פוליסת חובה מי שאינו מבוטח בביטוח חובה נפגע מאחור פלת"ד

נתבעת 2 טענה שיש לדחות את התביעה כנגדה על הסף בגין ניזקי הרכוש, דהיינו הנזקים שנגרמו לאופנוע מאחר ולנתבע יש רק פוליסת ביטוח חובה ואין פוליסת ביטוח צד ג'.

הנתבע ענה לשאלת התובע לגבי מיקום הנזק ברכב כדלקמן: "אתה פגעת לי בכנף האחורי, ולאחר מכן נמרחת לי על הרכב. כיוון שהמקום היה צר, פגעת בי פגיעה אחורית ולאחר מכן נמרחת לי על הרכב" (פרוטוקול עמוק 4 שורות 8-9).

בהודעה זו צוין כדלקמן: "בתאריך 7.8.17 בשעה 12:39 לערך נהגת באופנוע מספר 4896670 ונסעת בת"א ברחוב ההגנה ממזרח למערב וליד בית 93 לא שמרת רווח מרכב שנסע לפניך ופגעת בו ונזרקת על רכב חונה ולכן גרמת לתאונה שבה נפגע אדם חבלה של ממש ונגרם נזק לרכוש, בנוסך נהגת באופנוע ללא ביטוח חובה בתוקף" בסופו של דבר התיק במישטרה ניסגר, אך לא ניתן להיתעלם מהתייחסות החוקר לארוע התאונה.

בנבדל מהמצב לו היה לתובע ביטוח חובה כנדרש בחוק והוא היה ניכנס בשערי חוק הפלת"ד , שכן במצב זה לא הייתה נבדקת שאלת האחריות, אלא אך ורק שאלת גובה הנזק.

...

אני מקבלת את חוות הדעת , אשר תואמת את מיקומי הנזק עליהם העיד גם התובע ומתאימה לתמונה שצולמה מיד לאחר התאונה.

סוף דבר: תביעה התובע נדחית.

לאור האמור לעיל ישלם התובע והנתבע שכנגד, לנתבע והתובע שכנגד סך של 6,232 ₪ תוך 30 יום.

נבחן להלן איזה מהנתבעים אחראים לניזקי התובע: קרנית: משקבעתי, כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפלת"ד שעה שניפגע בעגלה שהייתה מחוברת כ"נגרר" לטרקטור שלא היה מבוטח בביטוח חובה, הרי שעפ"י הקבוע בסעיף 9 לחוק הפלת"ד, החובה לפצות את התובע מוטלת על קרנית.

ועוד, במהלך חקירתה השיבה נוהה "לא זוכרת"/"לא יודעת" לגבי שאלות מהותיות לתביעה שהוצגו לה, כגון: בעלות החברה על הטרקטור מושא התאונה; זהות החתום על גבי השיק שצורף לתצהיר; הכרותה את התובע, סטאטוס מילאד בע"מ אצל רשם החברות: פעילה או מחוקה; המועד בו לטענתה חדלה מילאד בע"מ להיות פעילה; האם חתמה בזמנו על טפסי ההיתאגדות של מילאד בע"מ; האם לאמיר מילאד (צד ג' 5) הייתה חותמת של החברה בזמנים הרלוואנטיים; האם רישומה כבעלת החברה אינו מייצג את המציאות.

מלשון הסעיף עולה, כי האורגן אינו יכול להסתתר מאחורי האישות המשפטית הנפרדת של החברה, מקום בו נקבע כי מעשה נזיקין כזה או אחר בוצע על ידו (ר' ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 695-696).

עוד נקבע, כי ניתן בנסיבות אלה להטיל אחריות אישית על מנהל החברה אף מכוח הפרת חובה חקוקה, סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שהרי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 קובע את חבותו של בעל רכב שלא להשתמש או להתיר שימוש ברכב לאדם אחר מבלי שיש פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף.

...

משכך, אני קובעת כי דין ההודעה לצדדי ג' 3,4,5 להתקבל במלואה.

לסיכום: בהינתן כל האמור עד כאן אני קובעת כי דין הודעה לצד ג' ששלחה קרנית להתקבל כנגד כל צדדי ג', באופן שצדדי ג' 1-5 חבים ביחד ולחוד בשיפוי קרנית בכל סכום שקרנית תפצה את התובע.

סוף דבר: התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפלת"ד. אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד: · בפיצוי התובע בסך של 96,000 ₪ .

תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים שנדונה על פי פקודת הנזיקין בעיניינו תביעת לפיצויים בגין נזק גוף בתאונת דרכים - מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), מטעם תובע שנהג ברכבו בעת התאונה ללא פוליסת ביטוח חובה המכסה את שימושו ברכב.

מכל מקום, בעניינינו לא נטען מטעם הנתבעים ולא הובאו ראיות על מנת לסתור את גרסת התובע שאוטובוס נהוג על ידי המנוח פגע ברכבו - מאחור, כשלפי עדות התובע כל זה אירע בעת שהתובע הנמיך מהירות משום שהבחין ברכב אחר שעומד להכנס לנתיב נסיעתו מדרך צדדית.

הפסיקה הכירה בזכות ובאפשרות של נהג שניפגע בתאונת דרכים לתבוע בגין נזק גוף שניגרם לו, גם אם אינו מבוטח, אך הוא יאלץ להוכיח את תביעתו על פי הוראות עוולות המסגרת שבפקנ"ז. לשון אחר; חוק הפלת"ד מקנה לנהג לא מבוטח, על אף הפרת החובה החקוקה, את הזכות לתבוע את נהג הרכב השני והמבטחת שלו בהתבסס על פקנ"ז [ע"א (ירושלים) 2317-08 בגים אליהו נ' כוכב יצחק (פורסם; 08.03.09)].

בענין ת"א (חי') 45006-01-12‏‏ פלוני נ' תאופיק סלמאן (פורסם; 25.10.18) היתייחס בית המשפט לטענה כך: "נפסק כי הגנת ההסתכנות מרצון תחול רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 971/03 בגא נ' מלול (לא פורסם, [פורסם בנבו], 10.11.05)). מקרה זה אינו נימנה עם אותם מקרים חריגים, שכן אין בהעדר ביטוח כדין לאופנוע, כדי ללמד על כך שהתובע ביקש לחשוף עצמו ביודעין לסיכון המשפטי של הנזק שניגרם לו ולתוצאותיו המשפטיות (ת.א. (מרכז) 2843-12-07 עידו הירש נ' ד"ר אליהו רוזנר [פורסם בנבו] ( 26.07.10)). העמדה הרווחת בפסיקה הנה כי נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף אינה מקימה אשם תורם כלשהוא". בהקשר לטענת הנתבעים כי יש להורות על פיצוי כלשהוא לנתבעים בגין הפרת חובה חקוקה, או השבה בגין עשיית עושר ולא במשפט, כגון - ניכוי הפרמיות שהיה התובע משלם למבטח כלשהוא "המגיעים לנתבעת 1 כמבטחת" אילו היה התובע טורח לבטח את עצמו בתקופה הרלוואנטית לתאונה, אפנה לכך שבענין ע"א 2591/09 אנואר אלנסארה נ' אברהם שליסל (פורסם; 22.2.11) (להלן: "ענין אלנסארה") נקבע, לאחר דיון מעמיק, כי אין להגביל את גובה הפצוי שיפסק למי שנשללה זכותו לתבוע לפי חוק הפלת"ד, והגיש תביעה לפי פקנ"ז. בית משפט העליון מצא כי המחוקק בחר שלא להטיל על משוללי העילה לפי החוק, התובעים לפי פקנ"ז, את אותן מיגבלות הקבועות בחוק הפלת"ד. לשון אחר, הפסיקה נתנה משקל לקשיים של הוכחת הרשלנות והעדר אשם תורם שנערמים לפתחו של מי שלא ביטח את השמוש ברכב בביטוח חובה, בניסיונו לבסס לו תביעה לפי ראשי הנזק בפקנ"ז, ובגינם מצאה שאין מקום ל"העניש" את מפר החובה החקוקה בקביעת תחימה סטאטוטורית של ראשי הנזק של כאב וסבל ואובדן הישתכרות.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

אלה הן המחלוקות הטעונות הכרעה: האם התובע נפגע בתור נהג או נוסע באופנוע; האם ידע או היה עליו לדעת שלאופנוע לא היה ביטוח חובה; האם הבעלות באופנוע, שנרכש על ידי התובע מס' שעות בודדות לפני התאונה, משנה דבר לעניין חובת הבעלים לדאוג לביטוח השמוש באופנוע בביטוח חובה; האם הנתבעת 2 הוכיחה כי הנתבע ביצע "הסעה בשכר". להשלמת התמונה אציין, כי שאלת אחריותו הנזיקית של הנתבע לארוע התאונה ונזקי הגוף שנגרמו לתובע בעקבותיה, אינה שנויה במחלוקת.

המנוח נהג באופנוע והתובע ישב מאחוריו.

עוד נטען, כי במועד התאונה הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השמוש באופנוע לא מבוטח בביטוח חובה ובנסיבות חלה חבותה של הנתבעת 1 (להלן" קרנית) לפצות את התובע מכוח הוראות חוק הפלת"ד. לחילופין, נטען כי התאונה אירעה עקב התרשלותו ואשמו הבלעדיים של הנתבע, ומכאן התביעה מכוח פקודת הנזיקין כנגד הנתבע וחברת שומרה.

כך נאמר בפשרת עיסא הנ"ל: "תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שארעו תוך כדי הסעה בשכר, הנו מקובל ורווח בפוליסת ביטוח רכב. הגיונו נעוץ בכך כי הסעת נוסעים בשכר טומנת בחובה סיכונים נוספים על סיכונים המקובלים של נסיעה רגילה ברכב. זאת משום שהמסיע בשכר עשוי להמצא שעות רבות על הכביש, ..... סיכון אחר הוא, כי באותם מקרים של הסעה בשכר, בהם מקבל המסיע תשלום עבור כל נוסע ברכב, יהיה לו תמריץ להסיע מספר רב ככל האפשר של נוסעים. בכך גדל הסיכון בהשוואה לרכב פרטי רגיל, שככלל אינו נוסע כשהוא מלא נוסעים. ". בעניינינו, הנתבע לא עבד באותו יום, כך עלה מעדותו במישטרה.

...

דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות וכך אני מורה.

דין ההודעה כנגד צד ג' להידחות אף היא, וכך אני מורה.

להמשך הדיון בשאלת הנזק, אני קובעת מועד לדיון ביום 3.11.2022, בשעה 09:30.

אין מחלוקת כי בעת קרות התאונה השמוש באופנוע לא היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה.

משכך, עתר התובע בתביעתו לחייב את הנתבעת מס' 2, קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") לשלם לו פיצויים בגין ניזקי גוף שסבל מהתאונה, וזאת משום שכנוסע באופנוע לא מבוטח, קיימת לו זכות תביעה נגד קרנית, אשר מחויבת על פי חוק הפלת"ד לפצות אותו בגין נזקיו.

זאת לאור המחלוקת בנוגע לנסיבות היתרחשות התאונה, אם זו התרחשה, ולשאלה האם התובע נפגע בתאונה בתור נוסע או בתור נהג באופנוע, ובהתאמה, האם ידע או היה עליו לדעת שלאופנוע לא היה ביטוח חובה, עובר להסכמתו לנסוע באופנוע במועד התאונה.

גרסאות התובע לאופן היתרחשות התאונה בסעיף 10 לכתב התביעה טוען התובע: "התובע יטען, כי ביום 24.9.2010 שעה 01:00 אחרי חצות או בסמוך לכך, בכביש פנימי במג'ד אלכרום, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה לו, כשרכב על האופנוע מאחורי הנתבע 1 שכאמור נהג בו. תוך כדי הנסיעה איבד הנתבע שליטה על האופנוע, וזה נפל לכביש, ועקב כך נפגע התובע קשות בגופו (להלן: "התאונה")".

...

משכך, גם תביעת המוסד לביטוח לאומי, אשר הסתמך לצורך הוכחתה על ראיות שהוצגו מטעם התובע והצטרף לסיכומי התובע, נדחית.

התובעים ישלמו ביחד ולחוד ובחלקים שווים לנתבעת 2 (קרנית) בלבד הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישולם על ידי התובעים בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור הערותיי בנוגע לנתבע 1 כאמור לעיל והאמור לגביו בסיכומי ב"כ הנתבעת 2, אינני פוסקת הוצאות לנתבע זה. מכוח האמור לעיל, הודעת קרנית לצד ג' נדחית גם היא, וזאת ללא צו להוצאות, מאותן סיבות האמורות בסעיף 83 לעיל.