לפנינו תביעה להכרה בפגיעה בכפות הידיים ובאצבע הדק 3 ביד ימין של התובע, כמחלת מיקצוע כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1955, או לחילופין כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה.
ת -אין לי נתונים מתיקו הרפואי משנת 1973, אך יש להניח שלא סבל מכאבים בכפות ידיים לפני כן.
האם המומחה מסכים כי תיסמונת התעלה הקרפלית נגרמת, בין היתר, עקב עליה בלחץ בתעלה הנמצאת בשורש כף היד ואשר דרכה עוברים לכף היד גידי השרירים והעצב וכי למעשה מדובר בנוירופתיה (פגיעה עצבית פריפרית) של עצב בודד כתוצאה מהלחץ?
ת -כן, אני מסכים שתסמונת תעלה קארפלית נגרמת בין היתר עקב עלייה בלחץ בתעלה שבשורש כף היד שיכולה לגרום לפגיעה עצבית.
בעב"ל (ארצי) 9428-01-16 המוסד לביטוח לאומי - מחפודה (5.6.17), נפסק בהקשר זה כי:
"הכלל הוא כי "בתי הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות דעת המוגשות על ידי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן" (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 28.2.2006; עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] מיום 4.2.2008).
...
טענות הצדדים
התובע טוען, כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה ויש לקבל את התביעה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, חוות דעת המומחה והמענה לשאלות ההבהרה, שוכנענו כי אין מנוס מדחיית התביעה, לאור מסקנות חוות הדעת של המומחה.
לא מצאנו ממש בטענות התובע בדבר סתירות בין תשובות המומחה בשאלות ההבהרה.
לאור כל האמור נדחית התביעה.
