פדיון ימי חופשה לעובדי מדינה

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ברקע הבקשה, תביעותיהם המאוחדות של 18 התובעים, שהוגשו בתחילה נגד הנתבעות 1 ו-2 בלבד, ובמסגרתן עותר כל תובע לסך של 36,120 ₪ בגין שכר עבודה ו -2,240 ₪ כפדיון ימי חופשה.

על כן,  משעה שמצאתי שמדובר בתובעים שהם אזרחי מדינה בעלת אמנה, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה באופן דומה לבחינתה ביחס לאזרח ישראל, באמצעות השאלה אם מדובר בתביעה מופרכת על פניה ובאם ניתן יהיה לגבות את הוצאות הליך, במידת והתביעה תידחה (ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU,  עבודה ארצי לג(54) 38).

...

לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר – הבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה מתקבלת.

הלכה למעשה, אף מר גרנאי אישר במו פיו, כי מטרת חוזר 11/99 היתה אך ורק להפסיק את הנוהג הנפסד של העסקת מבקרי פנים ברשויות מקומיות בדרוג עובדי ביקורת של עובדי המדינה במשרד מבקר המדינה.

במסגרת ההחלטה אישר הממונה תשלום עבור פדיון ימי חופשה ותשלום עבור ימי מחלה, על דרך של אומדן, כאשר אלו יקוזזו מהסכומים אשר קיבל התובע ביתר (סעיף 21 להחלטה).

...

נכון להיום כתבי הטענות אינם משקפים את המחלוקת שבין הצדדים וקיום דיון על בסיס כתבי הטענות הקיימים היום, אינו מאפשר את חיוב התובע בהשבת כספים ששולמו לו שלא כדין, היה ותתקבלנה טענות הנתבעת והממונה בעניין זה. בנסיבות הללו אין מנוס מתיקון כתבי הטענות; ובהתאם רשאית הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן (הכולל בתוכו טענת קיזוז) וכתב תביעה להשבת הכספים ששולמו שלא כדין – עד ליום 15.9.2019.

בענייננו, בנסיבות ההתקשרות שבפנינו, מצאנו כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי לא ממוני, ונפרט.

על יסוד האמור, מצאנו כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה כי מדובר במקרה המצדיק אי פסיקת פיצוי לא ממוני וכך אנו קובעים.

סוף דבר תביעתו של התובע נדחית על כל חלקיה.

בהתאם לתלוש השכר לנובמבר 2020, במועד זה נותרו לזכות התובעת 5.43 ימי חופשה לפדיון.

הטענה לפיטורים שלא כדין טענות הצדדים לטענת התובעת, ביום 31.8.20 הודיע לה מר אלמודעי על הוצאתה באופן חד צדדי לחופשה ללא תשלום (להלן – חל"ת) ובמקביל נימסרה לה הודעה בכתב בה צוין בין היתר כי הוצאתה לחל"ת באה על רקע "... מצב החרום במדינה לאור התפשטות נגיף הקורונה והירידה בפעילות העסקית במשק..". במעמד אותה שיחה, הורה מר אלמודעי, מנכ"ל הנתבעת, לתובעת להשאיר את רכב החברה שבשימושה במשרדי הנתבעת באופן מידי וסירב לבקשתה לאפשר לה לחזור עם הרכב אל ביתה ולהשיבו בערב אותו היום, לאחר ריקונו מחפצים אישיים.

...

הפגיעה הגלומה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת כפועל יוצא מההתנהלות המתוארת, לאחר שקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, מצדיקה לטעמנו פיצוי בסך 30,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 1,318 ₪ בגין עמלות אישיות לחודש אוגוסט 2020; 3,832 ₪ בגין בונוס לחודש אוגוסט 2020; 5,288 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים; 4,799 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת; 5,000 ₪ בגין פיצוי מכוח חוק הגנת השכר; 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים שלא כדין.

ובהתאם לסעיף 4.6.1.2, לפיו: "במקרה של טעויות שנעשו על ידי המשרד כאשר כל הנתונים הנדרשים היו ברשותו (תוספת ותק, זכאות לתואר, גמול הישתלמות ועוד) וכאשר ניתן לייחס לעובד ידיעה בפועל או בכוח של הזכאות, לא יאושר תשלום לתקופה העולה על 7 שנים". לאור זאת, טענה הועדה כי דחתה את הבקשה בשל העובדה, כי ניתן לייחס לתובע ידיעה בכוח על זכאותו לתשלום פדיון ימי המחלה ולאור העובדה, כי הזכאות לפדיון נקבעה בהוראות התקשי"ר, שהנו מידע נגיש לכל עובד מדינה, ובשל העובדה שהתובע היה מיוצג ע"י ארגון יציג שדרכו יכול היה לברר את זכויותיו בכל עת. הנתבע טען, כי עילת התביעה קמה במועד בו אושרה תקופת הקפאת הזכויות של התובע, קרי בשנת 2003, ואילו התביעה לבית הדין הוגשה בדצמבר 2019 ומשכך, הטענות הכספיות שקדמו לדצמבר 2012 התיישנו.

ש. ב-1/2004 בתלוש שכר שלך אני מציגה לך את נספח ב' קיבלת פדיון ימי חופשה ידעת שאתה אמור לקבל את זה ת. לא ידעתי".

כשנשאל התובע לעניין העובדה שבזמן אמת היה מודע לפדיון ימי החופשה, אך לא כך לגבי פדיון ימי המחלה השיב בעמ' 4, שורה 36 עד עמ' 5, שורה 5): "ש. ידעת שאתה צריך לקבל פדיון חופשה אבל לא ידעת שאתה צריך לקבל ימי מחלה.

...

במסגרת כתבי הטענות הפנה הנתבע למספר רב של פסקי הדין התומכים בעמדתו, לפיהם בכל מקרה חלה על תביעת התובע התיישנות ועל כן דינה להידחות.

ומן הכלל אל הפרט מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה על התובע חלה חזקת הידיעה בכוח, שכן חזקה עליו כעובד מדינה שהוא מכיר את הוראות התקשי"ר ובכלל זה את הזכויות המגיעות לו, ואבהיר.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה מדובר בנסיבות בהן התובע הוא רופא שהיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה חבר בהסתדרות הרפואית (הר"י), ולא היתה כל מניעה כי יפנה לקבלת ייעוץ עובר לפרישתו.

בנוסף נטען כי לא נערך פדיון ימי חופשה לתובעים בסיום תקופת עבודתם וכל אחד מהם זכאי ל- 4 ימי חופשה.

בנסיבות אלה, שאלת אחריותן של המבקשות להעסקת המשיבים וכפועל יוצא חבותן בתשלום הזכויות הנטענות בכתב התביעה מצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולא שוכנעתי כי יש במידע שהוצג בהליך עד כה – או בהעדרו, כדי להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק המצדיק חיוב המשיבים, אזרחי מדינה החברה באמנת האג, בהפקדת ערובה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה לא ניתן לומר שסיכויי תביעת המשיבים כנגד המבקשות קלושים באופן המצדיק להגדיר את ההליך כ"הליך סרק מובהק" ולהורות על הפקדת ערובה.

בנסיבות אלה, שאלת אחריותן של המבקשות להעסקת המשיבים וכפועל יוצא חבותן בתשלום הזכויות הנטענות בכתב התביעה מצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולא שוכנעתי כי יש במידע שהוצג בהליך עד כה – או בהיעדרו, כדי להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק המצדיק חיוב המשיבים, אזרחי מדינה החברה באמנת האג, בהפקדת ערובה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.