פטור מארנונה לנכס ריק לתקופה של חצי שנה

כן טענה כי הגישה בקשה לקבלת פטור לנכס ריק על פי תקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 בגין תקופות שבהן נאלצה לשלם שלא כדין עבור הנכסים, אילמלא זאת הייתה זכאית לפטור בתקופה של חצי שנה לאחר המסירה ועל כן הנה זכאית לקבלת החזר גם על תקופת הפטור הצפויה.

...

מכל הטעמים האמורים דין תביעת איטח בפריט זה להידחות.

דין טענותיה של חברת ש.פ. להידחות.

סוף דבר סיכום התביעות ההדדיות הינו על כן דלהלן: (א) חברת ש.פ. זכאית רק לשטח של 411 מ"ר בקומה השלישית.

בצטטה את סעיף 13 לחוק הסדרים, עמדה ב"כ המשיב על כך שפטור מארנונה בעילת נכס ריק ניתן להעניק למחזיק של נכס ריק לתקופה מיצטברת של 6 חודשים בלבד, וזאת רק פעם אחת לתקופת בעלותו של אדם בנכס.

...

סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שדין הערעור להתקבל.

כאמור, מסקנתי היא שנדרש לקבל את עמדת הבעלים טרם מתן פטור /הנחה למחזיק ויש לפעול בהתאם לעמדה זו, בין הסכמה ובין סירוב.

המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ל תוך 30 יום.

התובעת מוסיפה, כי הנתבעת אף לא הגישה בזמן אמת בקשה לפטור אותה מתשלום ארנונה בגין הנכס המסחרי בשל היות הנכס הרוס או לא ראוי לשימוש, הגם שהנוהל בעיניין ידוע לה, שכן בשנת 2007 הגישה בקשה ל"למתן פטור נכס ריק" בקשר לנכס המסחרי ואף ניתן פטור לתקופה מוגבלת בגין נכס ריק, אלא שלאחר סיור שנערך בנכס המסחרי לאחר הגשת אותה בקשה, נמצא כי הוא ראוי לשימוש, ומשכך ממילא אין בסיס לטענה כי הנכס המסחרי לא היה ראוי לשימוש בתקופה הרלבנטית או בזו שקדמה לה (להלן: "הבקשה לפטור מארנונה בגין נכס ריק" - צורפה כנספח 6 לתצהירו של רן).

המסמך, שצילומו הובא מעלה לעיל, נושא כותרת "בקשה לפטור מארנונה – נכס ריק וללא שימוש" ובו מצוין , בין היתר, כי מבוקש "פטור מארנונה לתקופה של 20 חודשים מתאריך 4.5.05 עד תאריך ועד בכלל". הנתבעת, שטענה תחילה בחקירתה ביום 12.9.19 כי אינה מכירה את המסמך האמור והעידה כי החתימה על גביו אינה חתימתה (עמ' 1 שורות 15-20 לפרוטוקול הדיון מיום 12.9.19), ציינה בתצהיר עדותה הראשית, שהוגש לאחר אותה עדות, כי היא כן מזהה את כתב ידה על חלקים מהמסמך האמור וכן את חתימתה, אלא שהתאריכים על גבי המסמך הוספו לאחר שחתמה על הבקשה בעוד שהמילים "ועד בכלל" נרשמו על ידה.

" רן הוסיף, כי בנסיבות אלה גם אם כטענת הנתבעת היא ציינה את המילים "ועד בכלל" באותה בקשה, הרי שממילא האמור לא רלבאנטי שעה שהתקופות לפטור בגין נכס ריק קבועות בדין: "ת. מדובר בטופס של הערייה עליו חתמה המבקשת לפטור נכס ריק, שזה על פי הדין מוגבל לתקופות מסוימות, חצי שנה פטור נכס ריק מאה אחוז במידה ומוגשת בקשה נוספת, ניתן לבקש בבקשה עוד חצי שנה עד 66 אחוז ולעוד שנתיים לחמישים אחוז, גם אם היא תרשום עד סוף העולם לא תקבל לתקופות הללו, אלא רק על פי הקבוע בדין. מעבר לכך שזה לא רלבאנטי לתקופת התביעה. ועד בכלל זה ניסוח של המבקשת, היא גם ציינה והיא יכולה לרשום מה שהיא רוצה, אני לא שולט בבקשה שלה. עד בכלל זה לא תאריך" (עמ' 17 שורות 10-16 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.23).

...

בהינתן האמור, ביחס לשנים 2011-2014 ו-2017, בהן נשלחו לנתבעת דרישות תשלום וננקטו הליכי גביה על ידי התובעת, אני דוחה טענת הנתבעת לפיה אין מקום לחייבה בתשלום בגינן ואבהיר בהקשר זה, כי נוכח המפורט מעלה, לא שוכנעתי כי כטענת הנתבעת חל שיהוי מהותי בגביית החוב ביחס לשנים 2011-2014 בגינו מנועה התובעת מלתבוע אותו, שכן כאמור התובעת לא ישנה על זכויותיה ונקטה בהליכי גביה לא מעטים ביחס אליהם קיים תיעוד לכל הפחות עד חודש דצמבר 2014, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לתצהירו של רן – הליכי גביה שהנתבעת לא הוכיחה כי לא ידעה אודותיהם, למצער – אודות חלק מהם.

בעניין זה ראוי להוסיף, כי כפי שנקבע בהלכת ששון, אין בעיקרון של גביית מס אמת כשלעצמו כדי להביא לסתירת החזקה נגד תחולה רטרואקטיבית כך על פי רוב, והחזקה לא סרה "אוטומטית" מפני עיקרון זה. סיכומו של דבר, בכל הקשור לנכס המסחרי, אני קובעת כי על הנתבעת לשאת בחוב נכון ליום הגשת התביעה ביחס לשנים 2011-2014 וכן לשנת 2017 מיום 1.1.17 ועד ליום 30.9.17.

באשר לחוב הנתבע בגין שנים 2010 ו-2015-2016, אני דוחה את התביעה.

פעם אחת בגין נכס ריק לתקופה של שישה חודשים כאשר קנה את הדירה ופעם נוספת לתקופה של כששה חודשים בעקבות שיפוצים.

הוסבר לנתבע כי במקביל להגשת הבקשה לקבלת הנחת נזקק עליו להגיע להסדר לפחות לגבי מחצית חוב העבר, כאשר הועדה אינה דנה בחובות עבר.

נוכח טענות הנתבעים בדבר מצבם הכלכלי הקשה לא ברור כיצד הנתבעים מחלו על כך ששתי בקשות שהגישו לפטור מארנונה לתקופה מיצטברת של שנה , לא זכו לכל מענה עינייני .

...

עוד נטען כי הנתבעים לא העלו בדרך הקבועה בדין כל השגה על חיובי הארנונה ולכן אין לאפשר להם לעלות טענה זו במסגרת ההתנגדות.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות רק בטענה לפיה הובטח לנתבעים כי יתרת החוב תמחק , בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.5.16 , מהטעמים שיפורטו להלן .

על כן , אני מקבל את ההתנגדות רק בטענה לפיה הופרה הבטחה שניתנה לנתבעים לפיה כנגד התשלומים ששילמו בשנים 2011 ו 2013 ימחקו יתרת חובות העבר שלהם לעיריית חיפה בגין ארנונה , בכפוף להפקדת הסך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 1.5.16 .

לחילופין טענו כי מגיע להם פטור בגין נכס ריק לתקופה של 6 חודשים.

כך, אין להלום מצב דברים בו מדובר בנכס מסחרי, אשר השמוש בו מאז ומעולם היה שימוש מסחרי, ואשר קיבל היתר מאוחר יותר לשימוש מסחרי, לפתע פיתאום יסווג בסווג "מגורים" אשר בינו לבין השמוש האמיתי שבוצע ויבוצע בנכס אין דבר או חצי דבר".

סעיף 326 מחיל על בעליו של נכס חובה להודיע לעירייה על השכרה לתקופה של שנה ומעלה ומוסיף כי "כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו;". בנסיבות אלו קשה לקבל את טענות המערערים כי לא הייתה עליהם כל חובה ליידע את הערייה בדבר כניסתה של אורגד לנכסים.

...

למעלה מן הצורך יוער כי באשר לטענה בדבר היות הנכסים בלתי ראויים לשימוש – שמעה הוועדה ראיות וקבעה כממצא עובדתי – שדינה של הטענה להידחות.

התוצאה היא שדין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא.