עוד נטען כי קפל הליגמנט הצהוב ושארית הדיסק לא יכולים להסביר את סיבת ההחמרה בניתוח הראשון וזאת, נוכח העובדה כי קפל שכזה בגובה חוליה 3L אינו יכול להסביר את המיגבלה ב5L (המעצבבת את כף הרגל) מבלי שנפגעו חוליות 4L–3L. בעיניין הטענה למשיכה אגרסיבית של שורשי העצבים, הדגישה כי התובע הפך שאלה תאורטית ואת התשובות שהתקבלו במהלך הדיון לטענה מרכזית כנגדה ולגופו של עניין טענה כי מדובר בפעולה מובנית בניתוח.
...
בנסיבות אלה, הנני סבור, כפי שנקבע, בעניין גיל, כי אין מנוס, אלא מלקבוע את שיעור התרומה של רשלנות הנתבעת לגובה הנזק, בגין מצב התובע ונכותו, בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים, על-דרך האומדנה וכעולה מהראיות שהובאו לעניין.
לפיכך, לאחר בחינת נתוני התובע באשר למצבו הרפואי, בשים לב לקביעות מומחה בית-המשפט, שלפיה סובל התובע מפרפלגיה קשה, שהנכות המוטורית בגינה הִנה בשיעור של 80% ולנוכח פגימותיו הנוספות בעניין הפגיעה בסוגרים והפגימה האורולוגית ולאחר שהתרשמתי ממגבלותיו התפקודיות, נתתי דעתי לגריעה מכושר השתכרותו והפסדי ההשתכרות שנגרמו לו, התחשבתי בצרכיו השיקומיים כעולה מחוות-הדעת המומחים והעזרה שלה ייזקק בשל מגבלותיו, כאמור, לרבות האביזרים והטיפולים הפרא-רפואיים, צרכי ניידות ודיור והנזק הכללי בגין כאב וסבל, הכול, מצד אחד; ומצד שני, גודל הנזק שניתן לייחס לאחריות הנתבעת בניכוי יחסי של תגמולי הביטוח הלאומי, נחה דעתי כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי המגיע לתובע, כאמור, בגין אחריות הנתבעת, בשיעור מתון ובסכום של 300,000 ₪.
סוף דבר
הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 300,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 23.6% וכן הוצאות משפט, בשים לתוצאות פסק הדין, בסך של 30,000 ₪.
