פגם בהליך השימוע לעובד שפוטר עקב שינוי מבני

האם נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לתובע? האם התובע פוטר מחמת גילו או מחמת מצבו הרפואי בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988? אלה הן השאלות הדרושות הכרעתנו.

לטענתו, הליך השימוע נבע מנקמנות ורצון לפגוע בתובע בגין ארוע שכלל לא היתרחש במסגרת העבודה – כך מתאר התובע את אותו ארוע בתצהירו: " 31. לטענתי, העמדתי לשימוע לפני פיטורים כפי שיפורט בהמשך, נולדה מכך ששכנעתי את בני יואב להכניס את הרכב של אישתו למוסך בחיפה מאחר ואני זכאי לקבל 25% הנחה כעובד חברה.

בע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 448 (2003) נפסק:  "זכות הטיעון איננה מטבע לשון... זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעיניינו בהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו." על פי הכללים שנקבעו בפסיקה, כדי לקיים את חובת השימוע במלואה, על המעסיק להודיע לעובד על הכוונה לפטרו ועל הסיבות לפיטורים וליתן לעובד פרק זמן מתאים על מנת להתכונן לשיחה ולהכין את טיעוניו כנגד הפיטורים (ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ ילו בע"מ, מיום 16.3.2008).

...

בנסיבות אלה, לא נפל כל פגם בהליך הפיטורים וטענותיו אלה, ובמרכזה הטענה כי לא נערך שימוע כדין – נדחות.

לא מצאנו כי מכלול טענות התובע בסיכומים מטעמו דרושות התייחסות עניינית לצורך הכרעה בגדר המחלוקת כפי שהוגדרה והוכרעה במסגרת פסק דין זה ולפיכך לא מצאנו לנכון להתייחס לעניינים נוספים אשר אינם רלוונטיים לסעדים שנתבעו בהליך זה. סוף דבר תביעתו של התובע לפיצוי כספי בסך כולל של 307,000 ₪, נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבעת סך של 6,000 ש"ח בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום, כ"ט בטבת תשפ"א (13 בינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

תמצית טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר משיקולים פוליטיים וכי נפלו פגמים בהליך פיטוריו הן בכך שההחלטה על פיטוריו התקבלה עוד קודם לישיבת השימוע שנערכה לו, והן בכך שבישיבת השימוע הועלו ביחס לעבודתו טענות חדשות שלא נזכרו במכתב ההזמנה ושלא ניתנה לו היזדמנות ראויה להיתמודד עימן.

גם הגב' עיקרי העידה כי "לא יהיה מצב שהוא יפוטר בגלל שנבחר הציבור חשב, הסיבה היחידה תהיה אך ורק מנסיבות המצדיקות זאת אם זאת הפרת משמעת, או סיבות אחרות שמצדיקות יכול להיות המון סיבות. יהיה תהליך מסודר, אם יוכח ויובן בסופו של דבר שמשהו לא תקין, אז תיתקבל החלטה" (ע' 40 ש' 22-26).

התובע לא הצביע על רווח פוליטי ישיר שנבע מפיטוריו בדמות מינוי מקורב או כל רווח אחר, ואף לא זימן את מר בן משה לעדות, ויש בכך כדי לפעול לחובתו.

בחנו את טענות התובע, והגם ששוכנענו כי היתמודד עם מציאות לא פשוטה, לא מצאנו כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתנו כפי שתובא להלן כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת ובהליך פיטוריו ונסביר: ראשית כפי שהעיד חביב, המרכזים שהיו תחת אחריותו ספגו קיצוץ תקציבי ובעקבות כך הם התבקשו שלא לקלוט עובדים חדשים בחלק מתקופת עבודתו של התובע.

...

נוכח כל האמור, לו לדעתי תישמע, היינו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪.

אשר להוצאות משפט – לדעתי, בין אם תתקבל דעתי לעניין הפיצוי על פיטורים שלא כדין ובין אם לאו, אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט, אף שגם לפי עמדתי דין עיקר תביעתו (שאותה כימת לסך 135,600 ₪) להידחות.

לסיכום: על דעת רוב חברי המותב (השופט ספיבק ונציגת הציבור סוזן-סמק), וכנגד דעתה החולקת של נציגת הציבור אבן, התביעה נדחית.

נפסק זה מכבר כי על המעסיק ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להערך להשמעת טענותיו וכן כי מידה מסוימת של פירוט הטענות הנה הכרחית על מנת שתנתן לעובד היזדמנות הוגנת להעלות את טענותיו, אף כאשר העילה בגינה נשקלים הפיטורים היא היתנהלותו של העובד (ר' ע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' רון (6.9.18)) וכי לעובד זכות לייצוג משפטי בהליך השימוע וכן רשאי הוא לידרוש כי יתלווה אליו בהליך השימוע אדם נוסף כדוגמת בן מישפחה (ר' ע"ע (ארצי) 47288-09-17 טובבין נ' אוניברסיטת חיפה (7.1.19)).

שנית, הטענות שהועלו כנגד התובע בשיחת השימוע – אי שביעות רצון הנתבעת מתפקודו, חוסר סדר וארגון ועבודה לא ראויה – לא באו לידי ביטוי במכתב הפיטורים שם צוין כי הסיבה לפיטוריו הנה "עקב שינויים אירגוניים" (ר' נספחים א-ב לכתב ההגנה).

במקרה דנן, לאחר ששקלנו את הפגמים שפורטו לעיל, בכל הנוגע להליך הפסקת העסקתו של התובע, שוכנענו כי פיטוריו נעשו שלא כדין, השימוע לא נעשה באופן ראוי, לא נימסר לתובע מכתב זימון לשימוע, לא ניתנה לתובע שהות להערך לשימוע זה ולא עדכנו אותו כי יכול להביא עו"ד מטעמו.

...

זכאות התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש באשר לטענות התובע כי זכאי הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש לאור פיטוריו אופן העסקתו, אף דינן להידחות.

לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש ורכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.6.16 ועד יום התשלום בפועל.

חרף העובדה שתפקודו של התובע הוצג בשיחת השימוע כעילה לפיטורים, הרי שהתובע לא פוטר בשל תיפקודו המקצועי, אלא רק בשל סרובו להגדיל את הקף משרתו ללא עלייה מתאימה בשכר.

הלכה היא כי אי מתן זכות שימוע כדין לעובד לפני ההחלטה על פיטוריו או על שנויי בתנאי העסקתו, מהוה פגם אשר יכול להקנות לעובד פיצוי ללא הוכחת נזק, בתלות במכלול הנסיבות (וליתר פירוט ראו: ע"ע (ארצי) 1027/01, ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, 7.1.2003).

זאת ועוד, מר טיטו העיד כי השימוע נעשה בנפש חפצה, וכי הוא היה מעוניין שהתובע יישאר בתפקידו (עמ' 31, ש' 30-31) ואנו נותנות אמון בעדותו זו: "על אף חוסר שביעות רצון מתפקודו של התובע הצעתי לו להישאר בתפקיד מרצון אמיתי וכן שיישאר בתפקיד." נוכח דברים אלו, אנו קובעות כי לא נפל פגם בהליך השימוע של התובע, ודוחות את תביעת התובע בעיניין זה. הנימוק לפיטורים אין מחלוקת כי התובע לא היה שבע רצון מתנאי העסקתו.

יתר על כן, בהודעת מייל מיום פיטוריו של התובע פנה מר טיטו אל חברי ההנהלה, מר בן מנחם, מר זיילס ומר גייער (נספח 6 לתצהיר מר טיטו), וכתב (ההדגשה אינה במקור- מ.נ.ד): "מצ"ב פרוטוקול השימוע אשר נערך לדוד ביום חמישי ומכתב פיטורים לעיונכם.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ושקלנו את הראיות שהונחו בפנינו, אנו סבורות כי משרתו על התובע אינה נכנסת בגדר הוראת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

לאור זאת, על פי סעיפים 26(ב) לחוק הגנת השכר וכן 26(ד) לחוק זה יש לחייב את התובע במחצית מהקנס הקבוע בתוספת לחוק (קנס מכוח סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) על סך 14,500 ₪ (טענה שמוטב היה לא להעלות שכן אינה רלוונטית להליך אזרחי ולכן נדחית על אתר).

אלא שגם אין חולק כי התובע הוא זה שמסר את דיווח השעות (מספר הימים והשעות בהם עבד) להנהלת החשבונות, ולא מצאנו בסיס לטענתו כי קיבל הנחיה זו מהנהלת האיגוד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבות את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: גמול עבודה במנוחה שבועית בסך 9,024 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת העבודה ועד התשלום בפועל.

יחד עם זאת, נקבע בעיניין פרג'ון כי "כוחו של המעסיק לבצע צעדי התייעלות הכרוכים בפיטורי עובדים אינו בלתי מוגבל", וכי על המעסיק לפעול בסבירות, בתום לב ובהגינות, וכי לצד השיקולים הנוגעים למישור הקבוצי עליו לשקול גם שיקולים הנוגעים למישור האישי, של העובד הבודד: "בחינת עניינו של העובד כפרט בפיטורי התייעלות וצמצום שונה במהותה מבחינת עניינו בפיטורים רגילים. בעוד שבפיטורים רגילים נבחנת עילת הפיטורים הנעוצה, בדרך כלל, בעובד עצמו, בתפקידו ובהתנהגותו, הרי שבפיטורי התייעלות וצמצום הצורך בפיטורים נקבע כבר במישור הקבוצי. במיוחד כך הדבר כאשר המישור הקבוצי הוליד רשימה מוסכמת של עובדים המועמדים לפיטורים המעוגנת בהסכם קבוצי. עם זאת גם במצב שכזה יש עדיין תוקף ומשמעות לבחינת עניינו של העובד הבודד, בין אם בבחינת טענותיו על דרך יישום הסכם ההתייעלות ובין אם בבחינת טענותיו האישיות הנוגעות לו עצמו, למשפחתו ולתלויים בו. גם כאן - על אף התחושה הטבעית שהחלטת הפיטורים היא סופית ואינה ניתנת לשינוי - עדיין מוטל על המעסיק לשקול בתום לב את טענותיו של העובד ולנסות למצוא להן פיתרון, בין בבטול הפיטורים, בהשהייתם, בשינוי תנאי הפיטורים או בכל דרך מתאימה אחרת". בכל הנוגע לחובתו של מעסיק לבחון אפשרות של עבודה חלופית טרם הפיטורים, נקבע בע"ע (ארצי) 30226-06-13 קופת חולים מאוחדת - בונדר (3.9.18) כך: " על אף ששימוע שנערך בעקבות שינוי מבני במקום העבודה, איננו מחייב את המעסיק להציע לעובד עבודה חלופית באותם תנאים שבהם הועסק ערב השינוי, חובות תום הלב והאמון שהם חלק בלתי נפרד מיחסי עובד מעסיק, מחייבות את המעסיק לבחון את אפשרויות להעסקת העובד בעבודה חלופית - הגם בתנאים שונים מאלה בהם הועסק ערב השינוי – והצגתן של אפשרויות אלה (ככל שקיימות) לעובד בשימוע" (ראו גם ע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ - דואק (18.04.18)).

בעס"ק (ארצי) 26445-09-13 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל (26.3.14), נדונה בין היתר העסקת עובדי מדינה בחוזים אישיים, והדברים שנאמרו שם רלוואנטיים גם לענייננו: "בפסיקתנו הוחלו ההגנות הניתנות לעובדי מדינה מפני פיטורים, למשל, גם על עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה, לרבות ... חובת קיום הוועצות עם ועד העובדים וניהול הליך שימוע נאות, שבמסגרתו תנתן לעובד זכות הטיעון" (ראו גם ע"ע (ארצי) 1290-02 מדינת ישראל - אלי שדה (6.3.03)).

מנגד, הפגמים שנפלו בהתנהלותה של הנתבעת אינם 'ברף העליון' אלא נוגעים במחדלים לקיים הליך שימוע תקין כאשר בוטל תפקידו של התובע והוא לא שובץ מחדש לתפקיד מנהל האיזור החדש, כמו גם הסתבר שהשיקולים בשיבוץ העובדים היו מקצועיים ולא רק אירגוניים ולתובע לא ניתנה האפשרות להציג את עניינו בהקשר זה. עוד שקלנו את העובדה כי בסופו של יום, אף אם באיחור, הנתבעת ניסתה לאתר עבור התובע תפקיד חלופי, וכי ניצבה בפני אילוצים שנבעו מהסכם הרפורמה והמחויבות להעדיף עובדים תחת ההסכמים הקבוציים.

...

על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי של 6 חודשים על יסוד שכר חודשי בסך 32,661 ₪, שהינו שכרו הקובע האחרון.

סיכום על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 147,973 ₪.

בנוסף, נוכח תוצאות ההליך, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪.