פטור מרישיון נהיגה ישראלי לתושב זר

" תקנה 567א לתקנות התעבורה קובעת: "תושב ישראל אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל, ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו, בתנאים האמורים בפסקות (1) ו-(1א) שבתקנה 567(א), למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל; לעניין תקנה זו, "כניסתו האחרונה לישראל" – שלפניה הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של 14 ימים רצופים.

די בכך כדי לקבוע לצורך העניין כי אין מדובר בתושבת זרה אלא בתושבת ישראל.

לפיכך, הנתבעת 2 פטורה ממתן כסוי בטוחי לניזקי צד ג' באשר אלה נגרמו בתאונה שבה הרכב המבוטח על ידה היה נהוג בידי מי שלא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף בישראל וככזה לא היה מורשה לנהוג על פי פוליסת הביטוח.

...

איני מקבלת את הטענה של הנתבעת 1 כי ביצעה את שיעורי הנהיגה בישראל בשביל עצמה, שהרי אם נהגה ברכב הנתבעים במספר הזדמנויות לפני התאונה (עמ' 23, שורות 19-18 לפרוטוקול) אחרת גם אין היגיון בהכנסת שמה של הנתבעת 1 כנהגת נוספת במפרט פוליסת הביטוח, לא ברור מדוע הייתה צריכה לקחת שיעורי נהיגה "רק בשביל עצמה". ברור כי התכלית של אותם שיעורי נהיגה הייתה לגשת למבחן רישוי מעשי ובסופו של יום לקבל רישיון נהיגה ישראלי.

ולסיכום התביעה נדחית כנגד הנתבעת , ללא צו להוצאות.

התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בסעיף 10 לעיל, כנגד הנתבעים 1 ו-3 בלבד.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה כי לא קיים כסוי בטוחי באשר הנהגת ברכב מטעם המבוטח היתה תושבת זרה ולא היה ברשותה רישיון נהיגה ישראלי בתוקף.

מבטח המעלה טענת מירמה נידרש לעמוד בנטל להוכיח כי המבוטח העלים עובדות או מסר עובדות כוזבות בכוונת מירמה, כאשר בהתאם לפסיקה יש לקיים 3 יסודות בכדי להוכיח חריג זה כמפורט, בין היתר, בע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) בסע' 16 לפסה"ד : "סעיף 25 לחוק פוטר את המבטח מחבותו כלפי המבוטח מקום בו המבוטח העלים עובדות או מסר עובדות כוזבות בכוונת מירמה. נפסק כי סעיף זה כולל שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה ([פורסם בנבו], 19.5.98)). לטעמי יש להפעיל סעיף זה בזהירות רבה, הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי, והן בשל תוצאותיו הקשות הפוטרות את המבטחת באופן גורף מתשלום תגמולים למבוטח". למותר לציין כי הנתבעת לא הוכיחה מאום בעיניין זה ואין אף טענה קונקרטית בסוגיה.

...

ראה גם בע"א 196/88 כלל חברת לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ ואח' (פורם בנבו) בסע' 26 לפסה"ד : "אחד היסודות של עיסקת הביטוח הוא האמון שציבור המבוטחים רוכש כלפי המבטח. אמון זה מופנה, בין היתר, לגבי נכונותו של המבטח לשלם ובמועד את תגמולי הביטוח כאשר מתרחש מקרה הביטוח. ניסיון של מבטח להשתחרר בנימוקי סרק מחבותו זו אינו עוזר לבנייתו של אמון כזה". לפיכך, הטענות ביחס לכיסוי הביטוחי נדחות.

הואיל וביחס לנזקים הישירים אין ראיות כלשהן לסתור את חוו"ד המומחה מטעם התובע, אני מקבלת את התביעה ביחס לנזקים הישירים – בהתאם לחווה"ד ושכ"ט השמאי ואילו התביעה ביחס לנזקים נוספים אשר לא הוכחו בסך 10,000 ₪ נדחית.

התוצאה היא כי הנתבעת תשלם לתובע סך 10,684 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1875 ₪ והחזר האגרה בסך 375 ₪.

תקנה 567 לתקנות התעבורה קבעה בעת התקנתה כי - "מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" ובידו רישיון נהיגה לאומי או בין לאומי בתוקף יהיה "פטור מחובת רישיון נהיגה לפי סעיף 7 לפקודה...." (סעיף 10 כיום); תקנה 567א מתירה נהיגה עם רישיון נהיגה זר, למי שהנו תושב ישראל "אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו... למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל... ". המערער טוען כי תקנה 567, ו"סובבותיה", כניסוחו, הותקנו ללא מקור סמכות, ומשכך לא חלות על המערער גם ההגבלות הקבועות בתקנה על נהיגת רכב עם הרישיון הזר שברשותו.

...

"כשהבנתי שהוגש כתב אישום והלכתי ונכנסתי לענין לעומק, הגעתי למסקנה שאני יכול לנהוג עם רישיון נהיגה בריטי במדינת ישראל. חלק מההחלטה היתה שב - 2016 ללכת לעשות המרה, זה לא פשוט אחרי 11 שנים. בוודאי שלא אלך לעשות זאת אחרי שעו"ד כץ אמר לי שהכל בסדר". המערער מסר בעדותו כי "הסיבה שאני נוהג עם רישיון נהיגה זה כי לא מצאו להחזיר לי את הרישיון נהיגה הקודם" (ע' 14), והשיב בשלילה לשאלת המאשימה אם התעניין בסיבה לאי חידוש רישיון הנהיגה שלו מאז שנת 2007; לשאלה אם קיבל מכתב ממשרד הרישוי השיב, "לא שאני זוכר" (ע' 17).

טענה נוספת הנגזרת מאותן נסיבות, הינה הגנה מהצדק, שכן המערער "הסתמך ופעל על פי עמדתו והחלטתו של ראש "הרשות" שהעמידה אותו לדין" בהליך הקודם, "ומצא עצמו מואשם או אפילו מורשע, אך ורק מאחר והתחלף אותו ראש "הרשות" האמורה באדם אחר.

עם זאת, משנמנעה המשיבה מהבאת ראיות בבית משפט קמא, באשר לנסיבות הקשורות בביטול כתב האישום בבית משפט קמא, ולנוכח כך שהמערער מצא עצמו עומד לדין, לאחר שכתב אישום קודם בוטל, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להקל בעונשים שנפסקו באופן שעיקרם יהיה צופה פני עתיד, ומורה אני על ביטול עונש הפסילה בן 6 חדשים בפועל שהוטל על המערער, ועל הותרת עונשי הקנס והעונשים המותנים, ללא שינוי.

כתב האישום והמענה לו כנגד הנאשם, יליד 1970, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסעה ברכב של תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; כניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל; ונהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא), לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

דברים אלה נכונים, מקל וחומר, בעיניינו של דרוויש, לגביו טען הנאשם שאינו מכיר אותו כלל, כאשר נקבע בפסיקה שאדם שאינו מכיר את הנוסע אותו הוא מעלה לרכבו, אינו פטור מן הצורך לבדוק את מסמכיו כשהנסיבות מעלות "חשד בדבר חוקיות שהייתו בישראל" (רע"פ 2278/03 נסים אבו-אחמד נ' מדינת ישראל (28.4.03).

...

דברים אלה, יחד עם סתירות בגירסאותיו של הנאשם באשר לאופן העלאתם של השב"חים לרכבו, כמו גם הסתירות באשר לשאלת העסקתו של עבדאללה, מביאים למסקנה ברורה לפיה הנאשם ידע שהנוסעים אינם בעלי היתר שהייה בישראל, או למצער – חשד בכך, ונמנע מלברר את הענין, הימנעות המגבשת "עצימת עיניים" שכמוה כידיעה, ומגבשת את היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו. [ראה: ע"פ (מחוזי י-ם) 4275/09 מדינת ישראל נ' פאחורי (3.6.09); ת"פ (מחוזי י-ם) 25099-04-12 מדינת ישראל נ' מטיר (19.1.14); ת"פ (שלום פ"ת) 28506-02-10 מדינת ישראל נ' חוסרוי (9.1.14)).

לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של הסעת שני שוהים ללא אישור כדין, בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל.

כמובן, שממצא זה הועבר באופן מיידי לב"כ הצדדים, לאמור – "בעת הכנת התיק לכתיבת הכרעת דין, ובתום לב, נתקלה העוזרת המשפטית בפסק-דין בג"ץ 5379/14 פלוני נ' משרד הפנים ואח' (29.10.14) הנוגע, לכאורה, לנאשם, והביאה עובדה זו לידיעתי. קיומו של ההליך הנזכר עומד בסתירה, לכאורה, לדברי התובע בעמ' 42, ש' 16 לפרוטוקול. לפיכך, ועל מנת שמלוא התמונה האמיתית תעמוד לנגד עיני בית המשפט טרם מתן הכרעת הדין, אני מורה למאשימה לערוך בירור נוסף מול מחלקת הבג"צים ובארכיב בית המשפט העליון, אם קיימים הליכים נוספים בעניינו של הנאשם הנוגעים להיתר שהיה בארץ או למניעת גירוש. תוצאות הבירור יועברו לבית המשפט ולצד שכנגד עד ליום 4.12.22 ועד ליום 6.12.22 יודיעו הצדדים אם הם מבקשים להשלים טיעון או להביא ראיות בנקודה זו" (החלטה מיום 20.11.22).

סעיף 12 א'1 לחוק הכניסה לישראל קובע כדלקמן: "(א) חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (בחוק זה - חוק סדר הדין הפלילי), ופקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 (בחוק זה - פקודת סדר הדין הפלילי), יחולו על תושב זר החשוד בעבירה לפי סעיף 12(1) בשינויים אלה:

הנאשם פטור מהפקדת רישיון נהיגה או הצהרה, וזאת בשים לב לכך שמוסכם כי אין ומעולם לא היה לו רישיון נהיגה בישראל.

...

באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל בגדרו של המתחם, וזאת לצד הפעלת המאסר המונה במצטבר ולצד רכיבים עונשיים נלווים.

לפיכך, אני מורה כי המאשימה תקבל את תגובת בעל הרכב לבקשת החילוט, ובהמשך לכך תינתן החלטה משלימה בנוגע לחילוט הרכב, ללא צורך בתגובת הנאשם.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל, שמניינם מיום מעצרו של הנאשם, 16.7.13.