ההפניה למקור מכוחו התובע מבקש לחשב אחרת את שעות העבודה שלו בימי שישי - דרישה שלא בא זכרה קודם לכן - וגם את הפדיון של יום חופש אחד, עבור כל יום שישי שעבד בו, משום שלא קיבל חופשה, באופן שוטף, באה רק בסיכומי התובע; זאת - כאשר באת-כוח התובע הפניתה להסכם סונול, מיום 2.8.11, סעיף 5.2, להסכם האמור [סע' 73 לסיכומי התובע].
...
עובדות ועיקר טענות הצדדים
אחרי ששמענו את הצדדים, חזרנו ועברנו על טענותיהם בתצהירים ובסיכומים, ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, אנו קובעים עובדות רלוונטיות; ואלה הן:
החל מיום 6.7.05 עבד התובע כנהג בספרינט, דרך חברת כוח-אדם "אות - ספרינט תובלה" (להלן: חברת כ"א).
כך או כך, בהיעדר התייחסות לרכיב זה בסיכומי התובע - התביעה להפרשי הפרשות פנסיוניות נדחית.
בנוסף להבדלים שמצאנו בין המקרה של התובע לבין המקרה הנ"ל, ראוי להוסיף, כי על פסק-הדין הנ"ל, אליו הופנינו בסיכומי, הוגש ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, זמן רב לפני הגשת סיכומי התובע; ולאחרונה הגיעו הצדדים בערעור זה להסכמה, הכוללת גם את האמירה: "פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל" והסכמותיהם קיבלו תוקף של פסק-דין [ע"ע 49749-10-15 מדינת ישראל - משה אלמוג (3.6.2018, במאגר ממוחשב)].
אולם, לא מצאנו שום אחיזה לטענת התובע, שבאותם חודשים בהם הסכים להיות נהג, בתקופת ניסיון בה יבחן האם הדבר עדיף מבחינתו על פני סיום עבודה, אם לאו, על הנתבעת לשלם לו תשלום חודשי של 3,160 ₪, כפי שתבע.