כך בלשון הועדה: "הזימון לועדה נעשה על רקע תכנית התייעלות שהושגה בין הנהלת הערייה לבין ועד העובדים. התוכנית כוללת, בין השאר פרישה מרצון, קיצוצים בכוח אדם ורה-ארגון. במסגרת התוכנית התבקשו פיטוריה של ענת בחבוט. הועדה שמעה את העובדת, את בא כוחה, את ועד העובדים וכן עיינה בתיקה האישי. לאחר שהוועדה שקלה את מכלול השיקולים, הגיעה לכלל החלטה כי מדובר בעובדת שלא עברה מיכרז לתפקיד מזכירה אצל מבקר הערייה. במהלך השנים ביצעה שורה של תפקידי מזכירות. בנסיבות אלה יש מקום לשבץ את העובדת באחת מהמשרות הפנויות של מזכירת בית ספר וזאת בהיתחשב בצרכי הערייה לצמצם את מצבת כוח האדם בערייה מחד ומחסור במזכירות בית ספר מאידך. השיבוץ יבוצע ע"י אגף משאבי אנוש." (להלן: "החלטת הניוד").
ב(3)(א) אשר לטענת התובעת שלפיה רשימת העובדים הכלולים בתוכנית ההבראה לא נימסרה לה עובר לשימוע –
כאמור, בישיבה הראשונה, ב"כ התובעת ביקש לקבל לידיו צלום התיק האישי של התובעת, ולדחות את השימוע.
...
אשר לסעד הראוי בגין פגיעה בזכות הטיעון - בשים לב לכך, שמדובר בפיטורי צמצום בהם אופן יישומה של זכות הטיעון שונה ממקרים אחרים; בהתחשב בכך שלא הוכח פגם בשיקול דעת הנתבעת; נוכח קביעתנו שמרבית היבטי זכות הטיעון הוגשמו, ושהקריטריון העיקרי שעל יסודו נבחרה התובעת אכן נאמר לה במהלך השימוע; בהינתן קביעתנו שההפרה תוקנה, במידה רבה, במסגרת הליכים אלו; ולבסוף משלא מצאנו קשר סיבתי בין הפגם שתואר לעיל לבין פיטורי התובעת - אין כל מקום להתערב בהחלטת הפיטורים, וממילא אין מקום כי נורה על החזרת התובעת לעבודה באמצעות צו.
עם זאת, אנו סבורים כי התובעת זכאית לפיצוי עקב ההפרה.
מצאנו כי ההפרה – אף שלא הובילה לפיטורי התובעת – פגעה פגיעה לא מבוטלת בכבודה, במהלך הליך השימוע, בשים לב לתקופת עבודתה הממושכת.
לאחר שקילת השיקולים הנוגדים, אלו מול אלו, ראינו לנכון להעמיד את הפיצוי בגין הפגיעה בזכות הטיעון של התובעת על סך של 8,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית ברובה המכריע.
