פטור מאגרה לחברה בפרוק

עוד צוין כי אין בנמצא פסיקה חד משמעית לפיה בהנתן שאין נושי החברה שבפרוק נכונים לשאת בתשלום האגרה יש להמנע ממתן פטור מאגרה וכי גם האפשרות שיתאפשר לחברה שבפרוק להגיש תביעה רק אם יתאגדו נושיה ויישאו באגרה טעונה היתייחסות זהירה, שכן ספק עד כמה ניתן לצפות מנושים רבים ושונים שבמקרים רבים אין ביניהם כל קשר להוציא מכספם עוד, לאחר שכבר הפסידו ולא קיבלו את המגיע להם, והכל כדי לממן תביעה שאת תוחלתה אין הם יודעים ולרוב אין הם יכולים לדעת.

...

דיון לאחר העיון נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

מבלי להכריע בשאלה האם יתכנו נסיבות בהן אי נכונות נושי החברה שבפירוק לשאת בתשלום האגרה תצדיק את דחיית הבקשה לפטור מאגרה (ראו לעניין זה את ע"א 2686/11 אלי בראשי ובניו עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (7.2.2013) וכן את סעיפים 24-23 להחלטתי בת"א (מחוזי י-ם) 21803-01-11 אלי בראשי ובניו - עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (16.11.2014)), מקובלת עליי טענת המשיבה, אליה מצטרפת המדינה, כי בנסיבות המקרה, בהן המדינה נושה בדין קדימה ביחס לסכומים ניכרים, אין לצפות מנושים אחרים כי יסכימו להשתתף במימון התביעה - שאף אם תתקבל דלים הסיכויים כי יזכו ליהנות מפירותיה.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם שכ"ט והוצאות בסך כולל של 3,000 ₪ לכל אחת מן המשיבות 1 ו-2.

המבקשת היא חברה בפרוק והמבקש הוא המנכ"ל והבעלים שלה.

משנקבע כי אין מקום ליתן פטור מאגרה בשל העדר יכולת כלכלית, התייתר הצורך לידון בתנאי השני למתן פטור מאגרה, שהוא קיומה של עילת תביעה מספקת, שכן מדובר בתנאים מצטברים [בש"א 6273/95 מוזס נ' הכונס הרישמי (פורסם בנבו, 18.12.95); בש"א 1600/13 גולדשטיין נ' החברה הישראלית לביטוח סכוני סחר חוץ בע"מ (פורסם בנבו, 4.3.13)].

...

בנוסף, לרפי כרטיסי אשראי רבים, נטען כי הוא לקוח טוב ובעל ותק בבנק ועם מחזור פעילות גדול, הוא תומך בהוריו, דואג למחסורם ורוכש עבורם רכב, גם אם בעלות נמוכה, ויש לו הכנסה נוספת קבועה של 6,000 ₪ לחודש מתשלומים לחברה לא פעילה בשם "רדיו טוקיו". מכל האמור לעיל עולה כי רפי הוא בעל יכולת לגייס את סכום האגרה, או לפחות את מרביתה, ובכל אופן, המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח אחרת.

סיכומו של דבר, ניתן היה על יסוד האמור לעיל לדחות את הבקשה לעיון חוזר, אך על מנת להקל מעט עם המבקשים, בהנחה כי אין בידם לגייס את הכספים לתשלום סכום האגרה המלא, מצאתי מקום, בכלל הנסיבות שנזכרו לעיל, ליתן למבקשים פטור מתשלום 25% מסכום האגרה.

נוכח האמור לעיל ישלמו המבקשים הוצאות הבקשה (הנקבעות על הצד הנמוך) בסך 1,500 ₪ למשיב 1 ו-1,500 ₪ למשיבים 2-3, ללא קשר לתוצאות.

עוד נטען, כי המנהל המיוחד הצהיר בבקשה לקבלת פטור מאגרה בדבר מצבה של החברה בפרוק, כך שבבוא היום, כשיינתן פס"ד, תמצא עצמה הנתבעת עומדת אל מול שוקת שבורה, אל מול חברה חדלת פירעון כאשר מצבת חובותיה עולה על מצבת נכסיה.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב בהפקדת ערובה, אך בסכום נמוך משמעותית מהמבוקש וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) בענייננו, המנהל המיוחד פועל בשמה של החברה ולא בשמו שלו ועל כן, ההוראה הרלבנטית לענייננו הינה זו הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה להפקיד בתוך 30 יום , סכום מזומן או ערבות בנקאית על סך 40,000 ₪, צמודה למדד, להבטחת הוצאות המבקשת.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.

במסגרת החלטתי מיום 5.1.2020 דחיתי את הבקשה לפטור מאגרה, וציינתי מעל לצורך כי "מאחר שניתן צו פירוק ומונה מפרק לחברה, ספק אם לחברה הכשרות המשפטית להגיש את העירעור שלא באמצעות המפרק". בעקבות ההחלטה הנ"ל, הגיש ב"כ הכונס הרישמי הודעה, לפיה משניתן צו פירוק לחברה אין לחברה כל מעמד להגיש ערעור או כל בקשה אחרת לבית המשפט, שלא באמצעות המפרק.

...

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף שעה שהיא מתיישבת עם הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו").

שלישית, תוצאה זו מתבקשת נוכח המסקנה כי לא היה מקום מלכתחילה לערער על החלטת בעלת התפקיד המאריכה את המועד להגשת תביעת החוב.

סוף דבר, הערעור נמחק.

החלטה בבקשה בבקשת חברה בפרוק לפטור מאגרה.

...

ביום 18.8.2016 ניתנה החלטתי הראשונה בעניין, תוך שנקבע שתידחה ההכרעה לסוף ההליך וזאת על יסוד תמונת המצב לפיה, לעת הזאת, אין בידי קופת הפירוק כדי לשאת בתשלום האגרה, אך בהינתן שתזכה המבקשת, יתאפשר תשלום האגרה בעתיד (סעיף 8 להחלטה).

על החלטתי זו הוגש ערעור (ע"ר 59548-08-16).

סוף דבר, פטור כמבוקש, ובכפוף לזכויות כל בעל דין על-פי כל דין, תתברר התביעה לגופה, כפי הראוי.