מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פגיעת אצבע בתאונה עם מנוף על משאית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

על גרסה זו חזר התובע גם במסמכי המל"ל ובתביעה לתשלום דמי פגיעה נרשם בפרק "תיאור הפגיעה": "תוך כדי העמסת רשתות מברזל בעזרת מנוף המותקן על משאית, הרשתות נפלו מהמנוף ופגעו בכף יד ימין..." תימוכין נוסף לגירסת התובע בכל הקשור לנסיבות פציעתו בתאונה ניתן היה למצוא גם בתאור שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת 2.
לדברי התובע בפני חוקר הנתבעת 2, הכבל אשר חיבר את רשתות הברזל למנוף נקרע, ואגב כך נפלו הרשתות ופגעו בשניים מאצבעות כף ידו הימנית.
...
סיכומו של דבר, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר חלקי בעבר בהעדר הוכחה.
לאחר שקלול מכלול הנתונים האמורים, מגיעה אני למסקנה כי יש לערוך את החישוב בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד באופן גלובלי על דרך האומדנה, ולפיכך אני פוסקת בראש נזק זה סכום של 84,000 במעוגל [סכום השווה ל- 80% מהתחשיב האקטוארי : 7,700 ₪ X 5% X 271.8902 (מקדם היוון ל- 38 שנים) = 104,678₪].
יוצא, אפוא, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה סך של 11,300 ₪ במעוגל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

מנגד, לטענת נתבעות 1 ו-2, התאונה אינה מהוה "תאונת דרכים", שכן בנסיבות המקרה, התאונה ארעה בתוך שטח המוסך של נתבעת 3, התובע עלה על המשאית החל לגרז את המנוף מהצלחת מלמטה ובקש מהנהג לסובב את המנוף שמאלה וימינה כדי לגרז את המנוף מהצלחת ותוך כדי הזזת המנוף אצבע ידו נפגעה מהצלחת.
...
בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בהלכת "שולמן": "....תיקון הרכב או טיפול אחר בו (החלפת גלגל, סיכה, רחיצה) הוא שימוש לוואי בו. על כן כל נזק הנופל למסגרת הסיכונים שתיקונים יוצרים, נגרם עקב התיקון, כלומר, התיקון, מהווה לו גורם ממשי" מן המקובץ לעיל מתקבלת המסקנה, כי הפעלת המנוף הינה ניצול הכוח המיכני שנעשה במסגרת ייעודה המקורי של המשאית וכי קיים קשר סיבתי בין ניצול הכוח המיכני לבין ייעוד זה. בעניין התנאי החמישי, אזי בנוסף לכל האמור לעיל, יצויין כי הכוונה בשינוי ייעוד אינה אלא לשימוש החורג מן הייעוד המקורי.
סיכום לאור כל האמור לעיל, מתקבלת המסקנה כי החזקה המרבה שנקבעה בסעיף 1 לחוק מתקיימת, על כן, יש לראות בתאונה כתאונת דרכים כמשעמות מונח זה בחוק.
לפיכך, דין התביעה נגד נתבעות 3 ו-4 להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת עדותו בבית המשפט במהלך שמיעת הראיות הסביר התובע: "[הנהג] הרים את הזרוע של המנוף עם הבאלה, כדי לשים אותה על הגג של קומה ראשונה...סימנתי לו היד, הבאלה שלו החליקה מהחבק. אני לא יודע הרבה מילים בעברית, אני לא יודע לתאר את מה שהחזיק את הבאלה." (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 24-25), ובהמשך הוסיף והסביר: "הוא [הנהג] רצה לשים על הגג הראשון של קומה ראשונה... אז סימנתי לו שלא יוריד שם, פיתאום הבאלה החליקה מהחבק, והזרוע משך את עצמו למעלה, פגע לי באצבע וצעקתי. הוא היה למטה וכיוון את הזרוע עם השלט למטה, הוא עלה למעלה כשצעקתי וכמה אנשים שהיו למטה באו כדי לראות מה קרה איתי" (שם, שורות 27-31).
בתצהירו תיאר הנהג את נסיבות התאונה כך: "התבקשתי... לפרוק שקי חול וחצץ... כל שק הוחזק באמצעות חבק ברזל, והורם לגג המבנה באמצעות מנוף המחובר למשאית. לפני שיחרור השק מהחבק, כיביתי את המנוף ועליתי על גג הבניין, כדי לראות האם הונח במקום הנכון. בנגוד לטענת התובע – אני לא שחררתי את השק מזרוע המנוף, וכאשר עליתי לגג השק עדיין היה מחובר למנוף באמצעות החבק. כאשר עליתי לגג ראיתי כי התובע נפגע באצבע. במקום היו פועלי ביניין רבים שראו את הארוע. למיטב הבנתי, וממה שהם סיפרו לי, התובע ניסה לנתק בעצמו את השקים מהחבק ונפגע באצבע, זאת כאשר השקים כבר היו על הקרקע. קראתי את תצהיר התובע ואני רוצה להבהיר כי משקלו של כל שק 700 קילו! אילו היה השק נופל מגובה כמו שהתובע טוען, התובע בטח לא היה נפגע בקצה האצבע, אלא היה נפגע בצורה רצינית יותר. כמו כן אני מבקש להדגיש כי כאשר אני עליתי לגג המבנה, השקים היו על הקרקע, ועדיין מחוברים לחבק, מה שמוכיח כי השקים לא השתחררו מהמנוף בשום שלב עד פגיעת התובע. אינני מכיר את התובע והתובע לא התבקש לשחרר את השקים או לפרוק אותם." (סעיפים 3-11) בעדותו בבית המשפט העיד: "עליתי לגג עד שאסיים את הסחורה שאני מוריד. בעבודה של המנוף צריך להיות או שאני עומד על המשאית, מביט בסחורה כשאני מרים אותה ומישהו למעלה מכוון אותי ותמיד כשיוצאים מהמחסן מבקשים שיהיה מישהו לעזור, אם אני למעלה שמישהו יסתכל. אני בהתחלה כשהרמתי 2 באלות הייתי על הפלטה של המשאית ליד החומר. המנוף למעלה, כשהורדתי הרגשתי שזה צפוף, אני לא רוצה לגרום נזק. בגלל קירות, עמודים, לא רציתי לגרום נזק לבית, מהמנוף שלי. כל נזק עולה לי ביוקר. עליתי למעלה" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 14-19).
...
מכאן שהתאונה מושא התביעה היא בבחינת תאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים וכך אני קובעת.
במקרה שלפני, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחקירה ובשאלות ותשובות ההבהרה לרבות העתקי צילומי הרנטגן, לא מצאתי לסטות ממסקנות ד"ר לאנה בכל הנוגע לנכותו הרפואית של התובע.
לאחר שנתתי את דעתי לטענתו הצדדים ולמכלול הראיות ובשים לב לטיב הנכויות שחלקן אינן בעלות משמעות תפקודית מלאה, כמו העיוות בציפורן, כאמור בקביעות המומחה בחוות דעתו ובחקירתו והעובדה שהתובע חזר בסמוך לאחר התאונה לעבודה מלאה והוא עובד במקצועו באופן מלא וסדיר מאז התאונה ועד היום אני סבורה, בנסיבות העניין, כי הנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית ומצאתי להעמידה על 5%.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

התובע, מר מוהנד מסלוחי, הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקוי באצבע אשר נגרם, לטענתו, במהלך עבודתו כנהג משאית-מנוף.
התביעה נדחתה על ידי פקיד התביעות ועל כך סב ההליך שלפניי, בו נידרשת הכרעה בשאלה אם ביום 21.2.2019 נפגע התובע בתאונת עבודה שגרמה לו לליקוי באצבע 4 ביד ימין.
...
על כן אין מנוס מאם דחיית התביעה.
סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.
לא בלי היסוס ואך בשל אתגרי השעה והעובדה שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תאור התאונה הנו כדלקמן: "אחרי שהנעתי את המשאית, הפעלתי את המער' ההיד' וקיפלתי את רגלי המנוף, החליקה רגל המנוף ומחצה את האצבע במסילה של רגל המנוף". המסמך הבא הרלבנטי לעניינו (היו עוד בין לבין, אולם אין בהם כל תאור כזה או אחר של התאונה או הגדרתה) הנו מיום 11.6.2006, שלושה חודשים בתר הארוע הנטען, ובו נרשם על ידי רופא קופת החולים, ד"ר אוטן ולרי, כך: "ת"ד עם פגעה באצבע 3 כף יד שמאל..." (כך במקור).
בדיווחו על התאונה ביום 8.1.2012, קרי קרוב לשש שנים לאחר ארוע התאונה ובסמוך להגשת התביעה לבית המשפט, כותב התובע כך: "בתאריך 13/3/06 בשעה 1600 במושב אורות, כשרציתי לסגור את רגל המנוף, החליקה הרגל על מנוף ומחצה אותה". בתצהיר תשובות לשאלון שנחתם על ידי התובע ביום 26.6.2012 חוזר למעשה התובע על תאור התאונה כמופיע בכתב התביעה ולא מוסיף פרטים רלבאנטיים לפרק זה של ההחלטה.
תאור התאונה: כפי שעלה מסקירתי לעיל, ניתן להבחין היטב כי בכל המסמכים הסמוכים ליום ארוע התאונה, אין ולו רמז על כי התאונה ארעה בקשר כלשהוא עם משאית או עם מנוף.
...
אולם בחינת נסיבות המקרה הביאני למסקנה כי בעת התאונה הנטענת, לא נעשה ברכב האמור כל שימוש שהוא "למטרות תחבורה". פעולותיו של התובע לא נעשו במסגרת השימוש הרגיל ברכב, שהוא רב או, למצער, דו ייעודי.
סוף דבר: התובע לא הוכיח כי אירעה לו תאונה- כמתואר על ידו בכתב התביעה.
התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו