פטור מארנונה למבנים המשמשים לחקלאות

תיקון זה הגדיר שלוש תקופות שונות ביחס לנכס שהוראות הסעיף חלות עליו: תקופה ראשונה בת שלוש שנים, שבה ניתן לנכס פטור מלא מתשלום ארנונה; תקופה שניה, בת חמש שנים, שבה יחויב מחזיק הנכס בתשלום ארנונה "בסכום מיזערי... הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השמוש האחרון שנעשה בבניין"; ותקופה שלישית שבה יינתן פטור מתשלום בגין הנכס, ללא הגבלת זמן.

המשיבה הגישה השגה על חיובה האמור בארנונה בטענה כי יש לחייבה לפי סיווג של מבנה חקלאי, שהוא השמוש החוקי היחיד המותר בנכס.

...

המשיבה מדגישה גם כי במקרה דנן לא נעשה שימוש בנכס מזה 13 שנים, ולכן לטענתה ממילא קשה להצביע על שימוש אחרון שנעשה "בפועל". דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

בדומה למקרה שנדון בעניין המגרש המוצלח, גם בענייננו הסתמך בית המשפט המחוזי על קביעותיו של בית משפט זה בעניין סלומון ויישם – בין היתר – את העקרונות שנקבעו שם על נסיבותיו של מקרה זה, שבהן חלף זמן רב מאז נעשה בנכס שימוש בפועל, ובפרט שימוש התואם לסיווג של "תעשייה". אם כן, גם אם עשויות להתעורר שאלות מסוימות באשר לפרשנותו של סעיף 330 לפקודת העיריות – ואיני נדרשת לכך – בנסיבות המקרה דנן אני סבורה כי לא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור (ראו: עניין המגרש המוצלח, בפסקה 3).

אשר על כן: הבקשה נדחית.

בפתח הדברים בדיון בעיניין שאלת הסווג, יאמר כי ועדת הערר התייחסה לכל הראיות, התצהירים והעדויות שעמדו בפניה ואיני רואה מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבעה ובכלל זה בקביעתה העובדתית שנשענה על מיסמכי המשיבה, לפיה עובר למתן הפטור מארנונה – קרי, בשנת 2001 – המבנים שמשו בפועל לשימוש שאינו מגורים.

בית המשפט העליון באותו מקרה הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי: "אין להמשיך ולחייב את המערער בשעורי ארנונה כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התיכנוני...המערער יכול אולי לנקוט בהליכים שיכשירו את השמוש הלא חקלאי בקרקע, אולם כל עוד אינו עושה כן – מסיבותיו שלו – וכל עוד אינו עושה בקרקע שימוש בנגוד לייעוד התיכנוני שלה – ואכן אין הוא עושה שימוש כזה זה שנים – שוב אין לחייבו בארנונה לפי השמוש 'ההסטורי' שנעשה בקרקע...המסקנה המתבקשת היא כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשעורי ארנונה כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התיכנוני. וראוי להדגיש – אין מדובר במבנים אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אך ורק לצרכים הנוגדים את הייעוד התיכנוני-חוקי של המקרקעין, אלא במבנים שבעקרון ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התיכנוני-חוקי. זאת ועוד, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהוא במצבם של הנכסים או במצב השמוש בהם, אין כל מניעה שבעקבות שינוי כזה ישונה, בהתאם, גם סווגם לצורכי ארנונה." לאמור, גם לצורך בחינת החיוב בארנונה לנכס ריק מתחקים אחר השמוש בפועל בנכס, אך בית המשפט לא יחייב אדם בארנונה על פי שימוש בפועל בנכס על פי שימוש העבר, שעה שהשימוש האמור אינו תואם את ההוראות התכנוניות בעת החיוב בארנונה (ועל הקשר בין חיוב בארנונה לנכס ריק לבין סעיף 330 לפקודה ניתן ללמוד גם מקביעת בית המשפט העליון בעיניין חברת המיגרש המוצלח).

...

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי במקרה דנא אין לחייב את המערערת בתשלום ארנונה בתקופת התשלום כהגדרתה בסעיף 330(2) לפקודה על פי השימוש ההיסטורי שכן השימוש האמור אינו עולה בקנה אחד עם ההוראות התכנוניות החלות בעת הטלת הארנונה.

אלא, בהתאם לסעיף 330(2) לפקודה, יש לחייב את המערערת בארנונה על הנכס א' וב' "בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין", כלשון סעיף זה, כפרשנות הדיבור "שימוש האחרון" על פי החלטה זו. סוף דבר אני דוחה את טענות המערערת כאילו היא זכאית ליהנות מפטור מלא לתשלום ארנונה לשנת 2015 ביחס לנכסים א' ו-ב' כהגדרתם לעיל.

יחד עם זאת, אני מקבלת כאמור את הערעור המנהלי באופן חלקי כך שמתקבלת עמדת המערערת לפיה בנסיבות העניין אין לסווג את הנכסים הנדונים לצורך תחולת סעיף 330(2) לפקודה על פי השימוש ההיסטורי שנעשה בהם, וכפועל יוצא תראה הרשות לפעול להוצאת הודעת חיוב מתאימה בהתאם לאמור בסעיף 41 להחלטתי.

בעיניין סלומון (שאוזכר על ידי ביהמ"ש ע"י כב' השופט פוגלמן) קבע ביהמ"ש (כב' השופטת (כתוארה דאז) א' חיות) כך: "המערער יכול אולי לנקוט בהליכים שיכשירו את השמוש הלא חקלאי בקרקע, אולם כל עוד אינו עושה כן- מסיבותיו שלו- וכל עוד אינו עושה בקרקע שימוש בנגוד לייעוד התיכנוני שלה- ואכן אין הוא עושה שימוש כזה זה שנים- שוב אין לחייבו בארנונה לפי השמוש 'ההסטורי' שנעשה בקרקע. המסקנה המתבקשת היא כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשעורי ארנונה כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התיכנוני. וראוי להדגיש- אין מדובר במבנים אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אך ורק לצרכים הנוגדים את הייעוד התיכנוני- חוקי של המקרקעין, אלא במבנים שבעקרון ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התיכנוני- חוקי. זאת ועוד, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהוא במצבם של הנכסים או במצב השמוש בהם, אין כל מניעה שבעקבות שינוי כזה ישונה, בהתאם, גם סווגם לצורכי ארנונה." ב"כ העיריה טוען שלא ניתן להקיש מפסה"ד סלומון לענייננו כיוון שפס"ד סלומון דן בפטור לנכס ריק שבו המקור הנורמאטיבי לפטור מצוי בסעיף 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג – 1993, בעוד שאנו עוסקים בנכס שנהרס או ניזוק שלגביו הפטור הנורמאטיבי נמצא בסעיף 330 לפקודת העיריות.

...

בעניין סלומון (שאוזכר על ידי ביהמ"ש ע"י כב' השופט פוגלמן) קבע ביהמ"ש (כב' השופטת (כתוארה דאז) א' חיות) כך: "המערער יכול אולי לנקוט בהליכים שיכשירו את השימוש הלא חקלאי בקרקע, אולם כל עוד אינו עושה כן- מסיבותיו שלו- וכל עוד אינו עושה בקרקע שימוש בניגוד לייעוד התכנוני שלה- ואכן אין הוא עושה שימוש כזה זה שנים- שוב אין לחייבו בארנונה לפי השימוש 'ההיסטורי' שנעשה בקרקע. המסקנה המתבקשת היא כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשיעורי ארנונה כאילו הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התכנוני. וראוי להדגיש- אין מדובר במבנים אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אך ורק לצרכים הנוגדים את הייעוד התכנוני- חוקי של המקרקעין, אלא במבנים שבעיקרון ניתן לעשות בהם שימוש לפי הייעוד התכנוני- חוקי. זאת ועוד, היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהו במצבם של הנכסים או במצב השימוש בהם, אין כל מניעה שבעקבות שינוי כזה ישונה, בהתאם, גם סיווגם לצורכי ארנונה." ב"כ העיריה טוען שלא ניתן להקיש מפסה"ד סלומון לענייננו כיוון שפס"ד סלומון דן בפטור לנכס ריק שבו המקור הנורמטיבי לפטור מצוי בסעיף 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג – 1993, בעוד שאנו עוסקים בנכס שנהרס או ניזוק שלגביו הפטור הנורמטיבי נמצא בסעיף 330 לפקודת העיריות.

סוף דבר 20 לאור כל האמור לעיל ובנסיבות העניין אני קובעת כי אין לחייב את המערערת בתשלום ארנונה לפי סיווג מזערי של תעשייה שכן השימוש האמור אינו עולה בקנה אחד עם הוראות התב"ע החלה על הנכס בעת הטלת החיוב הארנונה.

המשיב ישלם למערערת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

דו"ח הפיקוח מיום 14.07.16 היתייחס לנושא הפלישה של המבנים לחלקה החקלאית ועל פי דוח הפיקוח מיום 08.01.18, עדיין נעשה שימוש במבנה החקלאי שהוסב למגורים ובאחד הקרוונים ששמש כמספרה/ משרד.

המסמכים הם מכתב מיום 31.12.15 המופנה למועצה האזורית שער הנגב לפיו זכאים הנתבעים לפטור מתשלום ארנונה בגין הקרוונים החל מיום 01.01.15 בשל היותם לא ראויים לשימוש (נ/1); מכתב של מהנדס המועצה מיום 29.12.15 לפיו המבנים אינם ראויים למגורים והם מנותקים ממים ומחשמל (נ/2) ומסמך נוסף של פקח ככל הנראה של המועצה, לפיו בדיקה ביום 14.12.17 הראתה שכל הקרוונים פונו (נ/3).

...

מתוך התחשבות בכך שבתם של הנתבעים מתגוררת במבנה זה עם משפחתה ועל מנת לאפשר לה להתארגן ולמצוא מדור חלופי (ככל שטרם נמצא לה כזה), אני קובעת כי הפינוי יהיה בתוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבעים.

בנוסף ובהיעדר טענה אחרת של הנתבעים, אני נעתרת לבקשות המדינה ליתן צו מניעה קבוע למניעת כל שימוש שאינו כדין או ללא הסכמת רמ"י במקרקעין וכן ולמען הזהירות ניתן צו להריסת כל בנייה בלתי חוקית במקרקעין וזאת בתוך 90 יום מקבלת פסק הדין על ידי הנתבעים.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא, כי ניתנים צווים כמפורט לעיל וכן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם דמי שימוש כפי שפורט לעיל ובהתאם לתחשיב שתערוך המדינה על פי ההנחיות לעיל.

עד לשנת 2011 לא חויב המבנה בארנונה בהיותו "מבנה חקלאי" פטור ממס.

סווגם 911, 661, והמונח "מבנה חקלאי" בצו הארנונה: עד לשנת 2002 הגדרת סיווג 911 בצו הארנונה של המשיבה היתה: "בית אריזה ומשתלה". בשנת 2003 שונתה הגדרת הסווג כך שהגדרתו החדשה היא: "בית אריזה וכן מבנה חקלאי שאינו עונה על הגדרת הנכסים בסעיפים 662, 661". באופן דומה, עד לשנת 2002, הגדרת סיווג 661 בצו הארנונה היתה: "מבנה חקלאי באזורים א', ב' ובגביה מרוכזת מאגודה חקלאית או מוועד מקומי". בשנת 2003 שונתה הגדרת סיווג 661, והחל משנת 2003 הוגדר כך: "מבנה חקלאי באזורים א', ב' המשמש את אותו משק בלבד" (הדגשה שלי, נ.א.).

...

טענות הצדדים: עיקר טענת העותר היא כי היעדר אישור השרים לשינויים בצו הארנונה, בסיווגים 911, 661 ובהגדרת המונח "מבנה חקלאי", מחייב את המסקנה כי מדובר בשינויים אשר נעשו בחוסר סמכות, בניגוד לחוקי ההקפאה ולכן יש להצהיר על בטלותם.

כך גם לעניין הגדרת המונח "מבנה חקלאי". למען שלמות התמונה אציין כי לא שוכנעתי מטיעוני המשיבה לפיהם אין מדובר בשינויים מהותיים אלא בשינויי נוסח שנועדו להבהיר מדיניות קיימת, מן הטעמים הבאים: מפרוטוקול ישיבת מליאת המועצה מיום 8/12/2002 (פרטיכל מליאה מס 42/02, נספח 14א לעתירה), במסגרתה הוחלט על שינוי נוסח ההגדרה "מבנה חקלאי", עולה כי לא מדובר במדיניות קיימת, או במדיניות רווחת ונהוגה בשטחי המועצה באותה עת. באותה ישיבה התבקש "לאור אי הבהירות בנוסח הגדרת המונח "מבנה חקלאי" ולאור העובדה שאין הגדרה ברורה בחוקים הרלבנטיים ולאור מקרים של נישומים שפנו למועצה בהליכי השגה וערר.

יחד עם זאת, בנושא זה, דעתי כדעת המשיבה ואני סבורה כי המקום לברר את מאפייני הנכס כמו גם ייעודו והשימוש שנעשה בו, לצורך קביעת הסיווג שיוחל עליו, אינם במסגרת העתירה דנן, אלא במסגרת הדיונים התלויים ועומדים אצל ועדת הערר לשנים 2011-2012.

סוף דבר: אשר על כן אני קובעת כי השינויים בצו המיסים (ארנונה) בסיווגים 911 ו- 661 לשנת 2003, והגדרת המונח "מבנה חקלאי", כאמור בעתירה זו, נעשו בחוסר סמכות ובניגוד לחוק ההקפאה ולפיכך הם בטלים.