פטור משירות מילואים בשנה הראשונה לנישואין

מתסקיר שירות המבחן שהיתקבל (להלן – התסקיר) עולה כי הנאשם בן 39, נשוי ואב לשלושה ילדים, שירת בעברו כקצין לוחם, תורם מזמנו הן ליחידת המילואים בה הוא משרת שירות מילואים פעיל והן במסגרת ההתנדבותית ביישוב בו הוא מתגורר.

כמו כן, הנאשם משרת במילואים כמ"פ ומבצע שירות מילואים פעיל ממושך מדי שנה.

על תכליתה של ההרשעה הפלילית במסגרת ההליך הפלילי עמד בית המשפט העליון בע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (פורסם בנבו) – "ההרשעה הפלילית של נאשם שאשמתו הוכחה ותוצאותיה, הן מרכיב חיוני בהליך הפלילי; הן נועדו למצות את תכליותיו המגוונות: להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים, ולשוות למעשה העבירה תוית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצדו. חברה המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית, שויונית והוגנת, תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים, חדשות לבקרים, מהרשעה פלילית, אף שאחריותם הפלילית הוכחה. שהרי ההרשעה היא הביטוי השפוטי לאחריות הפלילית שהוכחה, ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה האחרונה, המוסיפה לה את המשמעות המשפטית הנורמאטיבית הנדרשת". (ר' גם רע"פ 1666/05 סטבסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 3871; ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלונים, תק-על 2006(1) 3685).

ראשון, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני - כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר, בנסיבות המקרה המסוים, על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

...

שוכנעתי שהמקרה מושא כתב האישום מצדיק הימנעות מהרשעת הנאשם.

אציין כי טענת המאשימה לפיה הימנעות המרשעת הנאשם תוביל לתוצאה בה למעשה הנאשם לא נענש שכן לא ניתן לפסוק תשלום קנס בהיעדר הרשעה, אינה מקובלת עליי והנני דוחה אותה מכל וכל.

סוף דבר – הנני קובעת כי הנאשם ביצע עבירות הפרת אחריות נושא משרה ומנהלים לפי סעיפים 5, 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים ועל פי סעיפים 5 ו – 2(א) לחוק שכר מינימום, אך נמנעת מהרשעתו.

להלן כמה עובדות באשר למנוח: המנוח יליד 1947, היה נשוי+4 ; יליד צ'כוסלובקיה ועל ארצה עם הוריו בשנת 1949; התחתן בשנת 1971; התגייס באוגוסט 1966 ושירת בגדוד 202; במלחמת ששת הימים שירת בחזית הדרום והמשיך בשירות מילואים עד לגיל 49;הוא קיבל פטור משירות על רקע של בעיות לב; הישתתף במלחמת יום הכיפורים, במהלכה , כנטען בעירעור, ארעה לו טראומה כתוצאה מכך שהמ.פ , תוך שפיקד על החיילים ובכללם המנוח, נפגע ומת אל מול עיניו; מאז ועד מותו סבל המנוח, כך נטען בעירעור, מתופעות נפשיות שונות שיידונו להלן; לאחר שיחרור המערער מהצבא הוא עבד במשרד התיירות במשך 4 שנים, עד פרוץ מלחמת יום כיפור, ולאחר מכן עבר למושב ועסק בחקלאות; המערער נפטר ב-16.6.13 בהיותו כבן 66 שנים; בעירעור נטען כי הקרב בו הישתתף המנוח ביום כיפור שינה את חייו בכך שהוא החל לסבול מהפרעות וחרדות שונות, הוא לא יכול היה להיות במקומות סגורים, התקשה ביצירת קשר חברתי עם אנשים, חווה מקרים של אובדן הכרה בעת נהיגה, סבל ממחשבות רדיפה, מחרדות, יחסיו עם אישתו וילדיו היתדרדרו ושמצבו הנפשי והמתח הרב בו היה שרוי הובילו להתקפי לב שאותם חווה בין השנים 1992 ו-1999.

להלן כמה ציטוטים מחוות הדעת של שני המומחים הנ"ל לפי סדר הגשתם מבחינה כרונולוגית: בחוות דעתו של ד"ר חיים שם דוד מיום 12.8.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: ".....מדובר בגבר יליד 1947 אשר אובחן כסובל מהפרעה בתר חבלתית לאורך השנים ללא עדות לקיומה של ההפרעה הנטענת. הנידון שירת במילואים עד שנת 1992 שאז קיבל פטור על רקע בעיות לב שהתגלו. במהלך השנים החל משנת 1992 סובל ממחלת לב כלילית עם 2 התקפי לב, מאוחר יותר עבר ניתוח מאג'ורי בשל גידול עורי בצוארו. עם סיבוכים של הפרעות קצב. מתוארת השתנות בהתנהלותו בשנים האחרונות ובעיקר מבחינה אישיותית....בתקופה שקדמה ליולי 2012 , עת פנה לראשונה אל היחידה לתגובות קרב ישנו דיווח על התעלפויות חוזרות וכולל כאלו שהסתיימו בתאונת דרכים. באותה עת דיווח על מצוקה סביב יחסיו עם אישתו, הפרידה ממנה, יחסיו עם בני המשפחה. באותה פגישה מתואר שינוי בהתנהלותו עם פגיעה במוטיבציה, נתוק קשרים חברתיים, אי תחזוקת הבית. סוכם כבעל הפרעה בתר חבלתית ותסמינים שהוחמרו בצד בעיות רפואיות שונות. בבדיקתו הנוכחית לא התרשמתי מהפרעה בתר חבלתית. התרשמתי מהפרעה חרדתית מסוג אגורופוביה וכן מהפרעה קוגניטיבית...עם תסמינים דכאוניים ואפקט שאינו תואם. הרושם שלי היה שמדובר בהפרעה אפקטיבית דיכאונית על רקע אורגאני. אני מודע לקודמיי שאיבחנו שהנידון סובל מ-PTSD אני חולק עליהם. ראשית, בבדיקתו לא הייתה עדות להפרעה שכזו. אין לנדון חוויה מחדש, התסמינים כולם יכולים להיות מוסברים בהפרעה דיכאונית. נוסף על כך אין לנדון המנעות ולמעשה הוא אוהב לבלות בצפייה לסרטי מילחמה וצבא. להערכתי הנידון סבל מהפרעה דיכאונית ופגיעה קוגניטיבית וההתדרדרות שנצפתה בשנים האחרונות היו על רקע של הפרעות אלו. המחשבות החוזרות .....מוכרות אצל אנשים הסובלים מהפרעה דיכאונית. כולל רגשות האשם על המצב של יחסיו עם משפחתו. מסקנות: הנידון סובל מהפרעה דיכאונית והפרעה קוגניטיבית . אני סבור שלא היה קשר בין מצבו של הנידון לשירותו הצבאי". בחוות דעתו של ד"ר חיים שם דוד מיום 29.3.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: בחוות דעת זו חזר ד"ר שם דוד על עקרי חוות דעתו הקודמת ובקש חומר משלים.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 10.9.13 בה הודיע המשיב למערערת (גב' לבנה גת, מי שהייתה אשת המנוח) כדלהלן: תביעתו של המנוח, ז"ל, נדחתה בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 12.8.13 ו-29.3.13 לפיה הגעתי למסקנה כי אינה קיימת עדות לקיומו של PTSD ואין קשר בין המצב הנפשי, ממנו סבל המנוח, לבין תנאי שירותו הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

איננו מקבלים טענה זו. הרי היה מדובר באדם ששירת במילואים ושעבד , כך שבוודאי שיכול היה לפנות למשיב בבקשה להכרה כנכה.

אנו דוחים את הטענה שהמנוח סבל מ-PTSD מושהה.

לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

הסניגור הוסיף, כי החברה שהובילה את המהלכים הבלתי חוקיים וגרפה את עיקר הרווחים לכיסה הייתה נט קזינו והעומדים בראשה, להבדיל מחברת בט אנד צ'ט אשר למן הרגע הראשון ספגה הפסדים, והובילה למפלתו הכלכלית של הנאשם עוד בשנת 2001.

הוא נשוי ואב ל- 5 ילדים, הצעירים מביניהם בני 15.5 ו- 4.5 שנים.

במשך 10 שנים שירת בשירות מילואים פעיל ומלא.

אין בידי לקבל את טענת האכיפה הבררנית אל מול מינהלי בט אנד צ'ט. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בעיניינו של גבריאלי כדלקמן: "כדי להעביר את הנטל אל הרשות להסביר מדוע אכפה את הדין בצורה בררנית, פשיטא כי הנטל הראשוני רובץ על המערער להראות, לכל הפחות, כי עניינו אכן שקול לעניינו של אחר אשר לגביו הוחלט שלא לנקוט הליכים; אך בשלב זה יעבור הנטל אל הרשות להראות כי מניעיה עינייניים ואינם נובעים משיקולים פסולים (ע"פ 4855/02‏ מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 816-813 (2005); מ' טמיר אכיפה סלקטיבית 399-397 (תשס"ח)). בעניינינו, לא מצאתי כי אלה פני הדברים, שעה שלא עלה בידי המערער להראות כי עניינו, כמנהל החברות וכבעל המניות העקרי בהן, שקול לעניינם של מפעילי תחנות הקצה, אשר ברי כי חלקם הכולל במיזם ההימורים פחות. העובדה שהמדינה החליטה להגיש כתבי אישום אך נגד אלה שמעשיהם חמורים יותר נימצאת במובהק במיתחם שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה, וגם אם כאזרח היית מצפה שהיד תוכבד על עבריינים במובן זה שלא יהיו פטורים בלא כלום, אין הדבר עולה כדי אכיפה בררנית". הדברים יפים לענייננו.

...

אין בידי לקבל את טענת האכיפה הבררנית אל מול מנהלי בט אנד צ'ט. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בעניינו של גבריאלי כדלקמן: "כדי להעביר את הנטל אל הרשות להסביר מדוע אכפה את הדין בצורה בררנית, פשיטא כי הנטל הראשוני רובץ על המערער להראות, לכל הפחות, כי עניינו אכן שקול לעניינו של אחר אשר לגביו הוחלט שלא לנקוט הליכים; אך בשלב זה יעבור הנטל אל הרשות להראות כי מניעיה ענייניים ואינם נובעים משיקולים פסולים (ע"פ 4855/02‏ מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 816-813 (2005); מ' טמיר אכיפה סלקטיבית 399-397 (תשס"ח)). בענייננו, לא מצאתי כי אלה פני הדברים, שעה שלא עלה בידי המערער להראות כי עניינו, כמנהל החברות וכבעל המניות העיקרי בהן, שקול לעניינם של מפעילי תחנות הקצה, אשר ברי כי חלקם הכולל במיזם ההימורים פחות. העובדה שהמדינה החליטה להגיש כתבי אישום אך נגד אלה שמעשיהם חמורים יותר נמצאת במובהק במתחם שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה, וגם אם כאזרח היית מצפה שהיד תוכבד על עבריינים במובן זה שלא יהיו פטורים בלא כלום, אין הדבר עולה כדי אכיפה בררנית". הדברים יפים לענייננו.

בית המשפט המחוזי אמנם נדרש להימשכות ההליכים כסיבה לענישה מקלה, וברי כי הדבר אף השפיע על טווח הענישה אותו הציעה המדינה מעיקרא במסגרת הסדר הטיעון, אולם סבורני כי בשים לב להימשכות החריגה של ההליכים אשר לא נמצא לה הסבר מניח דיו, ראוי ליתן לכך משקל נוסף בקבענו את ענשו של המערער".

ולעניין החלת סעיף 226 לחוק החברות – סבורני כי בנסיבות המתוארות, בהינתן חלוף הזמן הרב והעובדה שהנאשם הורשע בעבירה של סיוע לקבלת דבר במרמה – איני רואה להחיל עליו הוראת החוק דלעיל.

לאחר נישואיו למד בכולל ובגיל 30 התגייס ושירת שירות מקוצר של 4 חודשים כמשגיח כשרות, ובהמשך קיבל פטור משירות מילואים.

במקרה זה מדובר באדם נשוי, בעל מישפחה , כבן 50, גיל מבוגר יחסית, שניהל אורח חיים נורמאטיבי לאורך השנים, עברו נקי, לא משתמש בחומרים פסיכו אקטיביים ,וככל הידוע לא עשה ניסיון ליצור קשר עם קטינים דרך האנטרנט.

כב' השו' דאז אדמונד לא מצא מקום ליתן רשות ערעור והוסיף כי תכלית העבירה בראש ובראשונה מיגור התופעה החמורה של היתעללות מינית בקטינים.

...

הערעור נדחה, וצויין כי פרסום התועבה הינו השלב האחרון בשרשרת המעשים שמטרתה הפקת חומר התועבה כשלכך קודמים ניצול ותקיפה מינית של קטינים .

צויין כי " התופעה של פרסומים פורנוגרפיים שבהם מעורבים קטינים היא תופעה נפוצה. הפגיעה בילדים הקשר זה היא בלתי נסבלת ומדינות רבות הגיעו למסקנה כי אחת הדרכים למאבק בתופעה נקלית זו היא לא רק איסור ההפצה אלא גם איסור ההחזקה של פרסומי תועבה כאמור...מן הראוי להטיל על מי שמורשע בגינה עונשים משמעותיים ואף מרתיעים כדי שלא לסכל את מטרת החקיקה...אין לומר כי בהטלת העונש בנסיבות מקרה זה היה משום מיצוי הדין עם המערער..הקלה בעונש עלולה לשדר מסר שלילי במאבק בנגע המכוער של פרסומי תועבה שבהם מעורבים קטינים, על כל השלבים של אלה הלוקחים חלק בעבירה זו". בע"פ 490-08-11 מחוזי נצרת מ'י נגד יפים גורביץ נדון המערער לשמונה חודשי מאסר מותנה וקנס בסך 10,000 ₪ וערער על הכרעת הדין ועל העונש.

לדבריו, הכל נקטע ביום 7.10.23 עת היתנדב למילואים על אף שהוא פטור משירות מילואים מאז גיל 45.

הגב' מירב פיטוסי, אישתו של הנאשם (להלן - "גב' פיטוסי") סיפרה כי היא נשואה לנאשם 30 שנה ולהם שלושה ילדים ביולוגים וילדה ממוצא אתיופי שאומצה על ידם לפני 14 שנים ובהיותה בת 3.

אציין, כי על אף מצבו הרפואי המורכב של הנאשם אשר יידון להלן, הנאשם היתנדב לשירות מילואים פעיל מיד לאחר ארועי ה – 7.10.23 ושירת כמתנדב במילואים במשך כחודשיים במהלך מלחמת "חרבות ברזל". הנאשם תיאר בפניי בעדותו כיצד גודל השעה הוביל אותו להתנדב למילואים וכיצד לראשונה מזה שנים הצליח להתנתק מבעיותיו האישיות, להתרומם ולהתמיד בעשייה.

...

אולם, לאחר ששקלתי את מצבו הרפואי המורכב ויוצא הדופן של הנאשם ונתתי דעתי להשפעתו האפשרית של עונש מאסר מאחורי סורג ובריח על הנאשם - הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם ניתן להסתפק בענישה בתחתית מתחם הענישה בלבד.

על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות באיחוד הצלה בית שמש, רח' המלאכה 1, הר טוב.

כמו כן אני גוזרת על הנאשמת 2 קנס סמלי בסך 2,000 ₪.