פגיעה תפקודית במערכת הנשימה

באשר לרקע הרפואי נקבע כי התובע סבל מעישון קל בעברו (1.5 שנות קופסה), השמנת יתר קלה, דום נשימתי בשינה שהוכח בבדיקת שינה בשנת 2014 ולא טופל ו"יתכן תיסמונת APLA (הפרעה אוטואימונית הגורמת לפגיעה בתיפקוד מערכת הקרישה.

...

לא מצאנו לחרוג מקביעת המומחית גם בשאלה זו. המומחית קבעה בחוות דעתה כי בעת האירוע התובע היה בן 32, ללא מחלות רקע משמעותית.

סוף דבר – התביעה נדחית.

סיבות אחרות העלולות להיות קשורות באוטם: בסיכום המחלה מבית החולים קריית שלמה נכתב: "היום (3.8.2015) נפטר באופן פיתאומי, ללא סימנים קודמים לארוע, לפחות בחצי השנה האחרונה לא היו אירועים חריגים במצב מערכת הנשימה, קרדיאלית היה יציב, ללא הפרעות נשימה, לחץ דם ודופק ללא עליות וללא ירידות. אכל ושתה. היה רגוע, שקט וערני. ללא תופעות לואי של הטיפול. היה מרותק לכיסא גלגלים. קיבל טפול סיעודי מלא בכל תחום". אמנם, יש להניח כי עקב הפגיעה הנוירולוגית, מצבו הכללי היה ירוד, אך כך היו שש עשרה השנים מאז פגיעה זו ועד פטירתו, ללא שתואר ארוע חריג בסמוך לפטירתו.

בסיכום: האוטם בו לקה בשנת 1999 היה אוטם תחתון צדדי, עם פגיעה קלה בלבד בתיפקוד חדר שמאל, שחלפה בהמשך (מקטע פליטה חוזר 57%), כשבצנתור שבוצע כעשרה חודשים לאחר מכן הודגמה היצרות קשה בעורק הקידמי, שאינו העורק שגרם לאוטם ובעטיו עבר ניתוח מעקפים, כשהעורק הימני נשוא האוטם היה כבר חסום.

...

ד"ר עצמון צור קבע בחוות דעתו כך: "לסיכום: על סמך הכתוב במאמרים אותם ציינתי לעיל, יכול אנוכי לקבוע שהופעת הדמנציה (שטיון) בה לקה התובע בעקבות הנזק המוחי עקב אנוקסיה שנגרם לו בגלל אירוע של דום לב – נשימה, עלולה בהחלט להשפיע על המצב הבריאותי של האדם. בנסיבות אלו, אין ספק שהיא גרמה בדרך זו או אחרת למותו כבר בגיל צעיר יחסית. קל וחומר שמגוריו במוסד בו חוסים חולים דמנטיים יש בו כדי להחמיר את אותה תופעה. על כל פנים הדמנציה אינה מהווה סיבה עיקרית לפטירה, אבל יש בה כדי לגרום לקיצור בתוחלת החיים – ומעבר ל-50%". לבקשת הנתבע ד"ר צור התבקש להשיב על שאלות הבהרה כמפורט בהחלטה מיום 20.12.2019 והוא השיב עליהן ביום 19.1.2020.

אנו סבורים, כי השוואה זו אינה נכונה ולו מפאת כך שהתוצאה של פס"ד הבר היא השבת התיק לבית הדין קמא לצורך מינוי מומחה נוסף כדי שאולי ישפוך אור על עובדות המקרה ובמילות בית הדין הארצי: "וייתכן כי מומחה נוסף יוכל לשפוך אור על שאלה זו שהיא משמעותית ביותר לבירור זכאותה של המשיבה".(ס' 23 לפס"ד הבר).

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסכום של 5,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

Lancet Respir Med 2017;5:445-55 שאלה: ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקוי (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? תשובה: "הפגיעה התפקודית המשנית לנזק הנשימתי היא משמעותית ואחראית להערכתי על מעל 20% מסך תלונותיו הרפואיות הכלליות ומעל ל 20% מתלונותיו הנשימתיות." הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה וביה"ד נעתר לבקשה.

ואלו שאלות ההבהרה שהופנו למומחה והתשובות שנתקבלו מיום 22.4.20: שאלה: בחוות הדעת, בפרק הדיון, כתבת: "פגיעה במערכת הנשימה ידועה ומתוארת בספרות בדרגות חומרה שונות בקרב כבאים". עוד הפנית למאמר רפואי של P.Cullinan מחודש מאי 2017 בעתון הרפואי לנסט.

...

תשובה: ראה סעיף 3 שאלה: בחוות דעתך ציינת: "לפיכך, אני סבור בסבירות מעל 50% כי מחלתו הריאתית של התובע קשורה בקשר סיבתי לחשיפתו התעסוקתית". האם אמירה זו מתייחסת רק לחלק החסימתי ממצבו התפקודי הנשימתי של התובע או לשילוב של מחלה חסימתית ומחלה רסטריקטיבית? אנא נמק תשובתך.

דין טענות התובע בעניין ההוצאות להידחות, שכן תביעתו הראשונה בביה"ד נדחתה והשבת עניינו לביה"ד נעשתה בהסכמה.

הכרעה: לאחר שעיינתי בחוות דעתו של ד"ר טמיר גפן וחוות דעתו של פרופ' ניר פלד, בתשובותיהם לשאלות ההבהרה ובחנתי את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

נוכח ההלכה כי בעת שמונחות 2 חוות דעתו בפני ביה"ד יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה (עב"ל (ארצי) 213/98 שרלוט וינמן - המוסד לביטוח לאומי, לח (2003) 558), דין התביעה להתקבל.

נגיף האדמת מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור טיפתי באויר מהפרשות שמקורן במערכת הנשימה.

אדמת עלולה לגרום להפלה, מוות תוך רחמי, מוות מיד לאחר הלידה ולמגוון מומים מולדים כגון: חירשות, מומי לב, קטרקט, פגיעה במערכת העצבים המרכזית.

המומחה מטעם ביה"ד ניתח את הממצאים הרפואיים שהיו בפניו וקבע בהסתמך עליהם, כי "1. במהלך הריון לא ניצפה מצב תחלואה שסיכן את היולדת ו/או את העובר. 2. הריונה בנוכחות כליה אחת לא היה מלווה במצב תחלואה. הריון עם כליה אחת לא סיכן את בריאותה של היולדת ו/או את בריאות העובר. הריון עם כליה אחת אינו פוגע בתפקודה של גב' דה פז כסייעת בגן ילדים. 3. לאור הנתונים המוזכרים, הסיכון של גב' דה פז להדבק באדמת במקום עבודתה היה מינימאלי ביותר, שלא עלה על הסיכון להדבק בסביבתה הטבעית.

...

בנסיבות אלו מאחר והתובעת לדברי המומחה הפסיקה לעבוד בשבוע 16+- ולנוכח נתוני התחלואה שפורטו בחוות הדעת, קבע המומחה, כי "הסיכון של גב' דה פז להדבק באדמת במקום עבודתה היה מינימלי ביותר, שלא עלה על הסיכון להדבק בסביבתה הטבעית". יצוין, כי אמנם התובעת עבדה כסייעת בגן ילדים וייתכן שמעט יותר קשה לשמור על היגיינה במקום זה, ברם לנוכח החיסון שניתן לילדים והמועד בו הפסיקה התובעת את עבודתה, הרי שלא מצאנו בחוות הדעת כאמור כל דופי המצדיק לדחותה.

מסקנה: גב' דה פז אינה זכאית לגמלה שמירת הריון לפי חוק ביטוח לאומי סעיף 58 (1,2) בתקופה מ1.9.2019 ועד מועד הלידה".

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד. סוף דבר: התביעה נדחית.

(-) הודעות עדים נוספים: עד שהיה מאושפז עם המנוחה במחלקה, תיאר כי העורר סיפר למנוחה על קבורה צ'צ'נית בה קוברים אדם בחיים; עדותו של פסיכולוג במחלקה לפיה המנוחה אושפזה במחלקה בשל אובדנות ורצון לפגיעה עצמית.

יחד עם זאת, בית משפט קמא עמד על מספר קשיים בחומר הראיות וביניהם: כתב האישום מתבסס בעקרו על חוות דעתו של ד"ר יגלה חרף העובדה שאין לו ניסיון או מומחיות בחקירות זירה; המומחה לא הכיר מחקר גרמני לפיו שאיפת חול גורמת לכך שמנגנונים שנועדו למנוע חנק דוקא מחמירים את תיפקוד מערכת הנשימה, ולא לקח בחשבון אפשרות שבשל האצת קצב נשימותיה, בשלב מסוים פיה של המנוחה לא היה צמוד לקצה הצנור והיא שאפה חול גם מבלי מעורבות של גורם חצוני; המומחה לא היתייחס לכך שלמשקל החול ולמצב השכיבה של המנוחה יכולים להיות השפעה על יכולתה לאוורר את ריאותיה; כי לא הייתה היתייחסות לשוני בין הצנור שנימצא בזירה ובין הצנור בו השתמשו בשחזורים של השוטרים; כי לא נילקח בחשבון שהמנוחה לא הייתה עם מסיכה שאטמה כראוי את אפה וייתכן שלא נימנעה לחלוטין כניסת חול; כי לא היה בפני המומחה סירטון השיחזור שנעשה עם העורר בו השוטר הרגיש תחושת מחנק וקושי לנשום בתוך פחות מדקה מרגע שכוסה; כי ככל שאכן העורר הוציא את הצנור ומנע מהמנוחה לנשום, היה מצופה כי המנוחה תגיב אינסטינקטיבית ותעשה כל שביכולתה לנשום, אך לא נימצאו כל סימני מאבק או טישטוש ראיות, ובכל מקרה מנח כפות ידיה של המנוחה לא תואם מאבק שכזה.

...

לאור מסקנה זו, אבחן כעת את בקשת המדינה.

מכל מקום, גם אם בוחנים את התיק באספקלריה של עבירת המתה הפחותה מעבירת הרצח שיוחסה לעורר, אין בכך כדי להקהות את מסוכנותו, וזו המסקנה אליה הגיע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 1.3.2023.

סוף דבר שאני דוחה את הערר ומקבל את בקשת המדינה, כך שמעצרו של העורר יוארך בתשעים ימים החל מיום 2.6.2023 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 11792-12-21 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.