מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פטור מארנונה לנכס ריק ובלתי ראוי לשימוש

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בבקשתה נטען כי הנכס ריק וכי אינו ראוי לשימוש.
בפיסקה 34 לפסק הדין קובע בית המשפט כי "הדיון יוחזר לועדת הערר, על מנת שתחווה דעתה מחדש באשר לזכאות המערערת לפטור מתשלום ארנונה בגין נכס שאינו ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות תוך היתייחסות לסוגיות שפורטו בסעיף 31 לעיל". הסוגיות אליהן הפנה בית המשפט, הן העובדה שהמהנדס ג' דוניו נתן חוות דעתו גם למחלקת מבנים מסוכנים בערייה וחווה דעתו שהמבנה מסוכן, והכרזת הערייה על המבנה כמסוכן.
...
הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, שכן המערערת לא השכילה להרים את הנטל ולשכנע כי הנכס אינו ראוי לשימוש.
הקביעה כי לא הוכח שהנכס אינו ראוי לשימוש, היא קביעה עובדתית מפורשת ועל כן אין להתערב בה. סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני דוחה את הערעור.
המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 6,000 ₪.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בעליו הקודמים של הנכס נהנה מפטור מלא בגין "נכס שאינו ראוי לשימוש" מתשלום ארנונה עד יום 30.04.2017 ומפטור חלקי ל"נכס שאינו ראוי לשימוש'" עד יום 14.11.2018, עת חדל מלהחזיק בנכס. המשיבים ניצלו פטור חלקי זה החל ממועד החזקתם בנכס ביום 15.11.2019 וימשיכו בכך עד יום 30.4.2022 במידה ולא יכול כל שינוי במצבו של הנכס. לאחר מועד זה הנכס יוותר במצב של נכס הרוס או ניזוק, וצפויות לחול עליו הוראות סעיף 330(3) לפקודת העיריות, כך שלא יחויב "בשעורי ארנונה נוספים". המשיבים פנו למנהל הארנונה בבקשה לקבלת הנחה מארנונה לנכס ריק.
...
נודה, כי לא מצאנו היגיון בטענות המשיב.
עם זאת, אם ימצא כי נפלה שגגה מלפני וועדת הערר בהסקת המסקנה המשפטית המתחייבת מתוך הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידה או אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה, יתערב בית המשפט בהחלטת ועדת הערר.
בהקשר זה אין מנוס מלהתייחס לריב וליריב שנבחרו על-ידי מנהל הארנונה לבירור הסוגיה שבמחלוקת, זאת בשים לב לגובה החוב שבמחלוקת הנאמד בכשניים עשר אלף ₪ בלבד; ובשים לב להוצאות בעין שהיה על המשיבים להעמיד לניהול ההליכים בערכאה זו ובפני ועדת הערר, העולים בהרבה מטבע הדברים על הסכום בו חויב מנהל הארנונה ואף על סכום החוב.
התוצאה לאור כל האמור לעיל הערר נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מקוצר (תא"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

המבקשת ציינה כי בשנת 2012 פינה שוכר המשנה את הנכס, ומאז היא מחזיקה בו. המבקשת טענה כי מאחר שמדובר בנכס ריק שאינו ראוי לשימוש, היא הגישה לעירייה השגות על מנת לקבל פטור מלא או חלקי מארנונה, אולם לא קיבלה מענה להשגות האמורות.
...
עוד נקבע בהחלטה זו כי ההשגה לגבי תקופת העבר נדחית, הואיל והנושא נידון בוועדת הערר והערר נמחק.
אין בידי לקבל פרשנות זו. בנסיבות אלה, וגם בשים לב להימנעות המבקשת מהגשת סיכומים, לא מצאתי הצדקה ליתן רשות להתגונן בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש.
ממכלול הטעמים האמורים, דין בקשת הרשות להתגונן להידחות.

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

מבלי לפרט יצוין בתמצית כי עד לחודש ספטמבר 2018 המבקשת הוכרה כזכאית לפטור מארנונה לנכס ריק בגין היחידות.
לבסוף דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה נפל פגם בכך שהמשיב פיצל את הנכס רק במועד שבו הוטל חיוב בארנונה על הנכס (ולא קודם לכן, במהלך התקופה שבה הוא נמצא לא ראוי לשימוש), וקבע כי כל עוד הנכס היה פטור מחיוב בארנונה היה היגיון רב בהתייחסות אליו כאל יחידה רישומית אחת.
...
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ונתתי דעתי לטענותיה של המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בעניין זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.
השאלה בדבר פיצולן של יחידות שומה היא בסופו של דבר שאלה פיזית-עובדתית, אשר יש לבחון אותה בהתאם למצב הדברים הקונקרטי בשטח, על-ידי הגופים האמונים על כך – בשלב ראשון, מנהל הארנונה, ובהמשך ועדת הערר – שלהם המומחיות המתאימה ו"היכרות עם השטח".
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

בהנתן מכלול האמור, לא הוכח על ידי הנתבעת כי הודיעה לתובעת כי הנכס המסחרי לא ראוי לשימוש ו/או הרוס, וממילא לא הוכחו טענות הנתבעת לפיהן נימסר לה על ידי מי מנציגי התובעת כי כל עוד לא יופעל בית הקפה תהיה פטורה כליל מתשלום ארנונה ללא הגבלה בזמן – טענות שאינן מתיישבות עם כותרת הבקשה: "בקשה לפטור מארנונה – נכס ריק וללא שימוש" , עם התקופה הקצובה המצוינת בבקשה ועם התקופות הקצובות בדין בגין אותו פטור.
...
בהינתן האמור, ביחס לשנים 2011-2014 ו-2017, בהן נשלחו לנתבעת דרישות תשלום וננקטו הליכי גביה על ידי התובעת, אני דוחה טענת הנתבעת לפיה אין מקום לחייבה בתשלום בגינן ואבהיר בהקשר זה, כי נוכח המפורט מעלה, לא שוכנעתי כי כטענת הנתבעת חל שיהוי מהותי בגביית החוב ביחס לשנים 2011-2014 בגינו מנועה התובעת מלתבוע אותו, שכן כאמור התובעת לא ישנה על זכויותיה ונקטה בהליכי גביה לא מעטים ביחס אליהם קיים תיעוד לכל הפחות עד חודש דצמבר 2014, כפי שעולה מהנספחים שצורפו לתצהירו של רן – הליכי גביה שהנתבעת לא הוכיחה כי לא ידעה אודותיהם, למצער – אודות חלק מהם.
בעניין זה ראוי להוסיף, כי כפי שנקבע בהלכת ששון, אין בעיקרון של גביית מס אמת כשלעצמו כדי להביא לסתירת החזקה נגד תחולה רטרואקטיבית כך על פי רוב, והחזקה לא סרה "אוטומטית" מפני עיקרון זה. סיכומו של דבר, בכל הקשור לנכס המסחרי, אני קובעת כי על הנתבעת לשאת בחוב נכון ליום הגשת התביעה ביחס לשנים 2011-2014 וכן לשנת 2017 מיום 1.1.17 ועד ליום 30.9.17.
באשר לחוב הנתבע בגין שנים 2010 ו-2015-2016, אני דוחה את התביעה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו