פטור מארנונה לבית ספר מקצועי

מנהל הארנונה מוסיף כי בהישענותה על כך שבסעיף 5ג(ה)(3) לפקודה מדובר על פטור למוסד חינוך "מוכר" היתעלמה ועדת הערר מכך שהסעיף מתייחס לשלושה סוגי מוסדות חינוך נוספים, שלגביהם לא נקבעה דרישה דומה: מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; בית ספר כמשמעותו בחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969; ובית ספר מקצועי כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953.

...

תכלית הוראת הפטור מארנונה שבסעיף 5ג(ה)(4) לפקודה מובילה גם היא למסקנה כי רק מעון יום מפוקח נכנס בגדר הוראת הפטור.

אשר על כן אין פגם בעמדתו של מנהל הארנונה ומשכך דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל.

רשת עמל טוענת כי גם היא – כמו אורט – מפעילה בתי ספר תיכון מקצועיים, ומנהלת שני הליכים של ערעור מינהלי שבהם מתעוררת שאלה זהה לזו המצויה בליבו של ההליך שבכותרת – שאלת הזכאות לפטור מארנונה מכוח סעיף 5ג(ה)(3) הנ"ל. רשת עמל מטעימה כי הליכיהַ-שלה "הוקפאו" עד להכרעה בהליך דנן, וכי לתוצאה שתתקבל בתיק זה צפויה להיות השפעה ישירה על התיקים שלה.

...

מכל מקום, הצדדים לא נדרשו לשאלה זו, ולאור המסקנה שאליה הגעתי איני רואה לקבוע מסמרות בעניין זה. על-פי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר נבחנת השאלה אם לאפשר את צירופו של משיב להליך הערעור, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם הגורם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו גורם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו [בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בשא%203973/91&Pvol=מה)(5) 457, 463 (1991)).

בענייננו, לא שוכנעתי כלל וכלל בקיום הצדקה לצירופה של רשת עמל כמשיבה בהליך – משיבה החפצה למעשה לחבור לעמדתה של אורט ולהשיג על פסק-הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים (שניתן בעניינה של אורט).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בין הצדדים קיימות שלל מחלוקות, ביניהן: האם התובעת פעלה כדין עת חייבה את הנתבעת בארנונה, כל שכן בארנונה בשיעור מלא; האם הנתבעת זכאית לפטור לפי סעיף 5(י) בפקודת מסי הערייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "הפקודה"), בפרט, האם החלטת משרד הפנים בוטלה; האם הנתבעת זכאית לפטור מארנונה לפי סעיף 5ג(ה)(3) בפקודה; האם בית משפט זה מוסמך לידון בפטורים המוזכרים; האם התובעת מנועה מלתבוע את החוב מושא הליך זה נוכח מחיקת ההליך הקודם.

לדידי, המסקנה מתחייבת מלשונו הפשוטה של סעיף הפקודה, עת נאמר: "...שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי,..., והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית". הנכס מושא התביעה, אליבא דגישת הנתבעת עצמה, משמש כמטה התפעול של בתי הספר השייכים לנתבעת.

...

שנית: לאחר מתן הדעת לטיעוני הצדדים ומבלי לקבוע מסמרות בכך, אך מקובלת עליי טענת התובעת לפיה בניין משרדים כדוגמת הנכס מושא התביעה, אינו מוסד חינוך לצורך הסעיף המוזכר.

לדידי, המסקנה מתחייבת מלשונו הפשוטה של סעיף הפקודה, עת נאמר: "...שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי,..., והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית". הנכס מושא התביעה, אליבא דגישת הנתבעת עצמה, משמש כמטה התפעול של בתי הספר השייכים לנתבעת.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

(IV) הבעלות והחזקה עליהם הן בידי כל מוסד חינוך, בתנאי שהבניין או הקרקע התפוסה משמשים לאותו מוסד חינוך: - (א) כגן ילדים, בית ספר, סמינר או בית ספר מקצועי או (ב-ג).

(י) - (1) – כל רכוש שמוסד מיתנדב לשירות הצבור משתמש בו אך ורק לשירות הצבור, בתנאי שאותו מוסד קיבל את אישור מועצת הרשות המקומית לצורך פיטורין עפ"י סעיף זה ואולם מתן פטור על פי סעיף זה למוסד מיתנדב שעיקר פעילותו בעינייני בריאות, בעינייני רווחה או בעינייני חינוך לתלמידים עד גיל 25, לא יותנה בכך שפעילותו משרתת בעיקר את תושבי הרשות המקומית שבה הוא פועל, ולעניין מוסד שעיקר פעילותו בעינייני חינוך כאמור – מתן פטור כאמור לא יותנה גם בקיומו של רשוי; הוראות פסקה זו לעניין מוסד שעיקר פעילותו בעינייני חינוך כאמור, יחולו גם על מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 4 או 5ג שאינו מקבל פטור מארנונה לפי אותם סעיפים, בשל אי עמידה בתנאים שנקבעו בהם; לעניין זה, "רשוי" – כל אחד מאלה: רישיון או פטור כמשמעותו בחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, אכרזה או הוראת פטור – לפי חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, רישיון או הכרה – לפי חוק מוסדות תרבותיים יחודיים, התשס"ח-2008, ורישום או פטור – לפי פקודת החינוך [נוסח חדש], התשל"ח-1978; (2) פטור מארנונה כאמור בסעיף קטן זה יהיה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, ובילבד שהחל מהשנה השנייה למתן הפטור ימסור המוסד, בתחילת כל שנה, תצהיר ולפיו לא חל שינוי במטרותיו ופעילותו מעת קבלת הפטור; (3) הוראות סעיף קטן זה יחולו לגבי כל הרשויות המקומיות המתוקצבות בתקציב המדינה; (4) מועצת הרשות המקומית תאשר מתן פטור לפי סעיף קטן זה רק בהתאם לתנאים וכללים שקבע המנהל הכללי של משרד הפנים ולאחר שהונחה לפניה חוות דעתה של ועדת ההנחות של הרשות המקומית לעניין בקשה שהוגשה למתן פטור; תנאים וכללים כאמור אינם טעונים פירסום ברשומות; (5) לא אישרה מועצת רשות מקומית מתן פטור לפי סעיף קטן זה, יאשר שר הפנים את מתן הפטור אם היתקיימו במבקש הפטור התנאים והכללים כאמור בפיסקה (4); (6) בסעיף קטן זה, "ועדת הנחות" – (א) בערייה – כמשמעותה בסעיף 149ד לפקודת העיריות; (ב) במועצה מקומית – כמשמעותה בהוראות לפי סעיף 12 לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992".

...

כללי פסק דין בתביעה להשבת ארנונה שנגבתה, לטענת התובעת, שלא כדין, וזאת על רקע נסיבות ומטעמים שיפורטו.

אשר למישור ההצהרתי, ברורה התמונה לחלוטין מכל האמור לעיל, ובתמצית הדברים, זכאית התובעת להשבת שני שלישים מהארנונה ששילמה ושלגביה חלה הלכת עטרת בנות ירושלים.

נוכח האמור, תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 8,197,489 ₪ שיישא הפרשי ריבית והצמדה ויחושבו החל מיום 1.1.2013 ועד לתשלום המלא בפועל.

סוף דבר:- על רקע כל האמור לעיל, בדגש על פסיקתו הכפולה של בית המשפט העליון – בדנ"מ עטרת, ובהחלטת כב' השופט סולברג בעתירת התובעת, המשקפת בבירור שדין אחד לעטרת ולתובעת דנן, התביעה – מתקבלת.

עוד טענו התובעות כי הן עונות להגדרת "רשות חינוך". בהקשר זה יצוין כי סעיף 5ג (ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע כי לא תוטל ארנונה על: "מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית)". עוד עתרו התובעות, כי יינתן סעד הצהרתי, לפיו האוסר על עריית חיפה לבצע עיקולים, או לנקוט בכל הליך גביה אחר בכל הקשור בתשלומים שמועברים למטרות חינוך לחשבונותיהן של התובעות בבנק הבנלאומי ובבנק אוצר החייל.

בעניינינו, העיריה הצביעה על כך שהתובעות, ולמצער התובעת 1, הכירה היטב את מסלול ה"תקיפה הישירה" והיא נקטה בו בעבר, כפי שעולה בבירור מעניין עריית נתניה, במסגרתו עתרה התובעת 1, המפעילה גם בתי ספר בערים נתניה וחדרה, לבית המשפט לעניינים המינהליים, בעתירה למתן צו המורה לעירייה להמנע מהטלת עיקול על חשבונות הבנק שלה בגין חובות ארנונה, שהם לטענתה חשבונות ייעודיים אליהם הועברו כספי תִקצוב, וזאת נוכח זכאותה לפטור מארנונה.

...

העיריה העלתה טענות נוספות בגינן לטענתה יש להורות על סילוק התביעה על הסף (שיהוי, מעשה בית דין ושימוש לרעה בהליכי משפט), אך משעה שהגעתי למסקנה שהתביעה אינה בסמכותי העניינית, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להימחק בשל חוסר סמכות עניינית.

בנסיבות העניין, נוכח השיהוי מצד העיריה בהגשת הבקשה לסילוק התביעה (בקשת הסילוק הגשה כשנה וחודש לאחר הגשת התביעה), אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.