פגיעת כדורגל ברגל שמאל בקרסול ובברך

ביום 16.04.12, במהלך משחק כדורגל, התובע נפגע ברגלו בקרסול שמאל ובברך שמאל, והנתבע הכיר בארוע זה כתאונת עבודה.

...

חוששים אנו שאין בידינו לקבל את גישתו של ב"כ התובע, אשר איננה עולה בקנה אחד עם לשונו המפורשת של הסעיף הרלבנטי.

ובעניין אחר: "סעיף 48 (א) לחוק קובע כי המשיב ישלם למבוטח עצמאי דמי פגיעה עבור תקופת אי הכושר,"..

תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 102(ב) הדן באופן תשלום דמי הפגיעה המופחתים אשר שווים נקבע בהתאם "למכפלה של החלק השמיני מדמי הפגיעה ליום". אותו תשלום נקבע כאשר "העובד או העובד העצמאי לא עבד למעשה בכל עבודה בשעות אי-הכושר (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)". נוכח האמור לעיל, מקבלים אנו את טענות ב"כ הנתבע שהפנתה לפסק הדין שניתן בתב"ע נז/0-89 שרביט – המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 20.04.97), שם נדונו הוראות סעיף 102 לחוק בנוסחו המתוקן האמור ונקבע כי "גם לפי נוסח החוק, כפי שתוקן, יש לקבוע את אורך היום המרבי, לצורך קביעת יחסיות אי הכושר ליום עבודה, למונה שעות בלבד". משכך, מקבלים אנו גם את הטענה לפיה בקבלת הגישה שיום העבודה עולה באופן כללי על שמונה שעות אזי יכול היה להיווצר מצב שדמי הפגיעה המופחתים יעלו בשיעור העולה על דמי פגיעה ליום, וזאת בין אם העבודה בוצעה אצל מעסיק זה (הפועל עפולה) ובין אם היא בוצעה אצל מעסיק אחר (חברת החשמל).

כתוצאה מהתאונה הנטענת נפגע התובע ברגלו השמאלית ונגרם לו שבר עם תזוזה של הקרסול.

כך היא השיבה: "זה שכתוב במסמך הרפואי של הילד שהוא נפגע במיגרש כדורגל זה לא נכון. אני ראיתי בעניים שלי שזה קרה שהוא פגע בילד במהירות איטית ברברס. לשאלה אם ראיתי את הילד נופל אני משיבה שאני לא אשכח את הארוע הזה לעולם". לאור הקושי במסמך הרפואי הראשון אליו מפנה מטבע הדברים הנתבעת 1 בסיכומיה נישאלו על כך העדים ואכן התגלתה סתירה שבמהלכה ציין התובע הקטין כי הנתבע 1 הוא זה שאמר בקופת חולים כי הוא נפגע בכדורגל והוא היה עדיין כואב ובהלם ולכן לא הגיב ואילו הנתבע 2 ציין כי התובע הוא זה שאמר זאת.

צינמן "זה לא סביר. לא סביר גם מבחינה זו שהיית מצפה שהחולה שלא יודע שיש לו 3 שברים יכול לומר שקבל מכה מרכב בברך בשוק העליונה שכואב לו כי זה בכל זאת רכב שנוסע ופוגע באדם. עיקר הפגיעה היא בברך כפי שאתה טוען שם. הרכב פגע וגרם לשבר בקרסול אז החבלה צריכה להיות לפחות פצע מכה חבורה רגישות". גם בתשובה לטענה כי הרכב לא נסע במהירות לא התקבלה על דעתו של המומחה שטען שלא היתה חבלה ואיש לא ראה.

...

כאן המקום לומר כי בהחלטתי מיום 23.12.18 לאחר שלמעשה הסתיימה כל פרשת העדויות בתיק, כתבתי לאחר דיון בלתי פורמלי ולמעשה לאור עמדות הצדדים שנשמעו בהרחבה, ואני מצטט: "בית המשפט אינו יכול להתעלם מסתירות הקיימות בתיק זה בעדויות הצדדים אבל וכאן האבל המרכזי. התרשמותו של בית המשפט בסופו של התיק הוא כי היה אירוע תאונתי במהלכו נפגע התובע. התרשמותו של בית המשפט מבוססת בראש ובראשונה על עדות התובע ועל עדות הנהג כאשר חיזוק לכך היתה עדות אשתו של הנהג שאני בהחלט מקבל שהייתה עדות מאוד אמינה וזאת לעניין הפגיעה ברגלו של התובע". עם זאת יש לציין כי בהחלטתי סייגתי ואני מצטט: "עם זאת אני סבור כי יש קושי בתיק זה וככל שהוא יובא להכרעה שיפוטית הוא יחתך כמובן על פי חומר הראיות ועל פי מידת התרשמותי אך לאור הקושי שקיים כאשר תיארתי על קצה המזלג את מקצת הקשיים אני מציע הצעה כי התביעה תתקבל בכפוף להפחתה של 20% לצורך קניה ומכירה של סיכון". מאחר והנתבעת 1 עמדה על כך שיינתן פסק דין בתיק, נתתי פסק דין בתיק זה אך ורק על חומר הראיות ומידת התרשומתי מהעדים השונים.

צינמן ואת המסמכים הרפואיים לא ניתן לשלול היבטים של נכות תפקודית בנכות של 5% רפואית שנקבעה לתובע עקב הפגיעה בקרסול והטענה היא כי אין המדובר בנכות תפקודית כלל נדחית על ידי.

נראה לי כי חישוב מסגרת הפיצוי על פי שכר מינימום במשק מקפח את התובע ולכן אני אחשב לו לצרכי פסק הדין את סכום הפיצוי לפי סך של 7,000 ₪.

סכום זה תשלם הנתבעת כלל לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בחוות דעתו של ד"ר פרנקל מיום 21.2.12, בטרם ארעה התאונה השניה, מציין המומחה כי תלונותיו של התובע הן על כאבים בכתף ימין המוחמרים בהרמת משא, הגבלה בתנועות הכתף, חוסר יכולת להתאמן בחדר כושר, לשחק כדורגל כשוער ולבצע מבחן על מקבילים, מבחן הנידרש לצורך עבודתו כמאבטח.

תלונות התובע בעקבות תאונה זו היו לכאב בכף רגל וקרסול שמאל, מלווה בהפרעה בתחושה, קושי בהליכה ממושכת, וחוסר יכולת לרוץ.

ד"ר רוזנברג הגן תארה בחוות דעתה 5 צלקות בקרסוליו של התובע: האחת 10 ס"מ X 0.2 ס"מ, השניה 5 ס"מ X 5 ס"מ, השלישית 4 ס"מ X 4 ס"מ, הרביעית בגודל 1 ס"מ, עם רגישות קלה, והחמישית 10 ס"מ X 0.4 ס"מ. בנוסף, תיאורה המומחית איזור שיפשוף בקדמת הברך, ללא צלקת, אלא עם שוני בצבע – היפופגמנטציה.

על פי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, לתובע 10% נכות בגין הקרסול, 5% בגין כתף שמאל ו- 2.5% בגין הצלקות, ובסה"כ נקבעה נכות משוקללת של 16.24%, ולפיכך, מעבר לדמי הפגיעה, קיבל התובע מענק נכות.

...

בנסיבות אלה, אני סבורה שנכותו התפקודית של התובע, בגין שתי התאונה עומדת על 25%.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, אני סבורה שבסיס השכר של התובע הוא 16,423 ₪ ושיעור הגריעה מכושר השתכרות הוא 25%.

לאחר גיל זה אני סבורה כי ממילא מרבית האנשים אינם מבצעים בעצמם עבודות פיזיות לתחזוקת משק ביתם.

לפיכך אני מורה שמתוך סכום הפיצוי יישאר סך של 407,000 ₪ (סך של 360,000 ₪ על פי חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת, בתוספת 13% שכ"ט עו"ד) אצל הנתבעת, עד אשר תתקבל החלטת המוסד לביטוח לאומי בבקשה שיגיש לה התובע.

מומחה רפואי מטעם התובע קבע בחוות דעתו כי, עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות ברך וקרסול שמאל לפי סעיף 35(1)(ב-ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בעוד שמומחה מטעם הנתבעת קבע נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 35(1)(ב).

למשל, בתעוד מיום 12.7.18 נכתב "... ניחבל בשוק שמאל במהלך משחק כדורגל..", בתעוד מיום 25.9.18 נכתב "ניחבל בשוק שמאל בתאריך 26.6.18 במהלך פעילות גופנית" ובתעודה רפואית מיום 19.2.19 נכתב "פגיעת ספורט במהלך משחק כדורגל". גירסתו של התובע בדבר היתקלות רגלו בדשא עלתה לראשונה עת נבדק ע"י מומחה רפואי מטעמו לצורך ההליך דנא, יותר משנה לאחר התאונה (ביום 6.8.19) ובהמשך לכך במסגרת כתב התביעה.

...

לאור המקובץ, על בסיס הראיות שהוצגו והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, לא מצאתי לקבל את גרסתו של התובע בדבר נסיבות האירוע; לא שוכנעתי כי נפילתו של התובע היתה עקב המפגע הנטען.

התובע לא הוכיח את גרסתו הנטענת וממילא לא את אחריותה של הנתבעת, ולא שוכנעתי כי התאונה אירעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע.

סוף דבר לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

הפגיעה בשרירי השוק היתה קשה, והשרירים שנפגעו לא התאוששו (זולת השרירים המכופפים את אצבעות רגל שמאל).

לדברי פרופ' סגל, "התוצאה החיובית אם אפשר לקרוא לכך, היות העובדה שהנער נותר עם רגל חיה, אמנם עם ברך וקרסול מקובעים, אולם עם תחושה בכף הרגל, דבר זה חשוב ביותר היות והתחושה מגינה מפני התפתחות פצעי לחץ". אשר לשיעור הנכות, העריך פרופ' סגל כי נגרמה לתובע נכות זמנית לתקופה של שנה בשיעור של 100%.

הוא חבר ברשת החברתית "מקושרים" ומעיד על עצמו בפרופיל נתוניו כי הוא אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל ת"א, אוהב לשחק סנוקר וחובב מוסיקה מזרחית (מוצג נ/5).

...

לפיכך, אני מחליטה להקפיא בידי הנתבעים מתוך סכום הפיצויים סך של 380,723₪.

סוף דבר – הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בסכום המתקבל לאחר הפחתת נכויי הביטוח הלאומי כאמור בסעיף 15 לעיל (לרבות הסכום המוקפא).

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע את מלוא הוצאותיו, זולת שכר טירחתו של העד עבודי עודד מחברת דן, וכן שכר טירחת עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום לאחר הנכויים כאמור, בתוספת מע"מ. מן הסכום שיתקבל ינוכה סכום התשלומים התכופים (כולל שכר טרחה ומע"מ) ששלמו הנתבעים לתובע, כאמור בסעיף 15 לעיל.