פגמים בשטר חוב עקב היעדר תאריך פירעון רשום במפורש

בנוסף התבקש המשיב למסור למערערת שיק בטחון נוסף להבטחת החוב הנ"ל בגובה 120,000 ₪, שלאחר שמסרו ונבדק ובהיעדר כסוי לשיק הושב לו באותו מועד ואז דרשו ממנו נציגי המערערת לחתום כערב על שטר חוב שנחתם ע"י החברה לכאורה באותו מעמד והוא חתם על השטר לאחר שהופעלו עליו לחצים לא הוגנים ובלא שניתנה לו כל היזדמנות להתייעץ ו/או להבין את תוכן המסמך שכן אינו שולט בשפה העברית.

לטענת המשיב בתצהיר ההיתנגדות הוא האמין לנציגי המערערת שהסבירו לו שהחתימו אותו על השטר בדרך מקובלת למרות שהשטר לא ציין את סך החוב שבגינו התבקש לערוב לחברה ואת תאריך הפרעון והוסבר לו שגובה החוב לא יירשם בשטר שכן ייתכן ויידרש סכום נמוך מגובה החוב מהחברה ולא מקובל למלא על גבי השטר את התאריכים, כשנציגי המערערת אמרו לו באופן מפורש שגובה החוב המאקסימאלי הנו 192,339 ₪.

בהתנגדות מצויינות עילות שטריות רבות להגנת המשיב ובין היתר שהשטר נחתם בלא הרשאה, פגמים צורניים בשטר ואי השתכללות שטר הבטחון לבצוע שכן סוכם שהשטר ישמש את המערערת רק אם לא ישולם החוב לכאורה של החברה במועדים שנכתבו על גבי השיקים לביטחון כאשר תיק ההוצל"פ ניפתח בחוסר תום לב ביום 26/10/15 כשבועיים טרם מועד פרעון השיק הראשון שהיה 12/11/15.

...

המשיב זנח את טענותיו שחלקן נדחו (ושהיו נדחות ממילא) של זיוף כתב הערבות, העדר תוקף שטר החוב, העדר הבנת השפה העברית, העדר הסברים כערב, העדר חוב, מרמה וקנוניה וכו'.

יחד עם זאת, לגבי גובה החוב, אני סבור שאין מקום לחיובו של המשיב בסכום שמעל 192,339 ₪ (משוערך) שזה היה גובה החוב של החברה למערערת בזמן חתימת כתב הערבות וזה גם (במדויק) גובה הסכום של השיקים שמסר המשיב למערערת, שלטענתו נאמר לו גם בעל פה שזהו גובה החוב המקסימלי, ובהתחשב בכך שהמשיב לא קיבל (גם אם עקב זאת שלא ביקש וגם אם הייתה כוונה לכך) סחורה ובכך שהמערערת הסכימה בעבר, בהגינותה, לכך שהמשיב יפרע את החוב בסכום המוסכם הנ"ל 192,339 ₪.

כמו כן ישלם המשיב למערערת שכ"ט עו"ד בגין התביעה בבית משפט קמא בסך של 15,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בגין הליך הערעור בסך של 20,000 ₪.

ראשיתו של הליך זה בהגשת בקשה לבצוע שטר שהם שלושה שיקים משוכים מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובעת כמפורט כדלקמן: שיק על סך 8,752 ₪ שמועד פרעונו 3/9/16.

לטענת התובעת בחשבונית שהונפקה לנתבעת נרשם במפורש כי החזר/החלפה יהיה תוך 60 יום בלבד.

התובעת טענה כי הסחורה שהוחזרה הייתה פגומה או כזו שפג תוקפה או כזו שאריזתה ניפתחה ולאחר שימוש.

יצוין כי הסחורה מצויה עד היום בחזקתה של הנתבעת ולא הייתה כל מניעה מצידה להמציא רשימה ותמונות של הסחורה ככל שבקשה לסתור את טענת התובעת כי מדובר בסחורה אשר לא נמכרה בשל העידר ביקוש.

בסעיף 21 בתצהיר עדות סוכן המכירות חלוואני הוא מעיד: "המוצרים סופקו בצורת גוביינא, דהיינו הנתבעת משלמת במעמד מסירת הסחורה לשליח, ומכאן שכל סחורה המגיעה לידי הנתבעת היא נידרשת למסור שיק בגינה". בנספח ב' שצורף לתצהירו של רו"ח שטרית ניתן לראות כי חשבונית המס 21986 נושאת את התאריך 21/4/2016.

בכרטיס הלקוח על שם הנתבעת בספרי התובעת שהוגש על ידי התובעת (מוצג ת/3) ניתן לראות כי מועד יצירת החוב לנתבעת תואם לתאריך 21/4/2016.

...

לאור כל האמור לעיל, נדחית גם טענתה זו של הנתבעת.

סוף דבר הוא כי הנני להעדיף את גרסתה של התובעת על פני גרסתה של הנתבעת והנני לקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

ללו טען שדין תובענה שטרית זו להדחות מהטעם כי השיק שחולל הנו שיק פגום אשר ניתן להישאם כשיק לבטחון בלבד, תוך ידיעה ברורה של מאהר עצמו כי השיק אינו לפרעון והוא אינו יכול להפרע ממנו, וכי נסיבות הגעת ההמחאה לידיו נגועה במירמה ובפגמים רבים.

ללו הדגיש כי השיק דנן אינו שיק לניכיון, כי אם שיק אחד מתוך שיקים נוספים, שנמסרו לבטחון בלבד מטעם הישאם לידי עזמי (בנגוד להסכמתו ולהרשאתו), כשבין הישאם לעזמי סוכם מפורשות כי ההמחאה דנא (יחד עם המחאות נוספות) נועדו לצורך בטחון בלבד להבטחת פרעון ההמחאות האחרות שהונחו לניכיון בידי עזמי.

בת"א 21491-01-17 אשר נדון בפני כב' הרשמת הבכירה שרונה צור גינור, דחה ביהמ"ש את בקשת רשות להיתגונן שהגיש החייב עאדל מסרי (להלן: "מסרי") לאחר שלא התייצב לדיון הקבוע, וביום 6.10.2017 חתם החייב מסרי על הסכם פשרה באמצעות ב"כ עו"ד ד"ר עאוני מנסור שבמסגרתו פרע את חובו לזוכה כולל תשלום הוצאות בסך כולל של 26,000 ₪.

מאהר הוסיף והדגיש כי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השיקים נשוא התביעה נועדו לבטחון כפי שנטען בהתנגדויות על ידי כל הנתבעים, כך שמדובר בשיקים סחירים ותקינים לחלוטין, ותאריך הפרעון שלהם היה עתידי כפי שנהוג לרשום שיקים.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח טענות ההגנה מפני השיקים נשוא התיקים, ואנמק; עסקינן בתביעות שטריות, בהן נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על הנתבע להוכיח כי אינו חב על פי השיק, כאשר טענות הגנתם העיקריות של הנתבעים דכאן הנן כי כל ההמחאות ניתנו לבטחון בלבד, כשלון תמורה והיעדר אחיזה כשורה.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים לא הצליחו להרים את הנטל להוכיח טענות ההגנה מפני השיקים נשוא התיקים, ואנמק; עסקינן בתביעות שטריות, בהן נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על הנתבע להוכיח כי אינו חב על פי השיק, כאשר טענות הגנתם העיקריות של הנתבעים דכאן הינן כי כל ההמחאות ניתנו לביטחון בלבד, כישלון תמורה והעדר אחיזה כשורה.

נוכח כל האמור לעיל, כשלו הנתבעים מלהוכיח את הטענה שהשיקים נשוא התביעות ניתנו לביטחון בלבד, וכן כשלו מלהוכיח כי לא ניתנה תמורה בגין השיקים, ואתייחס לכך בהמשך ביתר פירוט.

בספרו של לרנר, עמ' 241, מבהיר כי האחיזה בשטר כשלעצמה היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית: "אוחז השטר צריך להזכיר את עובדת אחיזתו ואין לו צורך לציין את העסקה שבמסגרתה קיבל את השטר ופרטיה. כך למשל, שליח לגבייה ואין לו זכויות עצמאיות בו, אינו חייב לציין בכתב התביעה את עובדת השליחות ועצם אחיזתו מבססת את עילת התביעה. האחיזה מספקת להגשת התביעה השטרית ואולם אין בה ערובה להצלחתה. האוחז-התובע יזכה בתביעה רק אם טענות ההגנה של הנתבע לא יהיו קבילות על פי הדין". לגבי הטענה שהתובעים הוסיפו את חתימתם על גב השיקים לאחר חילולם, הרי שגם זו דינה להידחות.

אוחז בשטר יכול להסב שטר בלי שיחתום על גבו דבר, שנקרא סיחור השטר במסירה (הכל לפי טיבו של השטר), ומכאן, התובעים פעלו בהתאם לדין ולדרישות לשכת ההוצל"פ. הישאם העיד גם שהוא לוקח על עצמו את כל האחריות בקשר לשיקים שנמסרו לו מאת המטופלים שלו (של דליה, ללו וקלמן), ועל פי סעיף 55(ב)(1) לפקודת השטרות נקבע כי: "מי שהסב שטר מתחייב באם יחולל לפצות את האוחז או כל מסב שלאחר אותו מסב שהיו אנוסים לפרועו". אשר על כן, ומשלא עמדו הנתבעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכחת טענות ההגנה שהעלו, אני דוחה את הגנתם וקובעת כי התובעים רשאים לפרוע את כל השיקים בהם עסקינן, ומשחוללו, רשאי התובע 1, בתור מי שהגיש בקשה לביצועם בלשכת ההוצל"פ, להמשיך בהליכים שפתח ולגבות את סכומם של כל השיקים.

השיקים נימסרו ע"י מר אקרמן לבעלי התובעת, מר אבי יהל, כשהסכום ותאריך הפרעון נקוב בהם, אך שם הנפרע חסר, התובעת הטביעה את חותמת החברה במקום המיועד לשם הנפרע ובכך הפכה לנפרעת על פי השיק.

התובעת טוענת כי השיקים נימסרו לה לפרעון, בשל חוב שהצטבר לזכותה ולחובת חברת הולי, אין כל שחר בטענה כי נימסרו לה לשם הצגתם בבנק בלבד ובטענה כי התחייבה באמצעות מר יהל שלא לפורעם אלא להשיבם למר אקרמן לאחר הצגתם בבנק לשם הצגת פעילות כלכלית.

אכן, עסקינן בצדדים שהם מהותית רחוקים לשטר ועל כן הלכה היא כי יכולה התובעת באופן עיקרוני לרכוש מעמד של אוחזת כשורה, על אף היותה נפרעת ישירה על פי השיק, וכך להתגבר על פגמים שקדמו לאחיזתה דוגמאת קיומה של הגנה נגד הצד הקרוב – העידר זכותה של הולי לפרוע את השיקים ביחסיה עם הנתבע.

ניכר מעדות הנתבע כי לא זכר על ציר הזמן מתי היתקיימה השיחה לה היה עד בדבר אישור מר יהל את התחייבותו להשבת השיקים למר אקרמן, משנשאל על כך השיב לכתחילה כי אינו זוכר וניכר כי המשך תשובתו ניתנה כלאחר יד ולא מתוך זכרון מבוסס, שאם לא כן, מדוע לא ציין מר יהל מפורשות כי השיחה היתקיימה לאחר מועד פרעון השיקים, וחילולם, שהרי בכך יש כדי ללמד על העידר הסכמה להשבתם מראש, ועל דרישה שבאה רק בדיעבד לאחר החילול.

זאת, בשים לב לכך שלא הוצגה אסמכתא על פרעון כאמור מלבד הפניה לרישום בכרטסת, וכאשר משקלה מוטל בספק מאחר שהנתבע עמד על חקירת עורכתה וזו לא התיצבה לחקירה.

יצוין עוד, כי גם בבחינת מידת העניין בתוצאות ההליך למר אקרמן עשוי להיות דוקא אינטרס המנוגד למהות עדותו בדבר העידר זכותה של הולי לפרעון השיקים, זאת משום הטענה כי להולי יתרת חוב כלפי התובעת, ולכל הפחות עמדה לה כזו בעת שנמסרו השיקים, ופרעונם לטובת התובעת יש בו אך כדי לצמצם חוב זה. עמידת מר אקרמן על הטענה כי אין להולי זכות בשיקים מגדילה למעשה את חובה.

...

מכל המקובץ – לנתבע הגנה טובה כנגד צד קרוב – חברת הולי, ובמאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי שוכנעתי כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת ההגנה כאמור - כשל התמורה.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 5,500 ₪.

לדבריו של התובע, כאשר נרשם שטר החוב, נרשם בו סכום של 350,000 ₪, אף שחובו של אדיב עמד על 280,000 ₪, מכיוון שפרעון החוב הזה נפרס ל-40 תשלומים, כך שהסכום של 350,000 ₪ כולל את הריבית על החוב (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 32-36).

לטענתה, בזמן שאביה קיבל שיחת טלפון, ניצל התובע את העדרו ובקש ממנה לחתום על שטר חוב ריק (כלומר, ללא סכום וללא תאריך, כאשר לטענת הנתבעת לא פגשה את התובע בתאריך שנירשם על השטר, 20.3.17).

החתימה על השטר – פגם בהתקשרות בחינתם של המסמכים השונים שהוצגו לעיוני, לצד עדויות העדים וכלל הנסיבות, מעלה, כי אכן נפל פגם בחתימתה של הנתבעת על שטר החוב, אשר הקנה לה זכות לבטל את היתחייבותה.

הוראות חוק אשראי הוגן עוד לפני שאכנס להוראות חוק אשראי קודם ולהפרתן בידי התובע, ראוי לציין כי בבקשה לבצוע שטר נטען מפורשות: "לא הלוואה חוץ בנקאית בהתאם לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ב 1992" (כך נרשם, ד.ע.).

...

גם אם לא היה מקום להגיע למסקנה האמורה, נוכח הודאת הנתבעת בחתימתה על שטר החוב, הרי שהיה מקום לדחות את התביעה, בשל אי-קיום הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, אשר היה בתוקף בעת חתימת השטר.

הפרת הוראות החוק במקרה הנוכחי היא בוטה, ומצדיקה דחיית התביעה מטעם זה. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

בשים לב לסכום התביעה, למספר הדיונים שהתקיימו בתיק, ולאחר שלקחתי בחשבון גם חיובים קודמים בהוצאות (החלטה מיום 4.3.20 ומיום 4.11.20), ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.