זאת בשים לב לעובדה כי פקיד התביעות מצא לנכון להכיר בליקוי השמיעה של המערער כפגיעת עבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, המחייב לצורך הכרה בליקוי שמיעה ירידה של 20 דציבל בממוצע בתדירויות הדיבור (500,1000,2,000) לפי הולכת העצב, כאשר הכרה זו ניתנה על יסוד בדיקות שמיעה משנת 2017 כפי שמצויות בתיק המוסד.
חרף האמור, הועדה לא ציינה את שיעור ירידת השמיעה בתדירויות הדיבור (500, 1,000 ו- 2,000) אצל המערער, ולא ניתן להבין מהחלטתה מדוע התאימה לו 0% נכות בעוד שממוצע תדירויות הדיבור בבדיקות השמיעה שעליהן הסתמכה הועדה, מלמד על 10% נכות לפחות, בהתאם לסעיף 72(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: התקנות);
אי ציון תדירויות הדיבור בהחלטה אף אינו עומד בחובת ההנמקה המוטלת על הועדה בהיותה גוף מעין שפוטי, ואינו מאפשר להיתחקות אחר הלך מחשבתה ולהצביע על טעות שנפלה בהחלטתה, ככל שנפלה.
הועדה הסבירה כי תיקו של המערער כולל בדיקות שמיעה רבות שאינן תואמת זו את זו. לפיכך, הבהירה הועדה כי היתמקדה בשתי בדיקות שמיעה (28.2.2017 ו- 7.5.2017) שלפיהן הליקוי העצבי בתדירויות הדיבור מזכה את המערער בנכות בשיעור 0% על פי סעיף 72(1)(א)(1) לתקנות, ומדובר בהחלטה מקצועית-רפואית מובהקת, שאין הצדקה להתערב בה;
לכך יש להוסיף, כי הועדה התייחסה אף לבדיקתBERA שנערכה למערער ונמצאה תקינה, וציינה כי מדובר בבדיקה אובייקטיבית העומדת בסתירה לבדיקה אחרת בתיקו של המערער, שנערכה ביום שבו נערכה בדיקת ה- BERA, ובה נמצאה אצל המערער חרשות;
אשר לפסיקה שאליה הפנה המערער בסיכומיו, הרי שהסכמת המשיב בתיקים אחרים אינה מחייבת וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, ואף פסיקת בתי הדין האיזוריים לעבודה אינה מהוה הלכה מחייבת.
זאת, על אף שסעיף 72(1) לתקנות קובע במפורש, כי "בקביעת אחוזי הנכות עבור הפחתת השמיעה יש לקחת בחשבון ירידת כושר השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור של 500-1000-2000 מחזורים בשנייה", כך שאי ציון הירידה בממוצע תדירויות הדיבור אינו עומד בתנאי הסעיף ששמש את הועדה בקביעת הנכות.
...
אשר על כן, הערעור מתקבל.
