פגיעות בכבד ובטחול כתוצאה מתאונת דרכים

כתוצאה מארוע התאונה נפגע התובע/הקטין חבלה רב מערכתית שכללה בין השאר פגיעה באיברים פנימיים, כגון בחזה, במותן, בצלעות, בריאות ובבטן.

המומחה בתחום כירורגיית ילדים, ד"ר שוויד, כתב בין השאר בחוות דעתו כדלקמן: בסעיף סיכום עמ' 11 לחוות הדעת: "מדובר בילד שניפגע בתאונת דרכים כהולך רגל בהיותו בגיל 3.3 שנים. הילד נפגע פגיעה רב מערכתית כולל פגיעת חזה ופגיעת בטן. לא נפגע בראשו". לגבי פגיעת החזה: "הילד נזקק לטפול באנהלציות ובטיפול אנטיביוטי לאחר התאונה אך בבדיקת רופא ריאות, ד"ר פרויס דריו מתאריך 30.5.10 מצבו הנשימתי של הילד תקין. בנוסף, צלום חזה מתאריך 28.3.10 תקין". לגבי פגיעת הבטן: "פגיעת הבטן כללה חבלת כבד, טחול, כיליה ואדרנל וכן המופריטונאום". "בדיקת הדמייה כולל אולטרסאונד וסי.טי. בטן העלו ממצאים המתאימים לריפוי הדרגתי באיברי הבטן שנפגעו. לציין, כי תיפקודי הכבד שהיו מופרעים מייד לאחר קבלתו כמו גם תיפקודי הקרישה, נימצאו כימעט תקינים לקראת שיחרורו. ממצאים אלה מעידים על ריפוי הכבד לאחר החבלה בו". לגבי איברים נוספים: בעמ' 12 לחוות דעתו מציין המומחה – "חשוב להדגיש כי הן הטחול, הכבד והאדרנל חזרו לפעילות תקינה לאחר הפגיעה בהם". ולבסוף בסעיף "מסקנות" קובע המומחה: "בהתאם לנתונים הקליניים אני קובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 75(1)ב לתקנות המל"ל". הצדדים חלוקים בנוגע למשמעותה של נכות זו. לטענת התובע מיקום הצלקות (בבטן או בצדי הגוף, מקום בו היו הנקזים) ואופיין של הצלקות תומך במסקנה, כי יש לראות בנכות זו נכות תפקודית.

...

המומחה בתחום כירורגיית ילדים, ד"ר שוויד, כתב בין השאר בחוות דעתו כדלקמן: בסעיף סיכום עמ' 11 לחוות הדעת: "מדובר בילד שנפגע בתאונת דרכים כהולך רגל בהיותו בגיל 3.3 שנים. הילד נפגע פגיעה רב מערכתית כולל פגיעת חזה ופגיעת בטן. לא נפגע בראשו". לגבי פגיעת החזה: "הילד נזקק לטיפול באנהלציות ובטיפול אנטיביוטי לאחר התאונה אך בבדיקת רופא ריאות, ד"ר פרויס דריו מתאריך 30.5.10 מצבו הנשימתי של הילד תקין. בנוסף, צילום חזה מתאריך 28.3.10 תקין". לגבי פגיעת הבטן: "פגיעת הבטן כללה חבלת כבד, טחול, כיליה ואדרנל וכן המופריטונאום". "בדיקת הדמייה כולל אולטרסאונד וסי.טי. בטן העלו ממצאים המתאימים לריפוי הדרגתי באיברי הבטן שנפגעו. לציין, כי תפקודי הכבד שהיו מופרעים מייד לאחר קבלתו כמו גם תפקודי הקרישה, נמצאו כמעט תקינים לקראת שחרורו. ממצאים אלה מעידים על ריפוי הכבד לאחר החבלה בו". לגבי איברים נוספים: בעמ' 12 לחוות דעתו מציין המומחה – "חשוב להדגיש כי הן הטחול, הכבד והאדרנל חזרו לפעילות תקינה לאחר הפגיעה בהם". ולבסוף בסעיף "מסקנות" קובע המומחה: "בהתאם לנתונים הקליניים אני קובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 75(1)ב לתקנות המל"ל". הצדדים חלוקים בנוגע למשמעותה של נכות זו. לטענת התובע מיקום הצלקות (בבטן או בצידי הגוף, מקום בו היו הנקזים) ואופיין של הצלקות תומך במסקנה, כי יש לראות בנכות זו נכות תפקודית.

עברתי על טיעוני הצדדים ועל המסמכים – אני סבור שבנסיבות העניין, לאור הפגיעה הקשה והרב מערכתית שעבר הקטין, יש לפסוק עזרת צד ג' מוגברת לעבר.

סה"כ הפיצוי הינו – 502,275 ₪ ובעיגול 503,000 ש"ח. אני סבור שבנסיבות העניין פיצוי זה הולם את נסיבות התיק, כפי שהוצגו לי ונתן ביטוי לכל טענות הצדדים.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות הוריו תוך 30 יום , שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

יפים בהקשר זה דברים שנקבעו בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (10.10.05): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב היתנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם". וכן בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, סד(2) 666 (2011)‏‏: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות הדרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההיתנהגות על הכביש". על הפסיקה הנוהגת במקרים דומים ניתן ללמוד מפסקי הדין הבאים: · רע"פ 3972/19 צביה קנטור גוז נ' מדינת ישראל (29.5.19).

כתוצאה מהתאונה נחבלו חבלות קשות הולכת רגל ובנה הקטין (שברים, פגיעה בכבד ושיתוק הסרעפת להולכת הרגל וחבלת ראש קשה לבנה הקטין) וכן נזוקו ארבעה כלי רכב.

הולכי הרגל נחבלו חבלות של ממש בדמות שברים בצלעות, קרע בטחול, דימומים בחזה, שברים באגן.

...

הגם שככלל סטיה לנתיב הנגדי נמשכת כהרף עיין ואינה מלמדת בהכרח על רשלנות גבוהה, והגם שמטיעוני ההגנה עולה כי התאונה התרחשה בשעות לילה במקום ללא תאורה, לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם נהג ברכב כשהוא מצוי במצב השולל ממנו את השליטה ברכב, ועצם הנהיגה ברכב במצב זה מלמד על רשלנות משמעותית, ולפיכך מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה כי מידת הרשלנות של הנאשם היא ברף הבינוני גבוה.

לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות בתיק שבפני, לאחר שקבעתי כי רשלנות הנאשם היתה ברף הבינוני גבוה, לאור העובדה כי נהיגתו הרשלנית של הנאשם גרמה לריבוי נפגעים ובשים לב לחומרתן הרבה של הפגיעות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם כולל רכיב של מאסר בפועל לתקופה של 7-18 חודשים, לצד רכיב פסילה של 3-6 שנים, מאסר מותנה, פסילה מותנית, קנס ופיצוי.

הנני מורה על פסילתו של הנאשם מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 42 שנים.

בנוסף ייתכן גם שהטעות בדפוס המילה טחול ("טחון") היא תוצאה של טעות בהגיית המילה במהלך הדיון, ואז קיימת אפשרות בסבירות נמוכה שד"ר קוגל סבר שמדובר במילה אחרת, ולא במילה "טחול". ד"ר נחמן, לעומת ד"ר קוגל, הדגיש בחקירתו כי תשובתו ניתנת לאחר שחיפש במאמרם עדכניים ולא מצא אזכור אחד לפגיעה בטחול כתוצאה מהחייאה, וכדבריו: "אני לא ראיתי, לא קראתי על זה בטחול, בכבד זה איבר שנימצא מאוד סמוך לצלעות ..... אז לכן אותו איבר הוא חשוף לאותם הנזקים. טחול אני לא קראתי באף מאמר ..... הכל יכול לקרות ברפואה כי אנחנו לא מדברים על מתמטיקה, אבל אני חפשתי דוקא עד שנת 2017, אני לא ראיתי תעוד על דוקא נזק בטחול". (עמ' 252 ש' 16-25 , ראה גם עמ' 256 ש' 18-21).

אותם עדים לא תיארו בהכרח שיכרות, ובנסיבות העניין לא ניתן יהיה להוציא מכלל אפשרות שפגיעתו של הנאשם במנוחה נעשתה מתוך אותו לחץ גדול שבו היה שרוי מסיבות בלתי ידועות, (אולי בשל תאונת דרכים כלשהיא שעבר, כפי שציין בפני מר ברכוב) ולא רק מתוך השפעת האלכוהול.

...

השופט א.חזק: תוכן עניינים נושא ראשי נושא משני תת נושא עמודים כתב האישום 9 מענה לכתב האישום 12 העדים 12 עדות רס"ל אנדילו מוגס מיום 30.10.17 12 עדות מר שרון עמר (שיטור עירוני אשדוד) מיום 30.10.17 13 עדות רס"ל ניר בטיטו מיום 30.10.17 14 עדות רש"ט יעקב קוסקס מיום 30.10.17 14 עדות רס"ר צחי ברמי מיום 30.10.17 14 עדות פקד בוריס ברדין מיום 9.11.17 15 עדות מתן כהן – חובש בכיר מד"א מיום 9.11.17 15 עדות ראובן פרנק – מתנדב מד"א מיום 9.11.17 16 עדות רועי פולק – צוות נט"ן מיום 9.11.17 16 עדות אשר ארביב – צוות נט"ן מיום 9.11.17 16 עדות ילנה קפוסטין מיום 9.11.17 16-19 עדות סטייסי קפוסטין מיום 9.11.17 19-21 עדות אלכסנדרה דניסוב מיום 12.3.18 21-23 עדות לאוניד ברכוב מיום 12.3.18 23 עדות קונסטנטין אסקיס מיום 12.3.18 24-25 עדות איתי קרסטני מיום 12.3.18 25-26 עדות הראל כץ מיום 20.11.17 26-28 עדות רפ"ק צחית חזן איתן מיום 19.3.18 28-31 עדות ניר פינקלשטיין - מעבדת סימנים וחומרים, מיום 19.3.18 31-32 עדות מיכאל קפוזה מיום 19.3.18 33 עדות רס"ב יום טוב בן אדרת מיום 30.10.17 33-34 עדות מורן בכר מיום 12.3.18 דוחות צפייה ממצלמות אבטחה 34 הערות לגבי דו"חות הצפייה והזמנים במצלמות האבטחה 34 עדות ד"ר חן קוגל מנהל המרכז הרפואי מיום 20.11.17 35-37 עדות ד"ר ריקרדו נחמן מיום 17.7.18 37-44 חקירות הנאשם במשטרה 44-50 עדות ראשית הנאשם מיום 8.1.19 50-52 חקירה נגדית הנאשם מיום 22.1.19 52-56 המשך חקירה נגדית הנאשם מיום 10.3.19 56-58 סיכומי המאשימה 59-61 סיכומי ההגנה 61-63 עובדות מוסכמות 63-65 דיון והכרעה - כללי 65-66 התשתית הראייתית 66-69 מבנה הכרעת הדין 70 אירועי היממה 70-73 אירועי 15.1.17 73-75 פרק א' – זירת בית הנאשם 75 עדות רפ"ק צחית חזן איתן – ראש השלוחה הדרומית של המעבדה הניידת לזיהוי פלילי 75 חוות דעת של הגב' חזן איתן (ת/29ג' 75-76 מסקנות חוות הדעת 77 עדותה של הגב' חזן איתן בבית המשפט 77 רגלי העץ מתחת לטלוויזיה 78 רגלי העץ מתחת לספה 78 האם היה מאבק 78-79 אפשרות לשימוש ברגלי העץ 79 בדיקות הדם 79 דם המנוחה 79-80 שמירת הבית 80 זיהוי הנאשם והחצר – תמונות ומסקנות 80 דם המנוחה על הדלי 80-83 דם הנאשם על מספר חלקים של הכיסא השבור 83-84 האם היה מאבק 84 העדר דם רב של המנוחה ודנ"א המנוחה בזירה 84-87 אבק על רגלי המנוחה ונעלי המנוחה 87 פציעות הנאשם והדם שנמצא בזירה 88-90 מסקנות לעניין הפציעות 90-92 מה ראה הראל כץ בעת ביקורו בדירה? 92-95 מה ראתה אלכסנדרה בעת ביקורה בדירה? 95-96 אי הסדר על השולחן וריח הוויסקי 96-97 הפצע המדמם מעל עינה השמאלית של המנוחה 97-99 גרסאות הנאשם סביב מות המנוחה 99 שיחות הטלפון עם מוקד 100, עם שוטרי הסיור ועם אלכסנדרה 99-100 השיחה מיום 15.1.17 בשעה 3:03 למוקד 100 100-101 שיחה מיום 15.1.17 שעה 3:14 הנאשם מתקשר לבת זוגו אלכסנדרה (שיחה מוקלטת 1:04 דקות- תמלול ת/7א) 101 שיחה עם צוות סיור בשעה 3:34 101-102 שיחה בשעה 3:48 (בזמן שהשוטרים בביתו) הנאשם התקשר לאלכסנדרה (השיחה הוקלטה ונמשכה 12:27 דקות עד ששוטר הפסיק אותה- תמלול 7א) 102-103 דברים שאמר הנאשם למוקד 100 (ת/6א) 103 הקריאה לעזרה והחבלות – "משטרה עזרו לי" 103-104 החבלות בפני המנוחה 104-105 לא יכולה לבוא בשתיים עשרה בלילה 105-108 שעת ההגעה לביתו 108-109 השיחה הראשונה לאלכסנדרה - דברים שאמר הנאשם בשיחה הראשונה לאלכסנדרה בשעה 3:14 (ת/7א) 109 דברים שאמר הנאשם בשיחה הראשונה עם שוטרי הסיור 109-112 דברים שאמר הנאשם בשיחה השנייה לאלכסנדרה ב-3:48 (ת/7א) 112-114 "שברה דברים" – הכיסאות הדלי והמטאטא השבורים 114-115 הגרסה לגבי הכיסא 115-117 הגרסה לגבי הדלי 117-118 הגרסה לגבי המטאטא 118 כשאמא באה ישנתי 119-121 באה ושברה דברים 121 העימות בין הנאשם לאחותו ובתה 121-123 גרסאות הנאשם בנוגע לשיחות עם אלכסנדרה בשעה 02:27 (שיחה של 19 שניות) ובשעה 02:45 (שיחה של 2 דקות) 123-125 פרק ב' – השלב המקדים – שהות המנוחה בהוסטל, הגעתה לבית הנאשם וסיבת מותה 125 דירת המנוחה בהוסטל – מה קרה בהוסטל 125 הוסטל המנוחה 125-126 כתמי הקינמון 126 חקירה נגדית 126 בדיקת הנתיב שעשתה המנוחה 126 כתמי הדם בפתח חדרה של המנוחה 126 שהות הנאשם והמנוחה בהוסטל והאירועים עד "עזיבת" המנוחה את ההוסטל 126-130 מסקנות 130-131 עזיבת ההוסטל 131-133 האם המנוחה יכלה ללכת מההוסטל לדירת הנאשם 134-136 מסקנות 136 ההחייאה 137 החייאה בשלוש שיטות 137-138 השברים שנגרמו שלא כתוצאה מההחייאה 138-139 טיעוני ההגנה 139-141 האם המנוחה נפלה 141 חבלות שנגרמו בראשה ובפניה של המנוחה 141-142 חבלות קרוב לקודקוד 142-144 תרופות שנטלה המנוחה 144-145 סיבת המוות 145-146 סיכום עיקרי המסקנות והראיות 146-150 פרק ג' – שקרים, עדויות כבושות וראיות נסיבתיות 150 שקרים ששיקר הנאשם - הגרסאות שמסר הנאשם 150-151 עדויותיו הכבושות של הנאשם 151 שתיקת הנאשם 151-154 ראיות נסיבתיות – רקע משפטי 154-155 פרק ד' - הסבריו החלופיים של הנאשם – השלב השלישי של המבחן התלת שלבי 155-156 האפשרויות 156 "החלופה השנייה" האם המנוחה נפגעה על ידי אחרים 157 טענת ההגנה 157-159 טענת התביעה 159 דיון 159-161 מר דובינסקי 161 הנרקומנים 161 חקירה נגדית 162 סיכום 162-163 מסקנות לגבי מכלול הראיות 163 שכרות הנאשם – האפשרות הרביעית (שהוצגה בידי ההגנה) 163 טענת ההגנה 163-164 טענת התביעה 164 דיון 164-165 הראיות 165-168 מצבו הנפשי של הנאשם שאינו קשור לשכרות דווקא 169-170 אי בדיקת הנאשם 170-171 סיכום הראיות בעניין השכרות 171-173 הגנת השכרות החלקית 173-175 הנאשם כשל בהוכחת גרסה חלופית 175-176 פרק ה – עבירת הרצח 176-177 רצח אם 177 דיון 177-178 "אכזריות מיוחדת" ו"התעללות גופנית" 178-184 סוף דבר 184 כתב האישום – הנאשם הוא בנה של אירינה קפוסטין ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 1951.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אציע לחברי להרשיע הנאשם בעבירה של רצח בהתאם לאמור בסעיף 300(א) לחוק העונשין, על פי נוסחו לאחר תיקון 137 לחוק.

עיונו המעמיק והמדויק, מחייב את המסקנה הקשה אליה הגיע, עובדתית ומשפטית.

אמת, נכון הדבר, הנאשם רצח את אמו באלימות משמעותית ובשוויון נפש ואין מנוס מהרשעתו בעבירת הרצח בנוסחה המתוקן.

יפים בהקשר זה דברים שנקבעו בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (10.10.05): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב היתנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם". וכן בע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, סד(2) 666 (2011)‏‏: "רבות נאמר על נגע תאונות הדרכים, ההולך ופושה וקוטל בנו ללא רחם וללא הבחנה, ואשר בעטיו נגבה מחיר דמים נורא, אם בהרוגים, אם בחבולים בגופם ובפצועים בנפשם, ואם בדאבת יקיריהם. רבות נאמר, דומה כי מעט מדי נעשה, ומדי שנה בשנה מקפדים מאות אנשים את חייהם ואלפים רבים נפצעים. מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות הדרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, ומדי שנה מוגשות בבתי המשפט לערכאותיהם השונות אלפי תביעות על ניזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההיתנהגות על הכביש"."

מן התעודות הרפואיות (ת/1) עולה כי מיד לאחר התאונה פונתה הנפגעת לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה ומונשמת ובהדמיה הודגם דימום סובדורלי גדול בראשה עם בצקת מוחית נכרת ובנוסף דימום תת עכבישי, שברים באף וקרעים בכבד, בכליה וספק בטחול.

...

· לקחתי בחשבון את הנזקים שנגרמו לנאשמת מביצוע העבירות – שוכנעתי כי הינה חווה משבר עמוק מאז אירוע התאונה וגם איכות חייה נפגעה מאוד על רקע מצבה הנפשי וקשיי התפקוד אותם היא מגלה.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשמת בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד רכיב פסילת רישיון לתקופה משמעותית, פיצוי סמלי לנפגעת העבירה ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

יחד עם כל זאת, אין לראות את המערער כקורבן, גם לא לאור כל האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו".

לפניי תביעה המעוררת מחלוקת לגבי הערכת שיעור ניזקי הגוף שנותר אצל התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

התובע סבל מפגיעה קשה ורב מערכתית, אשר כללה שברים במספר חוליות בעמוד שדרה וכן בסטרנום (עצם החזה); שברים בצלעות ופגיעה בריאות; פגיעה באיברים פנימיים לרבות כבד, טחול וכליה; וכן פגיעה נוירולוגית.

לטעמי, מבחן התוצאה, ולפיו התובע המשיך לעסוק במקצועו לאחר שעבר את גיל 70, חרף הפגיעה הקשה ממנה סבל בתאונה, מהוה ראיה בעלת משקל מהותי לביסוס אפשרות סבירה לפיה אילמלא התאונה היה ממשיך לעבוד מעבר לגיל 75.

...

משכך, ובגדר ראש הנזק של הפסד שכר בעבר, סבורני שיש מקום לפצות את התובע בגין גריעה בשיעור 60% מההכנסה שהיתה צפויה לו אלמלא התאונה, וזאת ביחס לתקופה שמיום 16.8.18 ועד היום (5 שנים וארבעה חודשית, קרי 64 חודשים).

יצוין כי בשנים המדוברות ההפרש בין ההכנסה בפועל לבין ההכנסה הצפויה היה אף גבוה מ- 60%, ואולם סבורני ששיעור של 60% משקף נכונה את שיעור הגריעה כנגזרת של מידת ההשלכה התפקודית של הפגיעות שנותרו אצל התובע.

ניכוי תגמולי מל"ל? בסיכומיה טענה הנתבעת כי הואיל והתובע נפגע במהלך עבודתו, הוא היה זכאי לתגמולים מענף נפגעי עבודה של המוסד לביטוח לאומי, ומכיוון שאלה לא שולמו לו, יש לבצע ניכוי רעיוני של תמולי המל"ל. אין בידי לקבל טענה זו. הנטל להוכחת טענת הניכוי הוטל על הנתבעת, על כל רבדי הטענה, והנתבעת לא עמדה בו. התובע אכן נפגע בתאונה במהלך עבודתו, ואולם בעדותו הוא הסביר כי בשל טעות מצד רואה החשבון שלו, הוא היה מדווח במועד התאונה בהתאם להיקף ההכנסה עליו היה מדווח כעצמאי קודם לתאונה, והיקף הכנסה זה לא זיכה אותו בקבלת תגמולים מהמל"ל בהיותו עצמאי.