פיטורי עובד בזעם: פיטורי עובד שלא כדין עקב כעס או תסכול

ואכן, כ-17 שעות לאחר מכן, בשעה 18:13 באותו יום, כתב התובע למנהל העבודה כי "מבחינתי אני יכול להגיע לעבוד היום. אמרתי לדוד שאני לא יכול לעבוד מתוך כעס על הבעיות שעושים לי כבר יותר מחודש עם המשכורות. לא התכוונתי להבריז ומעולם ב-3 שנים שאני עובד פה בחברה גם לא הברזתי אף פעם" (נספח ב' לתביעה).

לטענתו חזר בו מהודעתו מיום 10.11.17 שנכתבה בשעת כעס, ומתוך תיסכול לפיה הוא לא מתכוון להגיע לעבודה אם מרבית השכר מנוכה לו. עוד באותו היום הבהיר כי הוא חוזר בו מהצהרתו והוא מתכוון להמשיך בעבודתו כרגיל.

או שמא בנקודת זמן מסוימת לפני כן. כבר עתה אציין כי אכן שוכנעתי מחומר הראיות שהוצג בפניי כי התובע פוטר, הלכה למעשה, עוד לפני שהוזמן לשימוע ומשכך התובע פוטר שלא כדין, להלן אנמק.

האחראי אמר לו שהוא קיבל הוראה מהמנהל ושנאמר לו שהוא (התובע) סיים את העסקתו : " בר: זה בר.. למה אני לא כתוב במשמרת וולדמיר פה? דוד: הוא הוריד אותך מהעבודה, הוא אמר שאל תאשים אותו. בר: והוא לא חשב להודיע לי.... דוד: אני לא יודע, אני חשבתי שאתה דיברת כבר איתו. הוא אמר ש. "אני לא רוצה אותו פה, זהו , תוריד אותו, ... בר: יואו , אני פשוט בהלם...". ערה אני לכך כי הנתבעת טענה כי יש להוציא את התימלול כי לא הוגש כדין משום שלא פורטו פרטי מבצע ההקלטה, עם זאת לא שוכנעתי כי הפגם שהנתבעת טוענת לו יש בו כדי להביא להוצאת התימלול מחומר הראיות.

...

בכל הנוגע לרכיב הנתבע על ידי התובע בגין עגמת נפש בנפרד , אכן בית הדין "רשאי" לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, נקבע על ידי בתי המשפט כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני מסוג של צער, כאב וסבל, עגמת נפש וכיוצ"ב, שמורה לשיקול דעת בית המשפט ותעשה במקרים "מיוחדים"' כך גם פסקו בתי הדין לעבודה: "בית דין זה חזר ופסק כי פיצוי על עוגמת נפש, הוא היוצא מן הכלל ויקבע במקרים החריגים, 'הקיצוניים ויוצאי הדופן' [עע 1403/01 סוהייר סרוגי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.5.04); ולאחרונה בעע 157/06 עירית תל אביב – יפו – עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז"ל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20.12.06); וראו גם עע 360/99 אהרון כהן – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 1]." לא שוכנעתי כי מדובר על מקרה חריג שיש לפצות בגינו בנוסף בגין עגמת נפש.

כאמור, משקבענו כי היתה הסכמה לשבץ את התובע למשמרות ביום שישי, לא שוכנענו כי באמירה הכללית לשיבוץ התובע למשמרות אחרות מבלי לנקוב במועדים ספציפים יש לראות בכך הצעה כנה לשיבוץ עבודה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

לצד תמונה זו של פיטורים, התובע ציין בכתב התביעה כי הנתבעת גרמה לו לחשוב שהוא מתפטר מרצונו החופשי, "אולם בפועל, רצון חופשי ובחירה לא היו כאן, שכן מעשיו של התובע נעשו בשעת זעם, מתוך סערת רגשות שהנתבעת הוליכה אליה ולא מתוך בחירה חופשית". לצד זאת הוא ציין כי לאחר מכן ניסה להניא אותה ממעשיה, ופנה אליה במסגרת הודעת הדוא"ל מתאריך 12/12/17, ובמסגרת תשובתה, באמצעות דוא"ל, מיום 13/12/17 היא דחתה את כל טענותיו.

מחד, בפנייתו לנתבעת מיום 12/12/17 ציין התובע כך: "אני מצדי ידעתי שאני הולך להתפטר, רק חבל שהשימוע לא היה הוגן והולם ומכובד וחבל שזה גרר הליך פיטורין שלא כדין...". מאידך, בסעיף 79 לתצהירו טען: "אבקש להבהיר כי כלל לא תכננתי להתפטר באותה שיחה ובכלל לא תכננתי את התפטרותי (לא הכנתי מכתב התפטרות וגם לא התחלתי בחיפוש אחר מקום עבודה חדש, ויתרה מכך, גם ניסיתי לאחר מכן להניא את הנתבעת ממעשיה ומהתנהגותה כלפיי)..." (וראו גם עדותו בפנינו, בעמ' 14).

אשר למהלך "שיחת השימוע" – התובע טען, כי בראותו את הזימון לשימוע, חש דאגה, תיסכול ובלבול, והגיע למחרת לשיחת השימוע, לאחר שלא עצם עין, כימעט כל הלילה.

...

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שתקבל פסק דין זה לידיה: פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך של 5,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה. השלמת פיצויי פיטורים – סך של 8,067 ₪, וזאת בנוסף על הסכומים שנצברו בקופות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 12/12/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אנו מורים לנתבעת למסור לתובע מכתב שחרור פיצויי הפיטורים שבקרן הפנסיה, וטופס 161, ככל שלא עשתה כן עד כה. יתר התביעות נדחות, כפי שקבענו לעיל.

אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – בשים לב ליחס בין הסכומים שנפסקו לבין הסכומים שנתבעו, ובשים לב לדרך המכבידה בה נוהלה התביעה, בין היתר: כתבי טענות מטעם התובע אשר כללו חזרות, עומס פרטים לא הכרחי וללא הבחנה בין עיקר לטפל, באופן שהכביד מאוד על הטיפול בתיק, כמו גם לחולשותיה הניכרות של התביעה, כפי שפורט לעיל – שקלנו לחייב את התובע לשאת בחלק מהוצאות הנתבעת, אך בסופו של דבר החלטנו, לא בלי היסוס, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

האם קיבל התובע מלוא המגיע לו בגין נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים? ככל שבית הדין יקבע כי התלושים אינם משקפים את הקף עבודתו/שכרו של התובע וכד' - האם זכאי התובע לפצוי בגין תלושי שכר שלא כדין.

התובע פנה לנתבעת ובקש זכויות המגיעות לו כתוצאה מהפיטורים, לרבות מכתב פיטורים, אך איציק סרב לתת לתובע את זכויותיו ואף איים על התובע כי אם יפנה לעו"ד יעצור אותו ואת בני משפחתו בכלא וימנע ממנו להכנס לישראל ולעבוד בה. לטענת התובע, אף אם לא היה מפוטר, היה מודיע לאיציק כי ככל שלא יתוקן העוול מצד הנתבעת לא תהיה לו ברירה אלא להתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, אולם הנתבעת הקדימה את התובע.

ש.ת. זו הייתה שיחת כעס ולא שיחת פיוס.

זה נבע מתסכול ומההפסדים שנגרמו לי בעקבות העזיבה ( עמ' 43 שו' 26 - עמ' 48 שו' 26)(דגש ש.ש.).

אף אם הצדק עם הנתבעת, אין להסתפק בתחשיב כללי זה, אלא יש לבחון אם הנתבעת שילמה כדין בגין כל אחד מהרכיבים שנתבעו, ספציפית.

...

הנתבעת תשלם לתובע את היתרה בגין שכר 12/15 בסך של 28 ₪ (מעוגל).

סוף דבר התביעה נדחית ביחס לרכיבים: הפרשי שכר מינימום, שעות נוספות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי נסיעות, דמי חגים, דמי כלכלה ופיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כחוק.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים בגין הרכיבים המפורטים מטה: השלמת פיצויי פיטורים בסך של 5,774 ₪.

לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו פצויי פיטורים ולא ערכה עבורו גמר חשבון כדין, זאת חרף מכתב התראה ששלח התובע באמצעות בא כוחו ביום 11.3.2019.

אנו מעדיפים את פרשנותו של מר בכור לסיטואציה כי במערכת יחסי עבודה יתכנו רגעים של כעס, תיסכול ואפילו התפרצות לא רצויה.

אך אם הצד שכעס או התפרץ חזר בו ו/או היתנצל ו/או עשה כלפי האחר מחווה על פיו גילה דעתו כי פניו לשיחה ולשלום – הרי שמתמלאת חובת תום הלב הדרושה בקיום יחסי עבודה.

מר בכור העיד כי לא צעק על התובע ולא התפרץ עליו בזעם במהלך הישיבה, לא סילק את התובע מהחדר ולא פיטר אותו אבל השיחה היתנהלה בטונים לא נעימים (עמ' 55 לפרוטוקול).

...

בנסיבות אלה, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪.

טענות הצדדים: התובע טען בסיכומיו כי הוכיח שפוטר שלא כדין, כיוון שנפלו פגמים בהליך השימוע וכי זה נעשה 'למראית עין' משההחלטה על פיטוריו התקבלה עוד קודם לשימוע; הצביע על סתירות בגירסת הנתבעת ובקש לקבל את התביעה ולפצותו בפצוי ראוי בגין נזק ממוני ונזק לא ממוני שנגרמו לו. מנגד טענה הנתבעת כי לא הוכח שהתכוונה לפטר את התובע אלא מצב הדברים היה שהוא התפטר, היא חיפשה מחליף ומצאה.

אלא הצהיר בסעיף 12 כי "לאחר מספר ימים בודדים מקרות הארוע" הודיע לתולי על חזרתו מבקשתו להתפטר שהועלתה לטענתו בשעת כעס, תיסכול ובשל האיום שנשמע ממנהל ההנדסה הטכני.

] איננו סבורים כי רק הנתבעת אשמה בסיטואציה זו. התובע אישר בדיון המוקדם כי אכן נישאל פעם נוספת, כשחזר לעבודה לאחר סוף שבוע אשר להחלטתו בקשר להתפטרות והוא אמר לתולי כי "נשאר אותו הדבר מבחינתי."[footnoteRef:10] כלומר, עמד על התפטרותו גם לאחר ש'עבר הזעם' והבהיר את רצינות כוונתו והחלטתו.

...

השאלה שבמחלוקת – האם הנתבעת קיימה את הליך השימוע למראית עין בלבד תוך שהייתה כבר החלטה סופית לפטר את התובע? ככל והתשובה חיובית האם התנהלות הנתבעת גרמה לתובע נזקים כנטען על ידו? דיון והכרעה לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בכלל החומר המצוי בתיק והתרשמות מהעדויות, החלטנו לדחות את טענות התובע לפיטורים שלא כדין כמבואר להלן.

[footnoteRef:11] [11: בר"ע (ארצי) 20418-03-13 משה סעיד – מנוסביץ רעות (7.11.2013)] לגבי גובה הפיצוי, נאמר – "ניתן לשקול מגוון שיקולים, אשר מבלי להתיימר למצותם, כוללים: עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי (לעניין בחינת מהותיות הפגם ראו: ענין אורן; ענין אהרונוב  פיסקה 63); אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות (ראו ענין פלונית וענין אורן); האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד (ראו ענין אהרונוב פיסקה 63) ; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד (ראו ענין פלונית פיסקה 42) ועוד."[footnoteRef:12] [12: ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.02.2017)‏‏] בנסיבות העניין, מחדלי הנתבעת אינם חמורים בהקשרם, הסיטואציה אליה נקלעה הנתבעת לא הייתה רק באשמתה, שכן נבעה ממעשי התובע והתפטרותו, חזרתו מהתפטרותו, שהייתה מאוחרת בנסיבות העניין; הועלו בשימוע סיבות ענייניות וניתנה לתובע הזדמנות להשיב להן; התובע לא העלה שום טענה כי מעשי הנתבעת ועצימת עיניה מהמשך עבודתו השלו אותו וגרמו לו לנזקים לדוגמה דחיית הצעות עבודה אחרות; הנתבעת ציינה בשימוע שיש הרבה דברים טובים בעבודת התובע; התובע לא טען לנסיבות אישיות שיש להתחשב בהן וכי הנתבעת דחתה אותן בשריריות; שוכנענו כי השיחה שעליה מבסס התובע את עיקר טענותיו בהקשר זה, לא התקיימה על רקע החלטה לפטרו אלא בעקבות חיפוש מחליף לאחר התפטרות התובע.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה על שני ראשי הנזק.

בנסיבות ולאור אשמת שני הצדדים לסיטואציה שנוצרה החלטנו לא לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.