לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי במסמכים שהוגשו, מצאתי כי נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת בשנת 2018 מתיישבות יותר עם הפגיעה והנכות הנפשית של התובעת מהארוע משנת 2009 מאשר הפגיעה מתאונת הדרכים נשוא תביעה זו, הכל כפי שיפורט להלן.
משהוכח לבית המשפט כי הפרישה של התובעת מעבודה כמורה ויציאתה לגימלאות מוקדמות ממשרד החינוך, מבלי שחזרה לעבוד מאז, אינו תוצאה של הפגיעה והנכויות בגין תאונת הדרכים, אלא בשל נכויות שאינן קשורות בתאונה ובשילוב עם שחיקה מעבודה, לא זכאית התובעת לכל פיצוי בגין הפסד שכר מאז הפרישה מעבודה ועד היום.
התובעת טוענת בתצהירה כי נוכח מצבה הבריאותי, נדרשה לעזרת בני המשפחה, במיוחד לעזרת בעלה וכן של ילדיה, אשר סייעו במטלות משק הבית, קניות ובישולים.
...
בנסיבות אלה, סבור אני, כי בגין התקופה הסמוכה שלאחר התאונה נזקקה התובעת לסיוע ועזרה מוגברים של משפחתה, החורג מעזרה רגילה, המצדיקים פסיקת הוצאות עזרת זולת על דרך האומדנה בסכום גלובלי סך של 15,000 ₪.
כאשר לאלה מתווספת העובדה כי נרשם במסמך רפואי רשמי, רופאת המשפחה בקופת החולים בסמוך למועד התאונה, מפיה של התובעת, תחת תלונותיה כי היתה מעורבת בתאונת דרכים שארעה בחזרתה מהעבודה לביתה, סבור אני כי הנתבעת הרימה את נטל השכנוע והבאת הראיה להוכחת הטענה כי תאונת הדרכים הינה תאונת עבודה.
אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 82,500 ₪ (במעוגל) בתוספת שכ"ט עו"ד כדין ואגרה כפי ששולמה.
