פיטורי מורה ללא הסמכה

ב"כ המבקש מציין את המחסור החמור של מורים בכלל הארץ, כאשר נוהג קיים הוא כי מורים מלמדים מקצועות נדרשים גם ללא הסמיכה לאותו מיקצוע – דבר שאף אושר על ידי העד מטעם המשיבה, מר פורגאנג (ראו ע' 38 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

זכאות לכאורית של המבקש לסעד המבוקש – ביטול הפיטורים ראשית, יש לציין כי מדובר במורה אשר לא יכול להמשיך ללמד את המקצועות שאותם לימד בעבר, מאחר שהמגמה ניסגרה ביוזמתו.

...

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו סבורים כי הראיות הלכאוריות ומאזן הנזקים מביאים אותנו למסקנה כי אין לתת צו זמני כמבוקש.

על כן, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.

  איני מקבלת טענת המשיבה שלפיה גם אם היה המבקש בעל קביעות פורמלית לא היה בכך כדי להשפיע על פיטוריו.

הנתבעת טענה מנגד, כי לא נפל כל פגם בעיניין השימוע שכן התובעת לא הייתה יכולה להמשיך וללמד אנגלית ללא הסמיכה; אי הארכת תקופת הניסיון למורה בסיום שנות ניסיון אינה מצריכה שימוע; אף אם היה צורך בשימוע ניתן לראות בשיחות הרבות שהתקיימו כשימוע.

במקרה שלפנינו - שעה שהפיטורים ייכנסו לתוקפם כימעט שלושה חודשים לאחר תום חופשת הלידה, אין להביא את הדברים לידי אבסורד, על-ידי פירוש מאולץ של הסעיף, אשר ייאלץ את המעביד להעסיק מורה, או לשלם לה שכר ללא עבודה, שנת לימודים שלמה נוספת, רק משום שהיתה בחופשת לידה סמוך לתום חודש מאי" (תב"ע (ארצי) מח/3-21  פנינה פילדמן - אורט ישראל בע"מ פד"ע יט, 444 (1988); להלן: פרשת פילדמן).

...

משכך, אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.

אשר לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע – הגם שקיבלנו את טענת התובעת כי פיטוריה נעשו מבלי שהתקיים הליך של שימוע, והגם שסברנו כי היה והנתבעת היתה מזמנת את התובעת לשימוע כדין, ייתכן וחלק מהליקויים שהתגלו בהליך זה, הן מצד התובעת והן מצד הנתבעת, היו נמנעים, מצאנו כי בסופו של דבר, הנתבעת נהגה בהגינות עם התובעת וכי התובעת היא זו שהכשילה את המשך העבודה.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך של 15,000 ₪ ופיצוי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בסך של 15,000 ₪.

בשנת 2012 הגישו המשיבים תביעות נגד המערערת לבית הדין קמא, במסגרתן טענו כי פוטרו על ידה שלא כדין ותבעו פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרישי שכר, פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן הישתלמות ולקרן פנסיה וזכויות מכוח תקנון שירות עובדי הוראה (להלן: "תקנון השרות"), בטענה שזה חל על העסקתם.

המומחה הוסמך לחוות את חוות דעתו החשבונאית ונתבקש "לערוך מחדש את חישוב הפרישי השכר והפרש פצויי הפיטורים המגיעים לתובעים, בגין כל תקופת העסקתם אצל הנתבעת, ולחשב את הפרישי ההצמדה וריבית בגין הפרישי השכר ממחצית התקופה". במסגרת ההחלטה, נקבע כי בין המסמכים אשר יובאו בפני המומחה תיכלל הטבלה המרכזת שצורפה כנספח להודעת המשיבים על "עובדות ושאלות למומחה" (להלן: "החלטת המינוי").

עוד טענו המשיבים, כי הטענה לפיה לא הוצגו צוי ירושה של המורים שאינם בין החיים אינה אמת וכי אלה הוגשו לבית הדין קמא לפני כימעט שנה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק, מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

בהתאם, אין בידי לקבל את הטענה כי השימוש שעשה השופט אבו קאעוד בביטוי "לדחות את הקץ" מעיד על כך שדעתו של בית הדין ננעלה או כי הוא מבסס חשש למשוא פנים.

סוף דבר הערעור נדחה.

ביום 27.8.20 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק הדין בערעורי הצדדים[footnoteRef:1], על פיו אושר עיקרו של פסק הדין של בית דין זה, בכפוף לעריכה מחדש של חישוב ההפרשים שעל הנתבעת לשלם לתובעים, לרבות לעניין הפרישי הפיצויים, לשינוי במתכונת חישוב הפצוי למורים בגין פיטורים שלא כדין ובחיוב הנתבעת בתשלום הפרישי הצמדה וריבית בגין הפרישי השכר ממחצית התקופה ולא מיום סיום עבודתם (להלן: "פסק הדין בעירעור" או "פסק הדין של בית הדין הארצי").

המומחה שמונה, משמש כרואה חשבון משנת 2011 ועסק ממועד הסמכתו כרואה חשבון בין היתר בחישובי שכר למוסדות חינוך בחטיבות השונות ומלווה מוסדות חינוך מוכרים שאינם רישמיים בהתנהלותם השוטפת מול משרד החינוך[footnoteRef:5].

על מנת לסתור את הנתונים האמורים לא דרושה פגישה עם המומחה – הוא לא האינסטנציה המתאימה לכך.

...

] דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, שמעתי את עדותו ועיינתי בכלל המסמכים שהונחו בפני בית דין זה, בפני בית הדין הארצי ובסיכומי הצדדים, נחה דעתי כי יש לקבל את חוות דעתו של המומחה במלואה, תוך ביצוע התאמות קלות וקיזוז סכומים שהופקדו בקופות הפנסיה ותשלומים ששולמו.

על מנת להציג את התמונה במלואה, נביא להלן את סעיף 30 לפסק הדין של בית הדין הארצי במלואו: "לגופו של עניין לא מצאנו לנכון להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי באשר לרכיבי השכר שעל העמותה לשלם לעובדיה. נקדים ונזכיר, כי בגדרו של מתווה ההסדר שקיבל תוקף של פסק דין בעתירה המנהלית התחייבה העמותה לשלם לעובדיה הפרשי שכר בהתאם לדוח הביקורת של משרד החינוך, אשר בחן את השימוש שנערך על ידי העמותה בתקציב משרד החינוך. בית הדין האזורי חייב, לפיכך, את העמותה לשלם לעובדים את רכיבי השכר בגינם תוקצבה כעולה מעמדת משרד החינוך שלא נסתרה. יחד עם זאת, בית הדין האזורי פסק כי לא מוטלת על העמותה חובה לשלם לעובדים רכיבי שכר שאינם מפורטים בעמדת משרד החינוך ושלא הוכח כי העמותה תוקצבה בגינם. קביעת בית הדין האזורי עולה בקנה אחד עם החלטת הביניים ועמדת משרד החינוך ועם פסקי הדין בעניין בוסי השני, הורביץ ובני ציון, לפיהם לא קיימת זהות מלאה בין כלל תנאי ההעסקה של העובדים במוסדות הרשמיים לבין כלל תנאי ההעסקה של עובדי המוסדות המוכרים הלא רשמיים." מעיון בסעיף 30 הנ"ל עולה בבירור כי בית הדין האזורי חייב את הנתבעת לשלם לתובעים את רכיבי השכר בגינם תוקצבה בלבד, בית הדין הארצי לא התערב ברכיבי השכר שהנתבעת חויבה בהן על ידי בית הדין האזורי, ורכיבי שכר אלה והם בלבד שעמדו בבסיס חוות דעתו של המומחה.

בדיון שהתקיים ביום 18.12.22 בית הדין הורה לנתבעת להשיב לבקשת התובעים בעניין זה בתוך 21 ימים אולם הנתבעת התעלמה גם מהחלטה זו. משהמשיכה הנתבעת להתעלם מהחלטות בית הדין ולא מסרה מסמכים, ובשים לב להימשכות ההליכים ולצורך לעשות לסיום ההליכים ללא דיחוי נוסף, החלטתי כי הסכומים שהופקדו לקופות הפנסיה (תגמולים חלק עובד וחלק מעסיק) הם כמפורט בטבלה שהובאה בבקשת התובעים מיום 13.11.22 (שתי העמודות האמצעיות).

כך, כאשר בית המשפט התבקש לפסול חוק עזר ערוני משום שהוא חל למפרע, נקבע כי יש לעשות זאת לפי קנה מידה שבוחן האם ההוראה הרטרוספקטיבית "היא בלתי הגיונית או בלתי מתקבלת על הדעת", עד כדי כך שניתן לומר כי המחוקק מעולם לא הסמיך את הרשות לקבלה (בג"ץ 21/51 ביננבוים נ' עירית תל אביב, פ"ד ו 375, 386-385 (1952) (להלן: עניין ביננבוים); ראו גם: בג"ץ 129/57 מנשי נ' שר הפנים, פ"ד יב 209, 215 (1958)).

יתרה מכך, בידי הממשלה והשרים עומדת במקרים רבים גם האפשרות לפטר את אותם נושאי תפקיד בכירים, וזאת, בין היתר, בהתבסס על ההוראה הכללית בסעיף 14 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 לפיה "הסמיכה לעשות מינוי – משמעה גם הסמיכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו" (ראו גם: סימן 15 לדבר המלך במועצה וכן: זמיר "הסמכות המינהלית", בעמ' 565, 657-656; בג"ץ 3884/16 פלונית נ' השר לבטחון פנים, פסקה 21 (20.11.2017)).

בית המשפט לא מורה לממשלה אלו סכומים יש להקצות לחזוק מנגנוני הרווחה או לרפואת הנפש, בית המשפט לא מורה לממשלה היכן לסלול כביש או להרחיב כביש, איזה ענף לעודד או להסדיר או ליתן סובסידיה וכיו"ב – על כך מחליטה ומבצעת הממשלה על פי סדרי העדיפויות שלה, המשקפים את סולם הערכים שלה.

...

כשלעצמי סבורני, כי אין זה סוף הדרך.

ניטיב אפוא לעשות, אנו השופטים, אם נוסיף ונאמר בשולי פסק הדין: "אכן, בצעד חריג וחסר-תקדים, נאלצנו ברוב דעות להורות על פסילתו של חוק-יסוד. באופן פורמלי, לא היה מנוס מלהורות על ביטולו המוחלט של דבר החקיקה, אף בנוסחו ה'רזה', שכן אין זה בסמכותנו לכתוב את דבר החקיקה מחדש. יחד עם זאת, מקבלים אנו את מרותו של המכונן, את מרותו של העם שאֵלו הם נציגיו. נעשה כמידת יכולתנו, על מנת להגשים את רצונו של המכונן. לפיכך, משקבענו כי נוסח 'רזה' של החוק, לא היה נפסל על-ידנו, אזי אין אנו רואים צורך להמתין לחקיקתו של חוק-יסוד חדש שיקבע הסדר דומה. בהעדר מגבלה חוקית, ומשהדבר מצוי בגדרי סמכותנו, נודיע עתה, כי מעתה והלאה, נסיג את הגלגל לאחור. לא נשתמש עוד בעילת הסבירות בעניינן של החלטות הממשלה ושׂריה, אלא אם כן נקבע כי ישנם נתונים חד-משמעיים, המלמדים כי אותה החלטה כה בלתי-סבירה, באורח קיצוני, עד ששום ממשלה סבירה לא היתה יכולה לקבל החלטה שכזו. אותו מבחן ותיק וטוב, שהיה באמנה איתנו מראשית הדרך ועד לפסק הדין בעניין דפי-זהב; סבירות נוסח 'וונדסברי'". 'אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום, כי לא חלום הוא, ובכל הככרות הריעו רק שלום'.

אשר על כן, העתירות מתקבלות במובן זה שיוכרז על בטלותו של תיקון מס' 3 לחוק-יסוד: השפיטה.