסכמי ההעסקה סעיף שמאפשר את ביטולם לפני תום שתי העונות.

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: האם נכונה טענת התובע כי השכר שסוכם איתו עמד על 24,000 ₪ נטו וכי הוא פוצל לבקשת הנתבעת 1 באופן שלבקשתה הסכים התובע שחלק מהשכר האמור ישולם ע"י הנתבעת 2; מי מהצדדים הפר את הסכם ההעסקה והאם התובע זכאי למלוא השכר שההסכמים מקנים לו בקיזוז השכר שקיבל בפועל באותה תקופה; העובדות הצריכות לעניין: לאחר ששמענו את הצדדים, את באי כוחם, עיינו בתצהירים על נספחיהם, בכתבי הטענות ובסיכומים, אנו מכריעים כדלקמן: התובע עבד כשחקן כדורגל בנתבעת 1 בעונת המשחקים 2018-2019 (אם כי הצדדים התכוונו מלכתחילה כי הוא ישחק גם בעונה 2019-2020).

בנסיבות אלו אנו מקבלים את גרסת התובע כי היתה לו קרן פנסיה/פוליסה מתאימה כשהחל לעבוד בנתבעת 1.

בנסיבות אלו אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום הלנת שכר בסך 20,000 ₪.

לסיכום – הסכומים הבאים הם הסכומים שמצאנו כי הנתבעת 1 היתה צריכה לשלם לתובע (חלקם בערכי נטו).

נפקות סיום הסכם ההעסקה קודם למועד שנקבע בו בהליך מט/3-123 (ארצי) בנימין פנקס - ישקר בע"מ נהריה, כא(1) 343 (1990)‏‏ נקבע: "7. חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו. משמדובר "בעובד לפרק זמן בלתי קצוב עולה, וזהו הדין בישראל, להבדיל מהדין דהיום במדינות אחרות, שהמעביד רשאי לפטרו בכל עת, אף ללא סיבה" (דב"ע לו/33- 3[1], בע' 52 ), וזאת "תוך מתן הודעה מוקדמת כקבוע בחוזה או כמתחייב מהנוהג" (דב"ע מב/49- 3[2], בע' 89).

ההתכתבות של מר לברן עם התובע בזמן אמת מעידה כי התובע אינו מרוצה מקיצור תקופת ההודעה המוקדמת אולם מסכים לחתום על ההסכם ושומר את טענותיו ביחס לכך: "אנחנו לא מסכימים על נושא ההודעה המוקדמת אבל אני אחתום על החוזה הנוכחי שבו יש 30 יום הודעה מוקדמת ואתמודד בעתיד עם הנושא הזה. תודה."[footnoteRef:78] .

...

סוף דבר: התביעה העיקרית של מר פלד מתקבלת באופן חלקי כמפורט בסעיף 125 לעיל.

מעבר לכך, בנסיבות העניין מצאנו כי התגלעה בין הצדדים מחלוקת כנה ועל כן לא מצאנו לחייב את האיגוד בתשלום פיצויי הלנה ביחס לרכיבים הרלוונטיים.

באשר להוצאות התביעה העיקרית – מצאנו לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.