במסגרת עדותו בבית המשפט במהלך שמיעת הראיות הסביר התובע: "[הנהג] הרים את הזרוע של המנוף עם הבאלה, כדי לשים אותה על הגג של קומה ראשונה...סימנתי לו היד, הבאלה שלו החליקה מהחבק. אני לא יודע הרבה מילים בעברית, אני לא יודע לתאר את מה שהחזיק את הבאלה." (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 24-25), ובהמשך הוסיף והסביר: "הוא [הנהג] רצה לשים על הגג הראשון של קומה ראשונה... אז סימנתי לו שלא יוריד שם, פיתאום הבאלה החליקה מהחבק, והזרוע משך את עצמו למעלה, פגע לי באצבע וצעקתי. הוא היה למטה וכיוון את הזרוע עם השלט למטה, הוא עלה למעלה כשצעקתי וכמה אנשים שהיו למטה באו כדי לראות מה קרה איתי" (שם, שורות 27-31).
בתצהירו תיאר הנהג את נסיבות התאונה כך: "התבקשתי... לפרוק שקי חול וחצץ... כל שק הוחזק באמצעות חבק ברזל, והורם לגג המבנה באמצעות מנוף המחובר למשאית. לפני שיחרור השק מהחבק, כיביתי את המנוף ועליתי על גג הבניין, כדי לראות האם הונח במקום הנכון. בנגוד לטענת התובע – אני לא שחררתי את השק מזרוע המנוף, וכאשר עליתי לגג השק עדיין היה מחובר למנוף באמצעות החבק. כאשר עליתי לגג ראיתי כי התובע נפגע באצבע. במקום היו פועלי ביניין רבים שראו את הארוע. למיטב הבנתי, וממה שהם סיפרו לי, התובע ניסה לנתק בעצמו את השקים מהחבק ונפגע באצבע, זאת כאשר השקים כבר היו על הקרקע. קראתי את תצהיר התובע ואני רוצה להבהיר כי משקלו של כל שק 700 קילו! אילו היה השק נופל מגובה כמו שהתובע טוען, התובע בטח לא היה נפגע בקצה האצבע, אלא היה נפגע בצורה רצינית יותר. כמו כן אני מבקש להדגיש כי כאשר אני עליתי לגג המבנה, השקים היו על הקרקע, ועדיין מחוברים לחבק, מה שמוכיח כי השקים לא השתחררו מהמנוף בשום שלב עד פגיעת התובע. אינני מכיר את התובע והתובע לא התבקש לשחרר את השקים או לפרוק אותם." (סעיפים
3-11)
בעדותו בבית המשפט העיד: "עליתי לגג עד שאסיים את הסחורה שאני מוריד. בעבודה של המנוף צריך להיות או שאני עומד על המשאית, מביט בסחורה כשאני מרים אותה ומישהו למעלה מכוון אותי ותמיד כשיוצאים מהמחסן מבקשים שיהיה מישהו לעזור, אם אני למעלה שמישהו יסתכל. אני בהתחלה כשהרמתי 2 באלות הייתי על הפלטה של המשאית ליד החומר. המנוף למעלה, כשהורדתי הרגשתי שזה צפוף, אני לא רוצה לגרום נזק. בגלל קירות, עמודים, לא רציתי לגרום נזק לבית, מהמנוף שלי. כל נזק עולה לי ביוקר. עליתי למעלה" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 14-19).
...
מכאן שהתאונה מושא התביעה היא בבחינת תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים וכך אני קובעת.
במקרה שלפני, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחקירה ובשאלות ותשובות ההבהרה לרבות העתקי צילומי הרנטגן, לא מצאתי לסטות ממסקנות ד"ר לאנה בכל הנוגע לנכותו הרפואית של התובע.
לאחר שנתתי את דעתי לטענתו הצדדים ולמכלול הראיות ובשים לב לטיב הנכויות שחלקן אינן בעלות משמעות תפקודית מלאה, כמו העיוות בציפורן, כאמור בקביעות המומחה בחוות דעתו ובחקירתו והעובדה שהתובע חזר בסמוך לאחר התאונה לעבודה מלאה והוא עובד במקצועו באופן מלא וסדיר מאז התאונה ועד היום אני סבורה, בנסיבות העניין, כי הנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית ומצאתי להעמידה על 5%.
