בשנים הראשונות לעבודתו של התובע כמנהל הסניף, עמד התקציב על 15% מכלל תקבולי המסעדה ומעבר לכך הוסכם כי לרשות התובע יעמדו שני תקציבים נוספים: תקציב לתשלום דמי הבראה (לכל עובדי המסעדה לרבות התובע) ותקציב למימון חבות פצויי פיטורין.
מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע הכין את משכורות העובדים (כולל משכורתו), אך המשכורות הונפקו ע"י מחלקת הנהלת החשבונות של בורגר ראנץ' כמוסכם; משכך, על התובע מוטלת האחריות לכלול בתלושי השכר את דמי המחלה ואת דמי החופשה שעה שעובדי הסניף זכאים לכך, והעדר פירוט כזה נובע אך ורק ממעשיו.
...
נציין כי אף באשר לעובדת שהגישה תביעה – כעולה מהסכם הפשרה (שצורף ע"י התובע) – שולמו לעובדת זו אך פ"פ.
משהוכח בפנינו כי התובע קיבל מדי חודש בחודשו תשלומים שיועדו להיות ע"ח תשלומי חופשתו וחופשות עובדיו (משכאמור, לטעמנו, קיבל התובע באופן שוטף ובהסכמה תשלומים חודשיים לכך), ומשלא ראינו לחייב הנתבעת בפדיון חופשה עם תום עבודתו – איננו רואים לזכות הנתבעת בהשבת סכומים אלה, שהם בגדר תשלומי הנתבעת, שלא פעלה כחובתה כמעסיקה, ובפועל אף לא הוכיח כדבעי הסכום הנתבע (ואין די לכך בטבלאות).
נציין עוד כי בהיעדר נתונים מספיקים, איננו רואים אף לקבל טענות הנתבעת באשר להשבת תשלומי יתר ששילמה לגמל ולפ"פ, אף כי לטעמנו, אכן כך ארע.
משכך, משבפועל לטעמנו זכות התובע לפדיון חופשה – מוצתה בזכות הנתבעת להשבת הסכום ששילמה לו ביתר, ומשקבענו כי נדחית תביעת התובע לחופשה – נדחית אף התביעה שכנגד על כל רכיביה.
