בהחלטת המשיבה בבקשה להיתר של המערערים (מע/7, להלן: "החלטת המשיבה בבקשה להיתר"), הובהר כי לפי פרשנותה של המשיבה את הוראות סעיף 12 לתמ"א 38, במבנה קטן, התוספת של 25 מ"ר הפטורה מהיטל השבחה כוללת את שטח הממ"ד. לעמדת המשיבה, משעה שהמערערים הקימו את הממ"ד במרתף, נותרו להם כ-12 מ"ר בלבד מעל פני הקרקע הפטורים מהיטל לפי תמ"א 38, ולפיכך, המשיבה אישרה למערערים הקלה בשיעור של כ-6% (כ-30 מ"ר).
גם לגוף הדברים אין מקום לקבל את פרשנותם של המערערים לסעיף 12 לתמ"א 38 ולעניין הפטור הכלול בו. מקריאה של כל הסעיפים הרלוואנטיים האחרים בסביבתו של סעיף 12 לתמ"א 38 (סעיפים 11 ו-14), עולה כי תוספת הבנייה לפי תמ"א 38 תיכלול גם ממ"ד. קריאה רציפה ומלאה של הוראות תמ"א 38, מבלי להוציא את סעיף 12 כסעיף בודד מהקשרו, תוך בחינה תכליתית של הדברים, מעלה כי הותרה תוספת שטח בכל מקרה של חזוק מבנים, אולם תוספת זו כוללת בתוכה גם הקמת ממ"ד לכל יחידת דיור.
ואולם, בהחלטת המשיבה בבקשה להיתר (מע/7) נכתב בפירוש כי ניתנת הקלה עבור כ-30 מ"ר ובשעור של כ-6%, משום שלעמדת המשיבה הזכויות מכוח סעיף 12 לתמ"א 38 מוגבלות במקרה דנן ל-13 מ"ר: "הערות: על פי תמ"א 38 ניתן לקבל 25 מ"ר לצורך הרחבת הדירה כולל ממ"ד. הממ"ד בבקשה הנדונה מבוקש במרתף בגודל של 13 מ"ר ועל כן ניתן להרחיב את הדירה ב-12 מ"ר לפי תמ"א 38. מבוקשת חריגה בשטח של 41 מ"ר ושניתן לאשרה על חשבון 12 מ"ר מכח תמ"א 38 ועל חשבון הקלה של 6% משטח המיגרש (עד 30 מ"ר)" (שם, עמ' 37).
לו המערערים היו מעוניינים לחלוק על כך, היה עליהם לעשות זאת עוד במועד זה. למערערים אושרה הקלה בשיעור של 6% ועליהם לשלם היטל השבחה עבור הקלה זו, בהתאם להוראות הדין.
...
כאמור לעיל, אני סבורה כי תוספת הבנייה כוללת ממ"ד, ואין בהיתר הבנייה שניתן כדי לשנות ממסקנתי זו. אם המערערים הסתמכו על היתר הבנייה באופן ששינה את מצבם לרעה, היה עליהם להוכיח זאת.
אין כל הכרח בנסיבות הללו לפצל את ההליכים בין השמאית המכריעה לוועדת הערר, ואני סבורה כי המערערים פעלו נכון בהקשר זה, ובפניה לשמאית המכריעה הם לא גילו דעתם שהם חבים בהיטל השבחה בגין תוספת הזכויות.
סיכומם של דברים, הערעור נדחה.