פיטורי עובד ארעי לאחר חשיפת כשלים בחברת החשמל

התובע – מר מורן גנוסר עבד אצל הנתבעת – חברת החשמל לישראל בע"מ במשך כעשר שנים מעמד של עובד אירעי ופוטר, בהתאם להסדרים ולהסכמים הקבוציים החלים על עובדים אירעיים.

לפני פיטוריו שלח התובע מכתב לגורמים שונים בנתבעת בו התלונן על כשלים וליקויים במערכת לניהול ותפעול רשת החשמל במתח גבוה (DMS) שנרכשה מחברת סימנס ועל פגמים בהתנהלותו של מנהלו הישיר – מר אלון עמרם.

התובע טען שפוטר שלא כדין לאחר שחשף כשלים בניהול, שיווק ואספקת החשמל לכלל הציבור בישראל.

...

האם התובע זכאי לסעד הצהרתי שלפיו על הנתבעת להימנע מלהפריע בדרך כלשהי להמשך פרנסתו? התובע לא חזר על בקשתו לסעד זה במסגרת הסיכומים מטעמו, ולכן יש לראותו כמי שוויתר על סעד זה. לכך יש להוסיף כי נוכח המפורט לעיל, שוכנענו כי הנתבעת לא הפריעה לפרנסתו של התובע ולכן אף אם התובע היה עומד על קבלת סעד הצהרתי זה, דין תביעתו הייתה להידחות.

סוף דבר תביעת התובע נדחית.

בשים לב להיקף הראיות ולעדים הרבים שנשמעו לפנינו[footnoteRef:168] ובשים לב לכך שחלק מטענות התובע נזנחו במסגרת הסיכומים, ישלם התובע לנתבעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסכום של 25,000 ₪.

בשל כך, ביקש המבקש לעבור לשירות ביחידות אחרות במישטרה "הכחולה", אשר לא יהיה להן קשר עם היחידה בה שירת במג"ב. בקשתו של המבקש לא נסתייעה לאחר שניכשל מספר פעמים במבדקים שנערכו לו לשם העברתו למישטרה "הכחולה". המבקש הועבר פעמיים ליחידות מג"ב אחרות בתוך ירושלים, למרות שלטענתו ביקש לעבור ליחידות המרוחקות ממנה, ולדבריו, המשיך לסבול מהתנכלויות.

לאחר שנערך שימוע למבקש, נימסר לו ביום 15.12.10 מכתב פיטורין ובו הודע לו על פיטוריו "בשל תפקודך והתנהלותך הלקויים". המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד פיטוריו, ובקש וקיבל צו אירעי למניעת המשך הליכי הפיטורין.

בהקשר זה מפנה המבקש גם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, וכן פורש הוא את טענותיו לגופו של ערעור.

אם וככל שהמבקש יזכה בערעורו, הרי שניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו ונזק זה איננו נזק בלתי הפיך או בלתי ניתן לתיקון (ראו: עניין פרטנר, סעיף 5 להחלטה והאסמכתאות שם; עע"ם 4538/05 אחים זילברשלג נ' דרורי שירותי חשמל (לא פורסם, 16.6.2005); עע"ם 5265 א.י.ל. סלע (1991) נ' חברת נתיבי איילון סעיף 6 להחלטה (לא פורסם, 24.6.04)).

...

דין הבקשה להידחות.

סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה ומחייב המבקש בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

דיון והכרעה נסיבות סיום העסקתו של התובע לטענת התובע, הוא נחשף לאי סדרים וכשלים בהתנהלות המועצה, וכאשר ביקש לתקנם הוא ניתקל בהתנגדויות קשות ופעולות מצד גורמים במועצה אשר הכשילו את עבודתו.

כאשר מדובר בנסיבות שבהן מעשה הפיטורים הוא בלתי נימנע, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע, ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין (ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן (מיום 3.3.2009); ע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ – רחל כהן, פד"ע ל"ט 71).

לטענת התובע, בכתב התשובה, "בנושא רכב הליסינג- לא היה ליסינג! הרכב הושכר ממקורב למועצה, קבלתי רכב ישן ומקרטע, לחצתי לקבל רכב חדש מליסינג וראש הראשות והגזבר לא אישרו, נסעתי עם הרכב עד ליום העסקתי, מעולם לא הייתי מעורב בתאונה עם הרכב, הרכב הוחזר בדיוק כפי שקבלתי אותו. מעולם לא דיברו איתי בנושא הנזקים לרכב, גם שהחזרתי את הרכב והכל היה בסדר ותקין. בנושא המחשב והסלולרי- בכל חברה מתוקנת מבצעים סגירת חשבון מסודרת עם כל עובד, עד עכשיו החשבון פתוח, ציפיתי לפגישת גמר חשבון בנושא תשלום השכר. טען הגזבר שהוא עובד על זה ויהיה איתי בקשר. עדיין ממתין לפגישת גמר חשבון." במסגרת תצהירו הבהיר התובע כי "לא גרמתי כל נזק לרכב הליסינג של הנתבעת...לא הועברה אליי כל פנייה בנושא זה..."; ולגבי המחשב והטלפון הבהיר התובע כי אלו אכן נותרו בידיו, "וזאת מאחר שכלל לא התבקשתי להחזירם...יצוין כי מדובר במכשירים ישנים, להערכתי בעלי ערך כספי נמוך מאוד, במהלך הדיון הקרוב בתיק אתאם עם נציגי המועצה את החזרת מכשירים אלה לידי המועצה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענת הקזוז בעיניין הרכב להדחות ודין טענת הקזוז בעיניין המחשב והטלפון הנייד להיתקבל בעקרו (אך לא בסכום הנתבע).

...

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה מתוקן, כך שלא מצאנו התייחסות מפורשת לטענות התובע בעניין.

משכך, טענת הקיזוז בעניין הרכב נדחית.

טרם הוברר לנו, גם לאחר ששמענו את עדותו של התובע, מדוע התובע לא הגיע למסור את המכשירים למועצה (ע' 6 ש' 35; ע' 7 ש' 1-3), כפי שמתבקש וכפי שהחזיר את הרכב, בוודאי עת מדובר במנכ"ל המועצה, בעניין זה מקובלת עלינו טענת ראש המועצה כי "הוא (התובע- ד.י.) אמור להחזיר את זה בעצמו" (ע' 8 ש' 13-14).

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בעיקרה; ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום, כדלקמן: א. פיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין על סך של 10,000 ₪.

בתביעתו טוען התובע כי הנתבעת הפלתה אותו על רקע מוצאו, לא העניקה לו קביעות ופיטרה אותו שלא כדין מעבודתו בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה התשנ"ח - 1988 (להלן: "חוק השויון" או "חוק שויון הזדמנויות") ובנגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז- 1997 ( הלן: "חוק הגנה על עובדים").

באשר להליכי הקביעות בנתבעת כבר נקבע בפסיקה (ע"ע 198/05 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. אלכסנדר וולוביץ) כי: "ההסדר לפיו מועסקים עובדים בחברת החשמל במעמד אירעי מעוגן בשורה של הסכמים והסדרים קבוציים. מדובר בהסדר ממוסד, קבוע ומחייב". עוד נקבע כי: "מעבר ממעמד אירעי למעמד קבוע כרוך בקיומו של תקן קבוע פנוי. בדרך הטבע מסגרת התקנים מוגבלת, כך שלא ניתן לקלוט את כל העובדים הארעיים במעמד קבוע. דברים אלה טבעיים והם חלק ממציאות החיים.

לטענתו: "תקן על בסיס הומני שח"ח החליטה לבוא לקראת אנשים שיש להם מיגבלות או בהעסקה רב גונית. מדובר על נכי צהל, עוור, הלום קרב או חוסים בכל מיני הוסטלים או מקומות כאלה ואחרים. כבדי שמיעה, גבול האוטיזם, או על מקרים שכשאני לא פעם הייתי מקיים שימוע או שיחה איתם ופתאום מתברר שהוא חולה בסרטן או אישתו או אחד הילדים ומחייב אותי לעשות שיקול דעת ולהעביר את הידיעה הזו לסמנכ"ל משאבי אנוש. זו מכסה מעבר לקביעות הרגילה מחוץ לקטגוריה הרגילה. לקות גופנית, לקות שכלית." בנוגע למר דוד ב. – על פי עדותו של מר הופר נתוני עובד זה אינם כשל התובע.

עופר הסביר לתובע כי לאחר שנה, הוא יהיה מוכן לעזור לו לשוב לעבודה בנתבעת : "דובר מס' 1, עופר: תראה, אני הדבר היחיד שאני יכול לעזור זה אממ, אחרי שנה ויום לקלוט אותך למקום אחר, לקליטה מחודשת בחברה". בהמשך ציין עופר כי אם לא יהיו מספיק מועמדים לקביעות, או לא מספיק מועמדים מבחינת האפליה המתקנת לבני העדה האתיופית, תמיד תהיה אופציה אחרי שנה להחזיר אותו .

...

עוד שוכנענו כי לא קיים קשר בין תלונת התובע ואי קבלתו קביעות בנתבעת וכי ההחלטה בעניין זה ניתנה במסגרת הפררוגטיבה של הנתבעת ומטעמים ענייניים.

אשר על כן, תביעת התובע לפיצויים לפי חוק השוויון ולפי חוק הגנה על עובדים – להידחות.

כמו כן, ומשלא נפל פגם בפיטוריו, דין תביעתו להשבה לעבודה ולתשלום שכר ממועד פיטוריו ועד להשבה לעבודה- להידחות אף היא.

עוד נטען כי ביצועיה הניהוליים אינם מספקים והוזכר כי בעבר (בשנת 2015) ייעוץ אירגוני כבר הצביע על כשלים באופן שבו התובעת ניהלה את האירגון, והתובעת נשלחה להשתלמות מקצועית ואולם על פי הנטען בהזמנה לשימוע, לאחר ההשתלמות ביצועיה לא היו טובים דיים.

לדידנו, תכלית השימוע איננה רק לאפשר לעובד לטעון כנגד ההחלטה על פיטוריו, (שהרי לעיתים מעשה הפיטורים הנו בלתי נימנע - ר' לדוגמא ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' תורג'מן –פורסם בנבו), אלא גם, לאפשר לעובד לפנות למעסיק בבקשה ביחס למועד הפיטורים, לתקופת ההודעה המוקדמת, לשאת ולתת עימו על התנאים לסיום העבודה ועוד כיוצא באלה עניינים שמן הראוי שהכרעה ביחס אליהם תיתקבל לאחר שתישמע עמדתו של העובד, מתוך נסיון להיתחשב בצרכים של שני הצדדים, ובפרט בנסיבות בהן תקופת העבודה של העובד ממושכת.

ביום 17/11/20 לאחר הדיון המקדמי בבית הדין ובטרם ניתנה החלטה בבקשה למתן צו זמני התובעת שלחה לחברי האירגון אגרת שבה הציגה את פיטוריה כעוולה שנעשתה לה לאחר שביקשה לחשוף שחיתויות באירגון, כי פוטרה "ללא שום התראה ללא שום נימוק הגיוני ובסיפורי בדים על מעשים שלא היו ולא נבראו." תוך שיחסה ליו"ר העמותה שיקולים זרים ומעשים חמורים שאותם טענה כי אין בידה לפרט מאחר שהם נמצאים בחקירה.

...

על רקע האמור, ובשל אירועים נוספים שמצויים במחלוקת בין הצדדים (בישיבת השימוע התובעת לא הכחישה כי התיצבה במשרדי הנתבעת ביום שישי וגרסה מסמכים שונים במשרדי העמותה), ביום 16/9/20 התובעת זומנה לשיחה במשרדו של מר בן שם במהלכה הובהר לה כי בשל אירועי הימים האחרונים היא תצא לחופשה כפויה.

לנוכח האמור לעיל התביעה שכנגד, בגין פרסום לשון הרע נדחית.

כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים : השלמת פיצויי פיטורים בסך 162,620 ₪.

בשים לב לתוצאות ההליך, משהתביעה נדחתה ברובה והתביעה שכנגד נדחתה כולה, הנתבעת תשלם לתובעת השתתפות בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ₪.