פגיעה בפרטיות: חשיפת מידע רפואי ללא הסכמה

בהחלטה מיום 28.1.21 הורה בית הדין האיזורי כך: "לאור העובדה שרק כעת ניתנת החלטה זו, לאחר שהחלטות בתיק כבר פורסמו במאגרים השונים, תוקף ההחלטה יהיה ממועד ובכפוף להמצאתה. נוסח פסק הדין שהוגש עם השחרות - מאושר לפירסום. המזכירות תסווג התיק כפתוח לצדדים וחסוי לציבור". אין לפנינו כל השגה על החלטה זו של בית הדין האיזורי, אך נעיר כי הסכמת הצדדים לבדה אין די בה כדי לאפשר סטייה מעיקרון פומביות הדיון.

במובן זה הבקשה המתאימה היא בקשה לאיסור פירסום כבקשה עצמאית שאינה נסמכת על סגירת הדלתיים, וזאת, למשל, מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, המאפשר (גם ביחס להליך שהתנהל בדלתיים פתוחות, כמו ההליך דנן) לאסור פירסום בקשר לדיוני בית המשפט, בין היתר, "לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו". עתה נפנה לבחינת המבוקש ונפתח בבקשה להשמטת שמות הצדדים מההחלטה בבר"ע - לא מצאנו לנכון להעתר לה, וזאת בראש ובראשונה משההחלטה בבר"ע, בחלקה המצוטט לעיל וודאי ביתר חלקיה, אינה חושפת כל מידע רפואי.

...

אמנם אותו ביטוי יכול להתפרש באופנים שונים בהקשרים שונים, אולם לטעמנו ניתן להסתייע בהפניות הללו כדי לחזק את מסקנתנו שלפיה ש"מידע רפואי" אינו כולל את העובדה שפלוני חולה/חלה במחלה כלשהי (דבר שניתן לומר, כפי הנראה, על כל אדם).

נוסיף כי הסמכות לאסור פרסום מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט היא סמכות שבשיקול דעת, כך שאף אילו ניתן היה לסבור שהמשפטים המצוטטים לעיל כוללים "מידע רפואי", הרי שלא מצאנו כי הפגיעה בפרטיות המבקש כתוצאה מכך מצדיקה סטייה מעקרון הפומביות.

הבקשה נדחית, אפוא, בכפוף לאמור בסוף סעיף 9 לעיל.

חשיפה בהסכמה של פרטי מתלוננת או נפגעת עבירות מין הבקשה נושא העירעור הוגשה לפי סעיף 352(ב) לחוק העונשין.

(ב) לענין סעיף זה אין נפקא מינה, אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפירסום או לא הסכים.

(ד) בית משפט רשאי לאסור כל פירסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.

...

בניגוד לכך, אני סבור כי הוראת המחוקק בדבר איסור פרסום שם קטין שעבר עבירה באה לעודד שיבה – גם מאוחרת, גם בבית הכלא – לדרך הישר של מי שהחל לעבור את עבירותיו בהיותו קטין.

לסיכום, לא התקיימו במקרה זה התנאים החריגים לפרסם שהמערער עבר עבירות כשהיה קטין.

סוף דבר אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור כאמור בפסקה 18.

הנתבעת מיתנגדת לבקשה וטוענת כי מדובר בעדות שמועה וכי גילוי מידע זה נוגד את הוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 האוסר על מסירת מידע רפואי ללא הסכמת המטופל.

בעניינינו באיזון שבין האינטרסים של המטופלים לפרטיות לבין האנטרס הצבורי של עשיית צדק וחקר האמת, אני סבור כי הסרת החיסיון וחשיפת שמם של המטופלים, תוך הסתרת שם המחלקה בבית החולים, שם הרופאים המטפלים והטיפולים הספציפיים, בשילוב הדיון בדלתיים סגורות כשפרטים אלו יישארו לעיני בית המשפט והצדדים בלבד, לא פוגע בצורה משמעותית בזכות לפרטיות, ובמקביל תורם לעשיית הצדק וחקר האמת.

...

הנני מורה לנתבעת להמציא את המידע המבוקש, תוך 14 יום מהיום.

הנני מורה על התייצבותם של בעלי הדין לדיון ק"מ לפי תקנה 61(ב) לתקנות ואם מדובר בתאגיד, ברשות מקומית או המדינה, אדם מוסמך ובקיא בפרטים בקשר לתביעה ספציפית זו. תשומת לב הצדדים לתקנות 29, 38, 151,53 , 156 ו 175 א לתקנות.

כמצוות תקנה 53 לתקנות החדשות ומשלא מצאתי כל סיבה לפטור את הנתבעת מלשלם הוצאות בקשה זו, הנני מחייב אותה לשלם לתובעים הוצאות בקשה זו בסך 1,800 ₪, ללא קשר לתוצאות המשפט.

עם זאת, עקרון פומביות הדיון אינו עומד כשלעצמו ובהחלטה אם לפרסם את שמו של הנאשם או לאו, על בית המשפט לאזן בין העקרון של פומביות הדיון, ובין פגיעה בפרטיות הנאשם בשל חשיפת מידע רפואי עליו (ראו בש"פ 9999/17 זורנו נ' מדינת ישראל (27.12.17); רע"פ 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (23.4.13)) אכן, ישנה היתייחסות בגזר הדין למצבו הנפשי והרפואי של הנאשם.

לפי הסדר הטיעון, נשלח הנאשם לעריכת תסקיר שירות מבחן בעיניינו, ללא הסכמה עונשית.

...

הכרעת דין בהתאם להודאת הנאשם מיום 25.6.18 ומהטעמים המפורטים בגזר הדין, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

יש לקבוע, אפוא, את העונש ההולם.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא יעבור עבירה של הפרת הוראה חוקית; צו מבחן למשך שנה.

לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

סעיף 70ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 קובע: "בית משפט רשאי לאסור כל פירסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם". (ההדגשה שלי – ש.ש.ל).

...

עם זאת, איני נדרש להתעמק בכך, שעה ששוכנעתי כי במקבילית הכוחות של חיוניות הראיה להוכחת האמת אל מול משקלה של הפגיעה בפרטיות, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מדובר בפגיעה חמורה בפרטיות, ואף מעבר לכך - נראה כי עצמת הפגיעה בפרטיות בנסיבות המקרה דנן היא ברף הנמוך לכל היותר, ואין היא עולה כדי הפרה חמורה, המזכה בסעד מכוח החוק בהתאם לשיקולים שנקבעו על ידי בימ"ש העליון כאמור.

סיכום ומסקנות: לאור האמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעת להידחות.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 800 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,200 ₪.