אולם, לאחר תיקון מס' 32, ומתוך מטרה לייעל ולקצר את פרק הזמן לאישור מתן הפטור, הועברה הסמכות הראשונית לרשויות המקומיות, כאמור (להרחבה ראו דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת מסי הערייה ומסי הממשלה (פיטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מיתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018, ה"ח 810, 14) (להלן: דברי ההסבר לתיקון מס' 32).
הצדדים לעתירה הם העותרת, עמותה רשומה הפועלת ללא כוונת רווח (מלכ"ר), הפועלת למעלה מ־103 שנה בתחומי החינוך, רווחה וקידום מעמד האשה בישראל, כאשר חלק ניכר מפעולתה, לדבריה, מוקדש להתנדבות ומתן סיוע נרחב לאוכלוסיות נזקקות ומוחלשות.
העותרת טענה הן במעמד הדיון והן בעתירה כי הקביעה לפיה יש לשלול את מתן הפטור בגין פעילות מוסד מיתנדב, בהחלטה גורפת, המנומקת בעיקרה על הפעלת מעונות יום ובתי ספר היא החלטה שגויה ובלתי סבירה באופן קצוני, שכן, העותרת היא עמותה ללא מטרת רווח, הפועלת למען תועלת הציבור, לה עשרות סניפים ופדרציות בישראל ובעולם, שעה שהעמותה פועלת ללא הפקת רווחים ונהנת מפטורים שונים ממס הכנסה, שבח, מסוי מקרקעין, ערך נוסף וכיוב' – והכל בהתאם לדין.
במעמד הדיון ציינה העותרת לראשונה כי טענה זו אף נלמדת מסעיף 12 לנוהל העדכני, לפיו "המוסד אינו נימנה בין סוגי הנכסים הזכאים לפטור לפי סעיף אחר בפקודה, כגון מוסדות חינוך, בריאות ודת". פרשנות קריטריון זה מובילה לכדי מסקנה, לדעת העותרת, שאין להיתחשב במוסדות החינוך והפטור בעיניינם בעת בחינת עמידתה של העותרת בפטור "מוסד מיתנדב לשירות הציבור".
לשיטת העותרת, טעם נוסף לכך שפרשנות משרד הפנים שגויה נובע מהעובדה שלו היה מדובר בשני גופים נפרדים, לכאורה, ויצו א' ו־ויצו ב', האחד עניינו מעונות והשני עניינו הפן ההתנדבותי, אזי שכל אחד מהם היה זוכה בפטור לפי פרשנות זו (מלא ו־2/3, בהתאמה).
...
והנה, העותרת למעשה לא ניסתה אפילו בתיק שבפני לנסות להוכיח את עמידתה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי ,שכן הוכח שהיא לא עומדת בהם, ולכן דין עתירתה להידחות ונראה שלא בכדי הסכימה העותרת למחוק את העתירה בנצרת שעסקה אף היא במעונות יום ובאי עמידה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי לא גילתה העותרת במסגרת עתירתה, כפי שהייתה מחויבת לעשות, את פסק הדין העליון בעניין ויצו המשליך ישירות גם על עתירה זו.
העותרת מבקשת למעשה להימנע מהבחינה המהותית הנדרשת לפי הכללים והקריטריונים המעוגנים בפקודת הפיטורין ולהסתמך על מקור חיצוני בדמות הוראת פטור אחרת למעונות היום זאת בזמן שהוראת הפטור הרלוונטית מתנה מפורשות את מתן הפטור בעמידה בכללים ובקריטריונים.
לכן, גם לגביית כספי ארנונה ישנה חשיבות והשלכה על אוכלוסיות קשות יום ומוחלשות שכספים אלו יכולים לתמוך בהם או בפעילויות מבורכות אחרות, כאשר המחוקק הוא זה שיחליט על סדרי העדיפויות ואיזו פעילות ראויה זכאית לפטור או הנחה מארנונה ואיזו לא ובמקרה זה הוא החליט באופן כזה שיישום הדין, שנעשה כהלכה על ידי עיריות תל־אביב, גבעתיים וחולון ועל ידי משרד הפנים, מביא לכך שהעותרת לא זכאית לפטור מארנונה ואין מקום להתערב בהחלטה זו.
לכן, עם כל ההוקרה הרבה שיש לפעילותה החשובה והמבורכת של העותרת, אין מנוס מדחיית העתירה.
התוצאה:
סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
