דוגמה נוספת לגישה מקילה גם ביחס לתנאי זה מובאת בעיניין ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ' מדינת ישראל, סב(3) 806 (2008).
לעניין זה יפים אף הדברים שנאמרו בעיניין רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 03.02.2019) – שם, נקבע שבחינת קיומו של התנאי הרביעי, היא, בעצמה שאלה שברפואה:
"..בעניינינו המחלוקת היא בשאלה מהי ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום הנפשי ביחס לניזוקים מישניים, להבדיל מישירים. האם ראשית הראיה ביחס לניזוק משני צריכה להעיד על אפשרות קיומה של נכות כלשהיא, בדומה לראשית הראיה הנדרשת ביחס לניזוק ישיר, או שמא עליה להעיד על קיומה של נכות ממשית המקימה עילת תביעה לפי אמות המידה שנקבעו בהילכת אלסוחה. השאלה הוכרעה בפסיקה שהחילה את המבחן שנקבע בעיניין שיק ביחס לניזוקים ישירים, הוא המבחן שעניינו בראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה, גם על ניזוקים מישניים. זאת, שכן עצם השאלה האם נגרמה פגיעה נפשית ממשית שבאה בגדר הילכת אלסוחה היא כשלעצמה שאלה שברפואה. משכך, ככלל, ניתן יהיה להכריע בשאלה זו תוך בחינת אמות המידה שנקבעו בהילכת אלסוחה, רק לאחר מתן חוות דעת רפואית על-ידי מומחה מטעם בימ"ש."
בספרו של כבוד השופט א' ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, 2012) נכתב בעמ' 647 כי :
"נפגע הטוען לנזק נפשי משני בשל שחזה בפגיעתו של קרוב מישפחה מדרגה ראשונה אינו צריך להראות, כבר בשלב הגשת הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, כי פגיעתו הנפשית עולה בחומרתה כדי נזק ממשי המקנה לו עילת תביעה. די אם יצביע על קיום ראיה לקיומו של נזק נפשי כלשהוא; ההכרעה בשאלה אם נגרם לו נזק נפשי בחומרה הנדרשת בפסיקה תוכל להתקיים לאחר שימונה מומחה מתאים".
בשלב מקדמי זה קיים קושי להכריע בקיומם של כלל התנאים אולם לא ניתן לשלול את קיומם.
...
ברע"א 9982/06 ג' י' נ' שלום, [פורסם בנבו] פסקה 3 (27.3.2008), קבע כב' השופט א' ריבלין כי:
"נראה לי כי הן ביחס לנזק הנפשי, הן ביחס לנזק הפיסי של הניזוק העקיף, יש לשמר מידה של גמישות אשר תאפשר, מצד אחד, תחימה הולמת של גבולות הזכאות ומצד שני, התייחסות אינדיבידואלית למקרים הבאים בפני בית המשפט. במקרה שלפנינו, מדובר על השלב המקדמי של מינוי מומחים. ההורים הביאו מסמכים שונים המצביעים על הקשיים הנפשיים שהם חוו בעקבות התאונה ועל הטיפולים הנפשיים שהם נזקקו להם לפי המלצות הגורמים השונים. מסמכים אלה לשיטתי מצביעים ולוּ על ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית... בנסיבות אלה ולאור ההתפתחויות שחלו בפסיקה, נראה לי כי מן הדין למנות מומחה בתחום הנפשי לבדיקתם של ההורים, ולאחר שהלה ייתן את חוות-דעתו, ניתן יהיה לבחון אם מתקיימים מכלול תנאי הזכאות לפי הפסיקה הרלוונטית".
מכאן, שבית משפט העליון החיל את המבחן שנקבע ביחס לניזוקים ישירים, הוא המבחן שעניינו בראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה, גם על ניזוקים משניים.
אני ערה אף לטענת הנתבעת ביחס לתיעוד הרפואי הנדרש מכח הצו שניתן, שכן לא התקבלו כלל המסמכים אולם אינני סבורה שיש להמתין עד לקבלת כלל התיעוד הרפוי שכן די בזה שהוצג עד כה (הן בכתב התביעה, הן בבקשה החוזרת שהוגשה לאחר החלטתי המינוי הראשונה והן בבקשת הנתבעת מיום 2.2.22) כדי להוות ראשית ראיה למינוי בתחום המבוקש.
לאחר שנתתי דעתי לחומר הרפואי שהוצג ולטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי קיימת ראשית ראיה לצורך מינוי מומחה בתחום הפסכיאטריה ביחס לשני התובעים (לעניין טיבה של "ראשית ראיה" הנדרשת לצורך מינוי מומחה ר' בין היתר, רע"א 5070/13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.11.2013); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.2012); רע"א 350/11 צ'פני נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (1.5.2011) (להלן "עניין צ'פני")).
לפיכך, אני מורה על מינויו של פרופ' משה קוטלר כמומחה רפואי.
אשר לשכ"ט המומחה ביחס לתובעת, הרי שבשים לב לעובדה שהתובעת תדרש להוכיח כי היא עומדת בתנאי הלכת אלסוחה והפסיקה שבאה בעקבותיה לאחר שתתקבל חוות הדעת, אני סבורה כי בנסיבות העניין על הצדדים לשאת בשכר טרחת המומחים בחלקים שווים.
