פטור ממס באזור סחר חופשי באילת

בע"א 3067/11 קבוץ אילות נ' מנהל מע"מ נדונה פרשנותו של סעיף 17 לחוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים) התשמ"ה – 1985.

...

ב"כ המערערת, עו"ד ברכה, נתן לכך מענה – שאני מקבל אותו – כלהלן: "ראשית, העובדה שהמשיבה היתה היזמית של התכנית זה לא אומר שהיא קובעת הבלעדית של הוראותיה. היא מגישה תכנית, והתכנית הזאת מגיעה לדיונים בוועדת התכנון ובסופו של דבר נקבע מה שנקבע, גם לאחר דין ודברים. אנו כיום לא יכולים לומר וחבריי לא הוכיחו כוונה מיוחדת בענין הזה. אנחנו מסתכלים על דבר חקיקה לפי מה שכתוב בו. בתכניות אחרות, איפה שאין מגבלת תכסית, אז אין. כאן, באופן מפורש יש מגבלה של תכסית. יכול להיות במהלך התכנון היתה דרישה כזאת מצד המוסד התכנון להוסיף מגבלת תכסית, וחבריי הסכימו לכך, זה הכל תיאוריה. בסופו של דבר ישנו מסמך שהוא המסמך המאושר, הוא הדין, ואותו אנו צריכים לפרש לפי לשונו ותכליתו" (פרו', עמ' 6).

על כן אני מקבל את הסברו של עו"ד ברכה כמצוטט לעיל.

לסיכום, אני מקבל את ערעורה של הועדה המקומית, מבטל את החלטת ועדת הערר, ומחזיר על כנה את קביעת השמאי המכריע, יעקב פז, כי תכנית מק/2/27/2/2/1 (שהיא "המצב הקודם" לענין היטל ההשבחה בענייננו) התירה תכסית כוללת (עיקרי + שרות) של 40%.

בדוחות שהגיש הקבוץ למע"מ דיווח על עיסקאות אלה כפטורות ממע"מ, שכן לשיטתו חלה לעניין זה הוראת סעיף 17 לחוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים), התשמ"ה-1985 (להלן: החוק), אשר קובע כי הוראות החוק יחולו גם על יחיד וחבר בני אדם שפועלים בשטח שרוחבו קלומטר אחד מגבולות איזור אילת כאילו היו תושבי אילת, אם נתקיימו בהם התנאים האחרים שבהגדרת תושב אילת שבחוק.

דהיינו, בכל מקום שבו נאמר בחוק "תושב איזור אילת" מורה אותנו סעיף 17 לחוק לקרוא גם "תושב רצועת הקלומטר". כך גם אין קושי לקבוע – כפי שקבע בית המשפט המחוזי – כי מסלול זה מרחיב את תחולתם של סעיפים 10 ו-12 לחוק שמעניקים למעסיקים תושבי איזור אילת הטבות בתחום המיסים הישירים, בהן פטור ממס מעסיקים והטבה בשיעור 20% מהכנסת העבודה של העובד לשם הקטנת עלויות השכר.

...

]השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הנשיא י' אלון) בע"מ 5243-07-10 מיום 22.12.2010, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש, קיבוץ אילות, על החלטת המשיב בשומה ובהשגה שהגיש הקיבוץ, בהתאם לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985.

אשר לשאלה מה דינו של סעיף שלשונו יוצרת "מתחם" אפשרויות לשוניות ושבית המשפט לא מאתר בו תכלית מס ספציפית, סבורני, מבלי לקבוע מסמרות, שיש מקום לנקוט במקרה שכזה בגישה פרשנית שמרנית שנצמדת ללשון החוק ואינה "מותחת" גבולותיו, לכאן או לכאן, יהיה זה סעיף פטור או סעיף שמטיל מס [השוו: עניין חצור בעמ' 77-76].

סוף דבר; דין הערעור להידחות.

המערער (הקיבוץ) ישא בהוצאות המשיב בערעור דנן בסך 40,000 ש"ח. השופט ע' פוגלמן: גם אם אניח, לטובת המערער כי הפרשנות שאותה הוא מציע מצויה ב"מתחם האפשרויות הלשוניות", מקובלת עליי מסקנת חברי, השופט י' דנציגר, כי לפי כללי הפרשנות המושרשים בפסיקתו של בית משפט זה, הוראת הפטור הנדונה אינה חלה על עסקאות מקרקעין ב"רצועת הקילומטר".

סעיף 3 לכללי ספקים מקומיים, העומד במוקד הדיון בתיק זה, מורה כך: (א) למעט אם נקבע אחרת, התעריפים הנקובים בכללים אלה כוללים מס ערך מוסף כמשמעותו בחוק מע"מ, ככל שחב חיוב במס ערך מוסף לפי חוק מע"מ; נקבעו תעריפים לפי כללים אלה בדרך של הפניה לתעריפים שאינם נקובים או רכיבים בתעריפים, הקבועים בדבר חקיקה אחר, ייווסף להם סכום בגובה המע"מ, ככל שלא נכלל שם חיוב במע"מ. (ב) בכפוף לאמור בסעיף קטן (א), מוסד ללא כוונת רווח לפי חוק מע"מ, המספק מים לצרכן עוסק או הפטור ממע"מ לפי חוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות במסים), התשמ"ה-1985, יפחית מכל תעריף הנקוב בכללים אלה, לגבי כמות המים שהוא מספק לצרכן כאמור, סכום בגובה רכיב המע"מ. הוראה זו של הכללים מבהירה כי התעריף המופיע בכללים כולל גם את רכיב מס הערך המוסף, ומבהיר כי ככל שהכללים מפנים לתעריף חצוני, יש לוודא כי התעריף יכלול גם את רכיב המע"מ. להוראה כללית זו, יש סייג בסעיף 3(ב) החל על אספקת מים לצרכן שהוא עוסק או צרכן פטור ממע"מ. במקרים שכאלו, נקבע כי יש להפחית את רכיב המע"מ מהתעריף.

ביום 31.5.2018 הודיעה המשיבה על חדילה חלקית והבהירה כי הפסיקה לחייב בגין רכיב המע"מ צרכנים הנכללים בסייג הקבוע בסעיף 3(ב) לכללים (סעיף 6 להודעת חדילה), דהיינו צרכנים המוגדרים כעוסק לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 וצרכנים הפטורים ממס לפי חוק סחר חופשי באילת (פטורים והנחות במיסים), התשמ"ח-1985 (להלן: הודעת החדילה).

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי המשיבה רשאית ואף חייבת לחייב את צרכני המים הפרטיים במלוא התעריף שנקבע בכללי ספקים מקומיים, כשהוא כולל גם את רכיב המע"מ. לפיכך יש לקבוע כי לא עומדת למבקשים עילת תביעה ראויה כנגד המשיבה.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת האישור.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪.

בע"א 3067/11 קבוץ אילות נ' מנהל מע"מ נדונה פרשנותו של סעיף 17 לחוק איזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים) התשמ"ה – 1985.

...

לסיכום, ועדת הערר דחתה את העררים של הועדה המקומית, וקבעה כי הפטור מהיטל השבחה יינתן בגין כל בנייה של ממ"ד. על ההחלטה הנ"ל הגישה הועדה המקומית את הערעור שבפניי.

המחוקק לא עשה כן, וברור אפוא שכוונתו הייתה להחיל את הפטור באופן גורף על כל בניית ממ"ד. ותצוין בהקשר זה נקודה שועדות הערר השונות (הן בענייננו, הן בענין ניסים סלע, הן בענין מ.ה.א.ר), עמדו עליה, והיא, שבהצעת החוק הפטור מהיטל השבחה ניתן בגין "תוספת" מרחב מוגן, ואילו החוק כפי שנתקבל בסופו של דבר מדבר על "בניית" מרחב מוגן.

לפיכך אנו סבורים כי התכלית שבאה לידי ביטוי בלשון החוק למתן הפטור ל"בניית מרחב מוגן דירתי" אינה רק לעודד בניית ממ"דים מקום שאין חובה לבנותם, אלא גם להקל על מי שמחויב לבנותם.

אם דרושה ראייה לחיזוק הדברים האלה, ניתן להפנות שוב לפרוטוקול הדיון מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת (מוצג 12), בעמ' 18 לפרוטוקול של אותה ישיבה, שם דובר בין היתר על עלותה הגבוהה של בניית ממ"ד, בהשוואה לבניית חדר רגיל, וח"כ דוד אזולאי אמר: "אנחנו מנסים למצוא דרך להקל על אותם אנשים שצריכים לבנות ממ"ד מחוסר ברירה, זה לא שהם רוצים, זה מצב נתון. גם כך זה עולה לו ביוקר, תוספת של עוד 2,000, 3,000 דולר, החדר הנוסף הזה". לסיכום כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

טועמה הגיש השגה והחלטה בה ניתנה ע"י רשות המסים ביום 11.12.2016, אשר דחתה את ההשגה מן הטעם שטועמה לא עשה את המוטל עליו לצורך רישום במשרדי מע"מ באילת, כאמור בהוראות חוק איזור סחר חופשי אילת (פטורים והנחות ממיסים), תשמ"ו-1985 (להלן: "חוק אסח"א), וכי בדיקה מהותית לעניין זיקתו של העוסק לעיר אילת, הראתה כי טועמה אינו זכאי להנות מההטבות שבחוק הנ"ל ואין בידיו לבקש הקלות בדיעבד.

חרף האמור, איני נידרשת להכריע מי מבין הגרסאות עדיפה בעיניי, וגם אם מתקבלת גרסת טועמה במלואה, ולפיה עיזאת כלל לא ייעץ לו לפתוח תיק נוסף במע"מ אילת, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה הסופית בדבר העידר התרשלות מצד עיזאת בנוגע לאי רישום טועמה כעסוק תושב איזור אילת לצורך קבלת הפטור ממס, ואבהיר.

...

לסיכום פרק זה: סך הסכומים להם זכאי עיזאת עומד על 28,100 ₪, ולאחר ניכוי הסכומים שהתקבלו מטועמה, כפי שעולה מעדות הייתם ומוצג ת/4, בסך של 9,500 ₪, נותרה יתרת חוב שכ"ט בסך 18,600 ₪.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה העיקרית ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסכום של 44,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

אני מורה על קבלת התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד את יתרת שכר הטרחה לה הוא זכאי בסך של 18,600 ₪.