פוליסת ביטוח חיים קולקטיבית

הנתבעת היא חברת ביטוח אשר קיבלה את התובע כמבוטח במסגרת ביטוח חיים קולקטיבי של משרתי קבע.

אף על פי כן, אציין, כי גם אם אצא מנק' מוצא שהתובע לא קיבל את הפוליסה ועל פי הפסיקה הנתבעת אינה יכולה להסתמך על הסייגים הרי שעל פי תצהיר מר שלמה גרומן המשמש כראש היחידה לביטוחים ב"חבר" (נספח ח' לסיכומי התובע) כל עמית בחבר קיבל איגרת בעת המעבר לביטוח חיים הקבוצתי באיילון בה צוינו בעמוד השני הפרטים הנוגעים להצטרפות לביטוח והפסקתו.

...

למען הסר ספק איני רואה סתירה למסקנה זו מעצם העובדה שמשרתי הקבע לפני 1.4.2012 צורפו לפוליסה זו ללא חיתום ותצהירי בריאות שכן, לו היה התובע שלו כיליה אחת מלידה, ללא כל ממצא רפואי של כשל כילייתי בדרגה 3 או 4 כבר מ-2008 , והכשל היה מתגלה רק לאחר 1.4.2012 , לא ניתן היה לשלול את זכותו לפיצוי בגין נכות שהתגבשה ב-2016 בשל היותו בעל כיליה אחת וזאת בשל העדר חיתום ותצהיר בריאות ועמידתו בתנאי מקרה הביטוח : הכשל לכאורה התגלה בתוך תקופת הביטוח.

על כן, אני קובע כי התובע אינו זכאי לפי תנאי הפוליסה של הנתבעת לקבל גמלה עבור נכות מוחלטת ותמידית- תביעתו נדחית.

לפנים משורת הדין, ולנוכח גישתם של הצדדים לייעל את הדיון ובשים לב למצבו של התובע התובע ישלם 5000 ₪ עבור הוצאות הנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עוד התברר לה, לטענתה, כי פקיד הבנק היה חייב להסביר לה בעת קבלת ההלוואה, על משמעות אי הכללת בעלה המנוח במסגרת פוליסת ביטוח חיים קולקטיבית, ולו פקיד הבנק היה מסביר לה את משמעות העידר ביטוח חיים, הייתה שוקלת מחדש את האפשרות לחתום על הסכם הלוואה על סך 467,000 ₪.

...

יתרה מכך, טענה זו הועלתה בעלמא, ללא כל תימוכין מצד התובעת, ועל-כן דין טענה זו להידחות.

לפיכך, התובעת לא הוכיחה את קשר הסיבתי בין טענותיה בדבר רשלנות הבנק והפרת חובותיו, לבין היעדר ביטוח חיים של בעלה המנוח, ומכאן שאף דין טענה זו להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

תחת הצגת חוות דעת מטעמה, טענה התובעת, כי בפועל נערכה למנוח פוליסת ביטוח חיים במקום עבודתו בשנת 2014, על-ידי "כלל" חברה לביטוח בע"מ. אלא שאין בעובדה זו, כדי לסתור את האמור בחוות דעתו של ד"ר פרלוק, היות שבעניין זה העיד מטעמה של "כלל" חברה לביטוח מר פליקס הילטון, כי מדובר בפוליסת ביטוח קולקטיבית, שלא נידרשת בגינה הצהרת בריאות (ראו בעדותו עמ' 46 לפרוט').

...

בע"א 1226/11 עוזי ישראל פור נ' יהודה אליהו (פורסם במאגרים משפטיים 28.7.2014) נפסק: "הלכה פסוקה היא מקדמת דנא כי אין פוסקים לתובע יותר משתבע, אפילו אם התברר במהלך הדיון בתביעתו כי הוא זכאי ליותר (זוסמן, לעיל, בעמוד 162). דרכו של תובע לזכות בסכום כסף בשיעור העולה על סכום תביעתו היא בבקשת רשות לתקן את כתב התביעה, בקבלת הרשות, ובתיקון. ברע"א 3385/08 מרקט פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (25.9.2008) נקבע כי אין להעתר לבקשת תיקון לאחר הכרעה בשאלת האחריות, משיקולי הגינות: 'האם ניתן להלום שמשנתקבלה עמדתה בשאלת האחריות יינתן לה לשנות את סכום התביעה, שלפני כן לא רצתה לסכן לגביו אגרה גבוהה?'. על אחת כמה וכמה בענייננו, שבו לא הוגשה כלל בקשה לתיקון כתב התביעה. ידוֹע ידע אליהו היטב, על סמך חישוביו-שלו, כי סכום התביעה המגיע לו, לשיטתו, עולה בשיעורו על סכום התביעה, ואף-על-פי-כן נמנע מלבקש לתקן את כתב התביעה. אין מדובר בעניין 'טכני', כטענתו, אלא בעניין מהותי. האגרה נועדה בין היתר להרתיע מפני הגשת תביעות-סרק. מבלעדיה, היו מוגשות תביעות עד בלי די, בסכומי-כסף ללא גבול. אליהו בחר לכלכל את צעדיו באופן מסויים, לבטח שקל סיכונים וסיכויים, עלות אל מול תועלת. מנגד, האחים כלכלו גם הם את צעדיהם בהתאם לכתב התביעה שהונח לפִתחם. תיקון רטרואקטיבי איננו מן המידה, הוא פוגע בהסתמכות, ואינו צודק. על הנוהג לציין בכתב התביעה את סכום התביעה 'לצרכי אגרה בלבד', כפי שעשה אליהו, נאמר בעניין מרקט פלייס הנ"ל כי מי שבוחר להקטין את סכום תביעתו משיקולי אגרה – 'עושה כן בשעה שאינו בטוח בתוצאה, ואינו רוצה להשקיע סכומים גבוהים באגרות; הוא נוטל כמובן סיכון מסוים, וככלל אין לראות בעין טובה שינויים בגובה התביעה בשעה שנדמה כי הסיכויים גוברים, ובמיוחד - כמו בענייננו - לאחר פסק דין חלקי'." יחד זאת, יש לומר, שיש טעם לפגם בעובדה שחברת הביטוח, אף שהעלתה טענה בעניין זה בכתב ההגנה שהוגש על-ידה, בחרה שלא להגיש כל בקשה בעניין זה לבית המשפט במהלך ניהול ההליך, ואזכרה עניין זה פעם נוספת רק בסיכומיה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בהתאם לתנאי העבודה, הפיקו הנתבעות 1 ו-2 (להלן:"חברות הביטוח") פוליסת ביטוח חיים משתתפת ברווחים שהינה פוליסה לביטוח קולקטיבי לכל עובדי המעבידה וזאת לבקשת העובדים והמעבידה יחדיו.

...

התובעים טוענים כי סכום דמי התגמולים הנקוב בפוליסה הנו 567,097 ₪ ובכך יש לראות הודאה של חברות הביטוח שזה סכום דמי התגמולים המגיעים להם, ואף אם הנתבעים מעלים טענה של טעות בפוליסה, אין לאפשר לנתבעים לחזור מהודאתם, במיוחד כאשר התובע לא קיבל פוליסה חדשה מתוקנת.

הלכה זו מושרשת מימים ימימה ובאה לאחרונה לידי ביטוי בע"א 2618/03 (פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נגד נחום ליפקונסקי ואח' (לא פורסם) לפיה, כאשר חלק מהעילות הנטענות נימצאות בסמכות יחודית של בית הדין לעבודה וחלק אינן בסמכותו, אין מנוס אלא לפצל את התביעה האחת בבית הדין לעבודה והאחרת בבית המשפט המוסמך.

לאור האמור נדחית התביעה.

במסגרת עבודתו,בוטח התובע על ידי הנתבעת החל מיום 30/4/00 בפוליסת ביטוח חיים קולקטיבית של קרן ההשתלמות להנדסאים וטכנאים (להלן: "הפוליסה").

...

ראיתי לאמץ את טענת הנתבעת לפיה בהתאם לקביעת והעדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, תחולת הנכות של התובע היא מיום 30/12/98 ולפיכך דין התביעה להדחות.

אשר על כן התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בשיעור של 2,500 ₪ + מע"מ סכום זה היה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.