פטור ממס הכנסה לפי סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה

בישיבה המקדמית הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "בהמלצת בית המשפט הגענו להסכמה לפיה הראיות מטעם הנתבעים תהיינה תצהיר הרשות להיתגונן בכפוף להחלטה מיום 29/1/13 על מתן רשות להיתגונן (סעיף 16 להחלטה) ובנוסף תצהיר הנתבע שהוגש ב-30/9/13 כאשר מובהר כי גדר המחלוקת תהיה על פי סעיף 16 להחלטה האמורה וטענות הנתבעים ככל שנוגעות להעברת נכסים על פי סעיף 119א לפקודת מס הכנסה...". לאור האמור ועפ"י המוסכם בין הצדדים, גדר המחלוקת היא בשני עניינים: האם נימסרה לתובעת הודעה כי החברה חדלה מלהחזיק בנכס; קיומה של החזקה שבדין בדבר העברת נכסים מהחברה לנתבע.

נקבע כי מקום שהתקיימו חמשת התנאים הראשונים, הרשות תהא פטורה מהוכחת התנאי הששי, זאת בשל קיומה של חזקת ההברחה הנתנת לסתירה ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות על ידי בעל השליטה.

נקבע לא אחת כי הביטוי "מהם" המופיע בסעיף 119(א)(א)(3) לפקודת מס הכנסה מתייחס לנכסים ולא לאנשים.

...

עולה מהאמור כי הנתבעים לא הרימו הנטל להוכיח כי נמסרה לתובעת הודעה על חדילה מהחזקה והיא נדחית.

סוף דבר, הנתבעים לא הוכיחו כי מסרו לתובעת הודעה על חדילה מהחזקה.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה במלואה.

למעלה מהצורך, אציין כי גם בהתאם לגישתו האמורה של הנתבע באשר להמשך החזקתה הנטענת של החברה בחלק מהנכסים, עליו לחוב למצער בחובות הארנונה של החברה משנת 2004 ואילך וזאת מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים בצרוף סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה.

קיימת הכרה בכך שהשתת נטל של בדיקה אקטיבית אשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשות המקומית לא תוכל לעמוד בה. כך נקבע כי סעיפים 325 ו-326 לפקודה מטילים על הנישום חובה אקטיבית להודיע לרשות המקומית בכתב על חדילת הבעלות או החזקה בנכס וזאת ככל שברצונו לפטור עצמו מחובת תשלום הארנונה.

...

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כולל של 10,746 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק הריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסכום כולל של 38,000 ₪.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בסכום כולל נוסף של 1,200 ₪.

בנוסף טען העותר כי הערייה השתהתה בנקיטת פעולות לגביית החוב, וכי החוב נשוא הדרישה התיישן, ומכל הנימוקים לעיל ביקש העותר לפטור אותו מחוב הארנונה.

זאת ועוד, וכפי שנקבע בפסיקה, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 119(א)(3) לפקודת מס הכנסה, דהיינו במקרה שבו תאגיד מפסיק את פעילותו ולא משלם חוב מס סופי, קמה חזקה עובדתית (להלן: "חזקת ההברחה") לפיה נכסי ההברחה הועברו לבעל השליטה ללא תמורה או בתמורה חלקית בלבד, ומכוח "חזקת ההברחה" האמורה עובר נטל הראיה אל כתפי בעל השליטה אשר נידרש לסתור את החזקה (בנוסף לפסקי הדין שהוזכרו בסעיף 22 לעיל ראו גם עת"מ (חיפה) 314-07-15 יעקב ספבק נ' עריית חיפה 20.03.2016 (עמ' 5 לפסק הדין).

...

8.8 ביום 03.02.2016 נתקבל מכתב פנייה מאת ב"כ העותר ובו התייחס ב"כ העותר לעיקול שהוטל במקום עבודתו של העותר, שלגביו יצויין כי מדובר בחברה בבעלות אחיו של העותר, וביום 18.04.2016 הודיעה העירייה לב"כ העותר כי כל טענותיו נדחות וכי ככל שהעותר לא ישלם את חובו החברה ימשכו הליכי הגבייה, ולאחר תכתובת נוספת בין הצדדים שבה חזרה העירייה ודחתה את טענות העותר, היא נקטה בהליכי גבייה במסגרתם הגיע ביום 10.01.2017 מעקל לביתו של העותר ובעקבות הליך זה הגיש העותר את המרצת הפתיחה הנזכרת בסעיף 7 לעיל, ולאחר שזו נמחקה הוגשה העתירה בתיק זה. לאור התשתית העובדתית לעיל, טענה העירייה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ושיהוי ולגופו של עניין טענה העירייה כי אין בסיס לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי העותר וזאת הן מחמת העובדה שטרם חלפה תקופת ההתיישנות ממועד תחילת מירוץ ההתיישנות שלטענת המשיבה החל לכל המוקדם במועד פירוק הפסקת פעילות החברה בשנת 2008, ולטענת העירייה כבר בשנת 2013 היא החלה בהליכי גבייה מנהליים שיש בהם כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות.

גם בהינתן ההנחה בדבר החובה הפחותה המוטלת עליו, אני סבור כי התנהגות חסרת תום לב מצדו, המבטאת בבירור ניסיונות לחמוק מתשלום תשלומי החובה – תשקול נגדו.

לפיכך ולאור כל האמור לעיל, ולאחר שקבעתי כי קיימת הצדקה לחיובו האישי של העותר בחוב הארנונה של החברה, ולא קיימת לעותר טענת הגנה העומדת כנגד חיוב זה, ובשים לב לחוסר ניקיון הכפיים אשר די בו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף, אני מורה על דחיית העתירה על כל חלקיה.

בנסיבות ורק לאור טענות החייב בדבר מצבו הבריאותי אני מחייב את העותר בהוצאות העירייה בשיעור מתון ביותר בסך של 3,000 ₪.

לנוכח צמידות המילים "התפרק" ו"הפסיק" בסעיף וכיון שהתוצר הסופי של הליך הפרוק הוא חיסול החברה (סעיף 342כג.(ב) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 להלן "חוק החברות"), טוען הנתבע, שיש לראות בהפסקת פעילות החברה לפי סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, כשוות ערך לחיסולה בפרוק.

בנוסף, לנוכח חתימת ההסכם על ידי שתי חברות הפקה נפרדות, טענה התובעת, שהנתבע לא הוכיח שאת התשלום בצעה החברה ולא חברת סרטי נוח בע"מ. לבסוף טענה התובעת, שמעיון בהסכם עולה, שמטרתו לפטור את הנתבע מערבותו לחברה, כך שהיה לו אינטרס לקיים את ההסכם ללא קשר לפעילות החברה.

...

ממכלול הראיות עולה, שהנתבע היה הרוח החיה והעובד היחיד של החברה עד לינואר 2016 אז לקה באירוע מוחי.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 תשלום בסך 238,869.69 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"מ-1980, מיום 26.2.2017 וכן שכר טרחה בסך 18,000 ש"ח והוצאות המשפט.

בהנתן המקובץ לעיל, לא ניתנה לנתבע הזכות להעלות את טענותיו נגד חיובו האישי כבעל השליטה בחברה, כמצוות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים והוראות סעיף 119(א)(א) לפקודה, זאת משלא נשלחה אליו כאמור הודעה המציינת את מקור החיוב נגדו ועילות ההשגה והערר העומדות לרשותו, או לחלופין עילות שאינן מעוגנות בחוק הערר והתרעתו כי, הוא מצוי בסיכון של תביעה אזרחית נגדו, ובכך נפגמה זכותו להליך הוגן.

כב' השופט רון שפירא קבע שם כי, סעיף 119א(א) לפקודה מקים חזקה עובדתית שבחוק ולפיה "יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה". כלומר, בהתקיימות חמשת התנאים הראשונים, הרשות תהיה פטורה מהוכחת התנאי הששי והאחרון, שלפיו בעל השליטה נטל החזקה על נכסי החברה, ובכך תוכשר גביית חובות הארנונה מבעל השליטה עצמו, אף שהחוב נצבר לחובת החברה שבשליטתו.

אציין כי ערה אני לדיעה האחרת הקיימת בפסיקה, לפיה החזקה הקבועה בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה כוללת גם חזקה, כי בעת הפסקת הפעילות היו לחברה נכסים ואלה הועברו לבעל השליטה ללא תמורה.

...

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה מתקבלת בחלקה.

אני קובעת כי הנתבע חייב אישית בתשלום חוב החברה וזאת מכוח הוראות סע' 8 לחוק ההסדרים וסע' 6 לחוק החברות לאחר שהתנאים שנקבעו בחוקים הללו התקיימו בענייננו.

אשר לגובה החוב, אני קובעת כי דין התביעה בעניין זה להתקבל באופן חלקי, כך שהנתבע יחויב בתשלומי הארנונה בגין התקופה שבין השנים 2010-2012, בעוד שתשלומי הארנונה לגבי התקופה שבין השנים 2004-2009 לא תוטל עליו חובת תשלום אישית למועצה בגינם.