מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פגיעה בשירות הצבאי עקב ממצא אובייקטיבי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מעיון בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל – 1969 עולה, כי ניתן להכיר בנכות גם כאשר מדובר ב"כאבים כרוניים מתועדים ללא ממצא אורגאני וללא הגבלה בתנועה", ובילבד שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של מחלה או חבלה שארעה בתקופת שרותו עקב שרותו הצבאי; ובלשון תקנה 37(2) לתקנות אלה, יש להכיר במקרה כזה בנכות בשיעור של 1% (בלבד) בגין : "(2) הגבלת התנועות בעמוד השידרה
אם כן, ניתן לראות כי תפיסת מתקין התקנות ביחס לפצויי חיילים על פי חוק הנכים, אף אם הם בשירות של קבע, היא שתלונות על כאבים לבדם, ובילבד שהם כרוניים ומתועדים, מזכים בנכות בשיעור של אחוז אחד בלבד; ושכדי שחבלה בגב תזכה בנכות שעולה על 1%, יש לבסס לפחות ממצא של "הגבלה מזערית". למען הדיוק, כאן ראוי להזכיר את ההבדל הבסיסי בין הסדר הפצוי לחייל שניפגע לזה של הנפגע בעבודה.
גם אם הכאבים נגרמים בשל ממצא אובייקטיבי לא קשור של לחץ על השק הדורסלי בעמוד שדרה צוארי לאחר התאונה, בהיעדר תלונות לגבי עמוד שדרה צוארי קודם לתאונה, ובשל האפשרות ששינוי נווני הפך בעקבות התאונה סמפטומטי, באתי לידי מסקנה, כי הוגן ונכון להיתחשב בתלונות התובעת על כאב – אך עד רמה מסוימת; היתחשבות שניתן לעגן בסעיפי תקנות המל"ל, ולו - בהיתחשב בהוראות סעיף 35 (1) - מותאם.
...
על רקע האמור לעיל, טוענת התובעת כי הואיל ובענייננו עמד המומחה בחקירתו על הדעה שנתן בחוות הדעת, אף אם ביסס את קביעותיו גם על תלונות התובעת לגבי כאבים בעמ"ש צווארי ומותני - שלא מפורשות כאינדיקציה לנכות שבסעיפי הליקוי שקבע בחוות דעתו, ראוי שבית המשפט יאמץ את ממצאיו וקביעותיו.
אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כאשר סכום הפיצוי הכולל שאני קובע לתובעת בגין תאונה זו, לאחר ניכוי התשלומים התכופים, הינו 423,756 ₪ [430,000-6,244].
סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, בסכומים שמפורטים להלן.
עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 64,453 ₪, וכן - תישא הנתבעת 2 בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, ובהחזר הוצאות ששולמו לעדים לפי החלטות בית המשפט (בכפוף לאסמכתא לעצם התשלום).

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי תאריכן מבחינה כרונולוגית בחווה"ד (1) (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 5.5.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "........ידועה עקמת ודפורמציה בע"הש. סבלה כאבי גב עד גיל 15 אולם מאז לא כאובה ועד לארוע המדובר ....עיון בתיקה הרפואי....מעלה כי תלונות של כאבי גב הופיעו כבר בילדותה, מלוות בתאור של מיגבלות תנועה ורגישות גב תחתון בלתי ספציפית. בירור הדמיתי שנערך בהמשך העלה איבחנה של ספומדילוזיס לומברי כגורם אפשרי לכאביה. מלבד זאת נמצא בלט דיסק מותני.....לגבי ע"הש המותני, ברור כי הפרעה מבנית זו היתקיימה גם טרם גיוסה של המבקשת לשירות הצבאי, וכי אין במימצא של בלט דיסק כדי להצביע על תוצאה של חבלה שכן מדובר במימצא שכיח באוכלוסייה הבריאה גם בגיל צעיר זה...בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש ובין שרותה הצבאי והחבלה מיום 21.9.10". בחוו"ד (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 9.7.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....סובלת מכאבי גב כולו אך בעיקר בגב תחתון ובצואר. הכאבים גוברים בהליכה מעבר ל-20-30 דקות. מתקשה בישיבה ממושכת...ע"ש צוארי טווח מלא אך מלווה בסחרחורת בסוף התנועות ובכאב ע"ש מותני. ...מדובר באישה צעירה מאד אמינה שנפגעה בתאונת דרכים קשה מאד לפני כ-4 שנים. בעברה תלונה קצרת מועד על מיחושים בגב התחתון. המיחושים חלפו ועד לארוע לא סבלה מכאבי גב תחתון...אין לי ספק שמצבה עובר לארוע היה תקין דהיינו ללא נכות או מיגבלה. מצבה כיום קשור חד משמעית לארוע התאונתי. אקבע לכן 5% נכות מותנית לפי תקנה 37(2)(ג) עקב מיגבלה מזערית בתנועה וכאב כרוני. לגבי הצואר כאבי צואר כרוניים שהחלו לאחר התאונה, אף הם בעלי משמעות תפקודית". בחווה"ד (2) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 1.10.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לפי תעוד מאת ד"ר סבתו מיום 28.11.06 עולה כי ...סבלה מכאבי גב תחתון מגיל 8 ועד לאחר גיל 16, ואף עברה בדיקת MRI בשל כאבים אלו אשר העלו חשד לקיומו של גידול. אין מדובר בתקופה קצרה של כאבים ואף לא כאב קל וזניח...ובהחלט יש מקום לקשור תלונות שהתמשכו שמונה שנים למצבה כיום. בבדיקתה של המערערת על ידי כמו גם ע"י ד"ר הנדל, ניכר מיעוט ממצאים אובייקטיביים וקושי רב לבסס נכות כהגדרתה בחוק. מימצאי בדיקות ההדמיה אינם תומכים בגורם חבלתי לכאבי הגב. בהיותו ממצא סובייקטיבי לחלוטין, כאב אינו מקובל כגורם לנכות...איני שותף לקביעותיו של עמיתי...הן בקשר למצבה טרם התאונה והן בהקשר לקשר הסיבתי...סובלת מפגימה מולדת ולמצער נרכשת בע"הש אשר אובחנה והייתה תחת טפול שנים רבות טרם לגיוסה לשירות צבאי. ...אין במימצאי הבדיקה וההדמיה כדי לבסס נכות כהגדרתה, ואין בממצאים אלו כדי לקשור תלונותיה בתאונה שעברה וזאת לנוכח תעוד רפואי קודם וברור. אין בתעוד שהובא בפניי כדי להצביע על שינוי מהותי במצבה הרפואי של התובעת במהלך או בעקבות השרות הצבאי...". בחוו"ד מגיבה (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 10.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....לאור בדיקתה אין ספק שחלה החמרה במצבה ובהיעדר סיבה אחרת להחמרה (לא היה ארוע חבלתי נוסף) יש לקשר את מצבה לארוע התאונתי. מצבה סופי ומתאים ל-10% נכות לפי תקנה 37(2)(3)". בחווה"ד (3) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 8.12.15 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....הפעם נתבקשתי להעריך את הקשר שבין תלונות הצואר ובין שרותה הצבאי והתאונה המדוברת... בבדיקתה במרפאתי הגבלה בכיפוף וביישור הצואר ללא הגבלה ברוטציות ובהטיות לצדדים, אשר לא נמצאה עת בדקתי אותה בשנת 2013 בהקשר לע"ש מותני. אז נימצאו טווחי תנועה מלאים של הצואר ללא כל רגישות וללא הקרנת כאב לידיים. ...מימצאי ההדמיה אינם מדגימים ממצא שיש בו כדי לתמוך בתלונותיה...ואינם מתעדים ממצאים חבלתיים...לאור פער בין מימצאי בדיקתי המכוונת לצואר כיום אל מול בדיקתי לפני כשנתיים בה לא נמצאה כל מיגבלה בהנעת צואר וכן לנוכח סיכום האישפוז במחלקת שקום נראה כי אין בממצאים שהובאו בפניי ובממצאי בדיקתה...כדי לבסס נכות בהקשר לע"ש צוארי ולהסתמנויות שונות הקשורות בהגבלה בו. לאור כל הנ"ל נראה כי אין לקשור סיבתית בין תלונותיה...בגין ע"הש הצוארי ובין תאונת הדרכים שארעה במהלך השרות. בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש הצוארי ובין שרותה הצבאי ...והחבלות מיום 21.9.2010". דיון לאחר עיון כולל בחוות הדעת הרפואיות של שני הצדדים ובעדות בע"פ של המומחים מטעם שני הצדדים, ועיון בתיקה הרפואי של המערערת , ובעדותה ובטיעוני וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב, הננו מחליטים לדחות את העירעור באשר לע"הש המותני, אך לקבל את העירעור באשר לע"הש הצוארי.
...
רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 7.7.13 בה קבע הודיע המשיב למערער, בין היתר, כדלהלן: "תביעתך שבנדון נדחתה בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 5.5.13, לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין הכאבים בגב התחתון מהם הנך סובלת לבין החבלה בתאונת דרכים מיום 21.9.10 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". דומה היה שהדיון יתמקד אך ורק באשר לפגימה הנטענת בע"הש המותני, אלא שלאור התייחסות המומחה מטעם המערערת ד"ר דוד הנדל במיוחד בחוות דעתו השנייה לכאבי המערערת בצוואר, הופנתה המערערת לבדיקה אצל ד"ר בייט (המומחה מטעם המשיב) ובעקבותיה נתן ד"ר בייט חוו"ד לפיה אין קשר סיבתי בין השירות הצבאי והתאונה מיום 21.9.10 לבין כאבי הצוואר מהם סובלת המערערת.
להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי תאריכן מבחינה כרונולוגית בחווה"ד (1) (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 5.5.13 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "........ידועה עקמת ודפורמציה בע"הש. סבלה כאבי גב עד גיל 15 אולם מאז לא כאובה ועד לאירוע המדובר ....עיון בתיקה הרפואי....מעלה כי תלונות של כאבי גב הופיעו כבר בילדותה, מלוות בתיאור של מגבלות תנועה ורגישות גב תחתון בלתי ספציפית. בירור הדמיתי שנערך בהמשך העלה אבחנה של ספומדילוזיס לומברי כגורם אפשרי לכאביה. מלבד זאת נמצא בלט דיסק מותני.....לגבי ע"הש המותני, ברור כי הפרעה מבנית זו התקיימה גם טרם גיוסה של המבקשת לשירות הצבאי, וכי אין בממצא של בלט דיסק כדי להצביע על תוצאה של חבלה שכן מדובר בממצא שכיח באוכלוסייה הבריאה גם בגיל צעיר זה...בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש ובין שירותה הצבאי והחבלה מיום 21.9.10". בחוו"ד (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 9.7.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....סובלת מכאבי גב כולו אך בעיקר בגב תחתון ובצוואר. הכאבים גוברים בהליכה מעבר ל-20-30 דקות. מתקשה בישיבה ממושכת...ע"ש צווארי טווח מלא אך מלווה בסחרחורת בסוף התנועות ובכאב ע"ש מותני. ...מדובר באשה צעירה מאד אמינה שנפגעה בתאונת דרכים קשה מאד לפני כ-4 שנים. בעברה תלונה קצרת מועד על מיחושים בגב התחתון. המיחושים חלפו ועד לאירוע לא סבלה מכאבי גב תחתון...אין לי ספק שמצבה עובר לאירוע היה תקין דהיינו ללא נכות או מגבלה. מצבה כיום קשור חד משמעית לאירוע התאונתי. אקבע לכן 5% נכות מותנית לפי תקנה 37(2)(ג) עקב מגבלה מזערית בתנועה וכאב כרוני. לגבי הצוואר כאבי צוואר כרוניים שהחלו לאחר התאונה, אף הם בעלי משמעות תפקודית". בחווה"ד (2) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 1.10.14 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....לפי תיעוד מאת ד"ר סבתו מיום 28.11.06 עולה כי ...סבלה מכאבי גב תחתון מגיל 8 ועד לאחר גיל 16, ואף עברה בדיקת MRI בשל כאבים אלו אשר העלו חשד לקיומו של גידול. אין מדובר בתקופה קצרה של כאבים ואף לא כאב קל וזניח...ובהחלט יש מקום לקשור תלונות שהתמשכו שמונה שנים למצבה כיום. בבדיקתה של המערערת על ידי כמו גם ע"י ד"ר הנדל, ניכר מיעוט ממצאים אובייקטיביים וקושי רב לבסס נכות כהגדרתה בחוק. ממצאי בדיקות ההדמיה אינם תומכים בגורם חבלתי לכאבי הגב. בהיותו ממצא סובייקטיבי לחלוטין, כאב אינו מקובל כגורם לנכות...איני שותף לקביעותיו של עמיתי...הן בקשר למצבה טרם התאונה והן בהקשר לקשר הסיבתי...סובלת מפגימה מולדת ולמצער נרכשת בע"הש אשר אובחנה והייתה תחת טיפול שנים רבות טרם לגיוסה לשירות צבאי. ...אין בממצאי הבדיקה וההדמיה כדי לבסס נכות כהגדרתה, ואין בממצאים אלו כדי לקשור תלונותיה בתאונה שעברה וזאת לנוכח תיעוד רפואי קודם וברור. אין בתיעוד שהובא בפניי כדי להצביע על שינוי מהותי במצבה הרפואי של התובעת במהלך או בעקבות השירות הצבאי...". בחוו"ד מגיבה (מטעם המערערת) של ד"ר דוד הנדל מיום 10.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....לאור בדיקתה אין ספק שחלה החמרה במצבה ובהעדר סיבה אחרת להחמרה (לא היה אירוע חבלתי נוסף) יש לקשר את מצבה לאירוע התאונתי. מצבה סופי ומתאים ל-10% נכות לפי תקנה 37(2)(3)". בחווה"ד (3) מגיבה (מטעם המשיב) של ד"ר שאול בייט מיום 8.12.15 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....הפעם נתבקשתי להעריך את הקשר שבין תלונות הצוואר ובין שירותה הצבאי והתאונה המדוברת... בבדיקתה במרפאתי הגבלה בכיפוף וביישור הצוואר ללא הגבלה ברוטציות ובהטיות לצדדים, אשר לא נמצאה עת בדקתי אותה בשנת 2013 בהקשר לע"ש מותני. אז נמצאו טווחי תנועה מלאים של הצוואר ללא כל רגישות וללא הקרנת כאב לידיים. ...ממצאי ההדמיה אינם מדגימים ממצא שיש בו כדי לתמוך בתלונותיה...ואינם מתעדים ממצאים חבלתיים...לאור פער בין ממצאי בדיקתי המכוונת לצוואר כיום אל מול בדיקתי לפני כשנתיים בה לא נמצאה כל מגבלה בהנעת צוואר וכן לנוכח סיכום האשפוז במחלקת שיקום נראה כי אין בממצאים שהובאו בפניי ובממצאי בדיקתה...כדי לבסס נכות בהקשר לע"ש צווארי ולהסתמנויות שונות הקשורות בהגבלה בו. לאור כל הנ"ל נראה כי אין לקשור סיבתית בין תלונותיה...בגין ע"הש הצווארי ובין תאונת הדרכים שאירעה במהלך השירות. בנסיבות אלה אני ממליץ שלא להכיר בקשר בין מצב ע"הש הצווארי ובין שירותה הצבאי ...והחבלות מיום 21.9.2010". דיון לאחר עיון כולל בחוות הדעת הרפואיות של שני הצדדים ובעדות בע"פ של המומחים מטעם שני הצדדים, ועיון בתיקה הרפואי של המערערת , ובעדותה ובטיעוני וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב, הננו מחליטים לדחות את הערעור באשר לע"הש המותני, אך לקבל את הערעור באשר לע"הש הצווארי.
בה במידה אנו שוללים את טענת המערערת לפיה תורנויות המטבח גרמו או יכלו לגרום למערערת נכות בעה"ש המותני (ואף נוסיף, הצווארי), או החמרת הנכות שהייתה לה באזור גופני זה. באשר לעה"ש הצווארי לגבי עה"ש הצווארי אנו סבורים שיש לקבל את הערעור.
ד"ר הנדל, המומחה מטעם המערערת, ציין שהמערערת סובלת מכאבים כרוניים בצוואר ושיש לכאבים אלה משמעות תפקודית; אנו מקבלים את דעתו בעניין זה. כפי שצויין לעיל, המשיב לא הכיר בקשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הצוואר מהם סובלת המערערת.
אנו סבורים שיש לקבל את הערעור באשר לעה"ש הצווארי למרות שהמערערת לא התלוננה על מיחושים בצוואר לאחר התאונה.
לפיכך, ובהיעדר עבר רפואי משמעותי באשר לעה"ש הצווארי ובהתחשב במנגנון הפגיעה במערערת בתאונת הדרכים הקשה מיום 21.9.10, אנו מקבלים את ערעור המערערת לגבי עה"ש הצווארי אך דוחים את הערעור לגבי עה"ש המותני מהטעמים שהובאו בגוף פסה"ד. הואיל והערעור התקבל בחלקו ונדחה בחלקו, אין צו להוצאות, כל צד יישא בהוצאותיו הוא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

מבוא התובע יליד 1.11.1995 נפגע בתאונת דרכים ביום 10.6.16, אותה עת שירת שירות חובה בצה"ל. התובע נפגע בכתף שמאל.
הנכות הרפואית ד"ר יפה בדק את התובע שלוש פעמים: · בפעם הראשונה ב-24.8.17 , אז קבע 5% נכות צמיתה, "בגין ממצאים קליניים והדמייתיים לאי יציבות אחורית קלה של כתף שמאל בהשוואה לימין עם הוותרות מיגבלה תפקודית קלה מאד" .
ראו ע"א 4837/92 אליהו נ' בורבה (1995), שם קבע כב' השופט טל כי יש להשאיר לאדם את האוטונומיה על גופו "וכל עוד החלטה זו היא כנה מבחינה סובייקטיבית ומבוססת גם אובייקטיבית, אין "להענישו" עליה בהפחתת הפצוי המגיע לו במומו".
...
התרשמתי מעדות מומחה ביהמ"ש כי מדובר בניתוח פשוט ונפוץ, שאינו צופן סיבוכים מיוחדים ולכן, הבקשה להשית על התובעת הוצאות אלו נדחית.
(התובע דרש 15,000 ₪, הנתבעת הסכימה לפצות בסכום של 5,000 ₪ ואני מקבלת הערכה זו).
סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל ישלמו הנתבעים לתובע את הסכומים דלהלן: כאב וסבל - 20,650 ₪ הפסד שכר בעבר - 5,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות - 110,000 ₪ הוצאות בעבר ובעתיד - 3,755 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד 10,000 ₪ סה"כ 149,405 ₪ על הסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עורך דין כחוק (13% בתוספת מע"מ) ואגרת בית משפט.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

אין בתיקו הרפואי של המערער כל עדות למימצא אובייקטיבי היכול להצביע על פגיעה בעמו"ש ובברכיים.
עוד הוסיף המומחה, כי מימצאי הבלט דיסק בע"ש מותני מחזקים עוד יותר את הסברה כי כל פגיעותיו של המערער מקורן בשרותו הצבאי – בהרמת המשאות.
...
המערער כותב כי לאחר שהגיש ערעור בשנת 2017, והערעור נדחה – אז: "באותה את, בשל כאביי השונים שרק הלכו והתעצמו, שלוו גם ....., שקעתי בדכאון עמוק ולא רציתי דבר. בקושי תפקדתי, ואף לקום בבוקר מהמיטה היתה בשבילי משימה בלתי אפשרית. נמצאתי במצב נפשי מעורער וקשה..". הטענה כי הכאבים הלכו והתעצמו דווקא שנים מספר לאחר תקופת הצבא מתאימה יותר לחוות דעתו של ד"ר בייט כי מדובר בשינויים ניווניים – שאינם קשורים לתקופת הצבא.
על כן נדחה ערעורו של המערער על החלטת קצין התגמולים.
בית הדין שקל את הוצאות ההליך, הערכת המשאבים שנדרשו לשם ניהולו של ההליך, הבטחת זכות הגישה לערכאות והפערים בין בעלי הדין ומצא כי באיזון בין השיקולים יש להעמיד את ההוצאות בתיק זה על סך מופחת של 4,000 ₪, אותם ישלם המערער למשיב בתוך 90 יום וממועד זה ואילך, יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בבדיקת הועדה הרפואית מאותו היום נרשם: "חייל אשר מתלונן על מצוקה משמעותית לאורך שרותו ורמת תיפקוד ירודה. מרבה לברוח מהמסגרת (צבר מספר חודשי תב"ן), התפרצויות זעם (זרק אבנים על מפקדים), לא הצליח להשלים טרונות. רקע של אימפולסיביות, חוסר יכולת התמדה, חוסר יציבות ודפוסים של conduct. מישפחה עם בעיות סוציואקונומיות משמעותיות, קשיי תיפקוד, לא מסוגלים לתמוך אותו בשירות. בבדיקה ניכרים סימנים של דיספוריה, ירידה קוגניטיבית, יחד עם רושם לאגרבציה. שיפוט נראה תקין, ללא סימנים לפגיעה בבוחן המציאות. מדובר בחייל עם הפרעת אישיות, בדה קומפנסציה בשירות הצבאי, אינו כשיר לשירות". יוער כי בחוות דעת הקב"ן שהוגשה לועדה נרשם כי התובע היה בטיפול של קצינת מבחן שנה וחצי על רקע פלילי – עברייני ונפתחו לו 4 תיקים במישטרה, וכי למד בבית ספר מיוחד ("מפתן") בכתה קטנה.
הוא ציין כי התלונות הסובייקטיביות מתאימות לממצאים האובייקטיביים.
הוא שהה בכלא צבאי ובסופו של דבר שוחרר משירות צבאי בשל חוסר כשירות.
...
לאחר שבחנתי טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לחשב הפסדי שכרו של התובע על בסיס הפחתה מסוימת מגובה השכר הממוצע במשק.
הוא שהה בכלא צבאי ובסופו של דבר שוחרר משירות צבאי בשל חוסר כשירות.
מקובלת עלי הטענה שהתובע מוגבל בעבודה פיסית הדורשת מאמצים ושקיימים לו קשיים פיסיים ונפשיים בהתמודדות עם מסגרות תעסוקתיות, אך, עדיין, קיימות עבודות שאינן דורשות כישורים מיוחדים ומבוצעות בישיבה אותן יוכל לבצע מספר שעות ביום עם הפסקות (כמו, למשל, עבודה במחסן וכיו"ב, ואולי אף עבודה חלקית במספרה אותה ניתן לבצע בישיבה) כך שנכותו התפקודית אינה מלאה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו