בתביעה עותר התובע לפצוי בסכום מס השבח ששילם, בהפסד הנובע מעליית ערך הדירה, לולא נמכרה, בהוצאותיו ובעוגמת הנפש שנגרמה לו.
טענות הצדדים
בחייהם, ערכו הוריו של התובע צוואה משותפת בה ציוו את דירת הירושה (להלן "הדירה"), למי מבין שתי בנותיו של התובע שתינשא ראשונה, בכפוף לתשלום איזון שתשלם לאחותה שאיננה מקבלת אותה.
בעקבות כך, נערך ונחתם הסכם המכר, אשר בס' 15 בו נכתב כי "על פי בדיקה שנערכה ע"י המוכר, עסקה זו לא חייבת במס שבח ולא במס מכירה."
התובע טוען כי הנתבע התרשל בתפקידו המקצועי בעת שייעץ לו כי ניתן לקבל פטור ממס שבח על מכירת הדירה.
...
לנוכח הצהרתו המפורשת של עו"ד שנהר ואף מתוך לשונו של הסעיף בזיכרון הדברים, כי ההסכם ניתן לביטול אם תחוב העסקה במס, הנני מקבלת את טענת התובע כי לולא הפטור, לא היה מוכר את הדירה.
אינני מקבלת את טענת התובע כי יש לשפותו גם על הפסד רווחו, שאלמלא מכר את הדירה, היה ערכה עולה.
אינני מקבלת את טענת התובע כי על הנתבע להשיב לו את שכר טרחתו בגין ההסכם, שהרי הנתבע אכן ערך את ההסכם וטיפל בהעברת הזכויות עד לסיום העסקה ואולם הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין תביעה זו באופן שמחצית האגרה תשולם מעל ידו, וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 11,000 ₪.
