מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פגיעה בפרטיות בן הזוג ע"י מכשירי ציטוט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הנתבעים הנם בני זוג, הורים לקטין בן 3 שנים במועדים הרלוואנטיים לתביעה, ואשר שהה בגן ילדים בו עבדה התובעת בתור סייעת (להלן: "הקטין" ו-"גן הילדים" או ''הגן'' בהתאם).
בסעיף 6 לכתב התביעה טענה התובעת באומרה: "הנתבעים פעלו במשותף להשתיל מכשיר הקלטה... בגן הילדים בו עבדה התובעת, על מנת להקליט את המתרחש בגן תוך הפרה של החוק ו/או בנגוד גמור לחוק האזנת סתר ולחוק הגנת הפרטיות...." בסעיף 37 לכתב ההגנה התייחסו הנתבעים לנטען בסעיף 6 לכתב התביעה, כלהלן: "מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה, הנתבעים אכן פעלו להפעיל מכשיר הקלטה, מכשיר ההקלטה נועד לצורך בירור נוסף של החשד להתעללות כלפי בנם הקטין בטרם פניה למישטרה..." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).
לפיכך מדובר בפגיעה בוטה בפרטיות הנאשמת ובני משפחתה.
להלן ציטוט חלקי מאותן אמירות: "יאללה בואי, הצילו, שמישהו יציל אותנו ממך ממה שאת עושה, היא יושבת עם רגליים ככה פתוחות, תסתכלו מה יש לי...", "אחותי 1,000 שקל לשעה לא מוכנה לעבוד בגן ילדים...", "אין לקום, שום לקום, את לא קמה אפילו יתהפך העולם, אפילו אם יתהפך העולם את לא קמה" וכן "ששש. ששש. סיוט להרדים אותם, סיוט". בנסיבות העניין, הקלטת המתרחש בתוך כותלי הגן על ידי הנתבעים, כמו גם הגשת תלונה למישטרה בעקבות האירועים שנחשפו בהקלטה, הנם ביטוי מובהק לחובתם החוקית, המוסרית והחברתית לדאוג לשלומו הגופני והנפשי של בנם הקטין.
...
במקרה דנן, נחה דעתי כי הנתבעים פעלו בתום לב כאשר בחרו לברר באמצעות ההקלטה חשדות שעלו בליבם לעניין היחס לו זוכה בנם הקטין מצד צוות גן הילדים, והתובעת בכללם.
לאור מכלול הנימוקים כמפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,040 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 26.09.2021, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2013 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

לפי הנטען בעובדות כתב האישום, בחודש יוני 2012 או בסמוך לכך, התקין המשיב ברכבה של אישתו, גב' סיגלית בן שושן ( להלן – "המתלוננת" ), לצורך ביצוע האזנת סתר שלא כדין וללא הסכמתה וידיעתה של המתלוננת, מכשיר DVR, אליו חוברו מצלמה זעירה ומקרופון, כאשר מכשירDVR הנ"ל נועד לשמור הסרטות והקלטות על גבי כרטיס זכרון, ומיום התקנתה ועד ליום 15/11/12 הקליטה והסריטה המערכת הנ"ל את המתרחש ברכב, לרבות שיחות שניהלה המתלוננת בהיותה ברכב, והמשיב ביצע האזנת סתר במשך כל תקופה זו. ביום 15/11/12, משחשדה כי ברכבה הותקן מכשיר להאזנת סתר, פנתה המתלוננת לחוקר פרטי, אשר בדק את הרכב ופירק את מערכת ההאזנה הנ"ל. עוד נטען כי, במועד שלא יאוחר מיום 4/12/12, עת ערכה המתלוננת קניות במרכז המסחרי בעכו, כשרכבה חנה בחנייה של המרכז, ניגש המשיב לרכב, פתח את תא המטען, ניכנס לתוך תא המטען והתחבא שם. המתלוננת שבה לרכבה מבלי שידעה כי המשיב מסתתר בתא המטען, והיא גילתה זאת אך בהגיעה לביתה.
בחיפוש ברכבו של המשיב נמצא סכין מטבח, בעלת להב באורך של 18 ס"מ וידית באורך 12 ס"מ. טיעוני הצדדים בא כוח המבקשת, בטיעוניו בכתב שסומנו ת/1 וכן בטיעוניו בעל פה, עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שהוא מיפרט את התשתית הראייתית כנגד המשיב להוכחת אשמתו, וטוען כי מתקיימת עילת מעצר של חשש להשפיע על עדים, לנוכח דברי המתלוננת כי היא לא התלוננה במישטרה כיוון שהמשיב אמר לה כי אם לא תתלונן נגדו הוא יגיע עימה להסכם, וכן לקיומה של עילת מסוכנות, לאור חומרת העבירות, רצף האירועים, היחסים בין בני הזוג וחוסר הרתיעה של המשיב להפר צו ההגנה.
לעניין זה טען הסנגור כי אין ראיות לכאורה להוכיח כי המשיב הפר את צו ההגנה שניתן כנגד המשיב ביום 12/12/12 מאחר והמפגש שהתקיים בין המשיב לבין המתלוננת, היה בהסכמת המתלוננת כפי שעולה מעדות המתלוננת עצמה וכן כפי שהותר למשיב לפי ההחלטה במסגרתה ניתן צו זה. כן טען הסנגור, כי לא הוכח לכאורה ביצוע עבירה של איומים, מאחר ואין ללמוד מהדברים שצוינו בעדות המתלוננת מיום 27/12/12, כי המדובר בדברי איום, מה גם והמתלוננת שללה שם מפורשות כי המשיב איים עליה בהזדמנות כלשהיא והסנגור הוסיף וציין , כי הנטען בעובדות כתב האישום לעניין דברי האיום, אינו ציטוט מדויק של דברי המתלוננת בעדותה במישטרה, כאמור.
על רקע רצונה של המתלוננת להתגרש ממנו, החל המשיב, כך לכאורה, להיתחקות אחריה, תוך ביצוע עבירות של האזנת סתר ופגיעה בפרטיות, שנמשכו תקופה ניכרת של מספר חודשים, עד לגילוי הדבר על ידי המתלוננת, וגם אז המשיב לא נרתע ולא חדל ממעשי רדיפת המתלוננת וסיכון שלומה, והוא נמצא שוהה בקירבת מקום עבודתה, כשהוא חובש כובע גרב וברשותו סכין מטבח בעלת להב ארוך, והרהיב עוז שעה שחסם את דרכה באמצעות רכבו וניגש לחלון רכבה הסגור ושוחח עימה.
...
שוכנעתי כי מתקיימת, בעניינו של המשיב, עילת מעצר של מסוכנות.
בעניינו של המשיב שבפניי, שוכנעתי כי מסוכנותו למתלוננת הינה מיידית וניצבת ברף גבוה במדרג הסיכון לשלומה של המתלוננת, עד שאין בנמצא כל חלופה שיש בה כדי לאיין מסוכנות זו אשר תבטיח את שלום המתלוננת.
סוף דבר אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2019 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

אין עוררין, כי האישה לא התירה לאיש לחטט במכשיר הסלולארי שלה, היא לא התירה לו לדלות ממנו מידע והעובדה כי המכשיר נימסר לו על ידי הבן, אין בה דבר וחצי דבר עם המסקנה כי החומרים הוצאו תוך פגיעה בפרטיות.
בעיניין הזכות לפרטיות במסגרת יחסים זוגיים וההגנה על בן זוג מפני ניצול של 22 לפסק הדין.
" (ר' ציטוט בסעיף 12 לעיל), הרי שכל פריצה אליו היא בבחינת מעשה חמור לא ניתן להפריז בחומרתו.
...
באיזון בין השיקולים שיש לקחתם בחשבון ובעיקרם חומרת ההפרה וערכו הראייתי של החומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות, אני סבור הכי הכף נוטה באופן ברור לפסילת הראיה.
לנוכח תוצאת החלטתי זו ולאור כל העולה ממנה באשר להתנהלותו של האיש, מצאתי לחייבו בהוצאות הבקשה בסך של 2,111 ₪ אשר ישולמו לאשה בתוך 12 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
החלטתי זו ניתנת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

להלן קטעי התמליל אשר צוטטו בסיכומי התובע והמהווים לשיטתו לשון הרע: "שמי מנאר עזמי מ-עוספיא____ פניתי למחלקת שירותים חברתיים, לשיח'ים (של הדרוזים) ולמשטרה, ואף צד לא הצליח ליפתור לי את העניין" "כי אתמול היתה לי ישיבה, חזרתי לישיבה, ציינתי שאיני יכולה עוד לחיות עם אותו אדם, עברתי הרבה דברים קשים, פניתי אל.. ואז סיפרתי על עצמי ומצבי, וחזרנו הביתה מהישיבה, ואז הוא והאח שלו ביאן עזמי איימו להרוג אותי.. שאתם צריכים ללכת הביתה.." ".. חזרתי הביתה, ואז פיתאום האדי ואחיו התחילו להשמיע ניבולי פה כנגדי, אי אפשר להגיד פה מה הם אמרו. ניתקו את זרם החשמל שהגיע לשרת את התינוק שלי, הוא בן 3 שנים, חולה ומשתעל, יש לו אסתמה. כבר מאתמול אין אצלי חשמל, תתארי לעצמך שמנתקים את החשמל מהבית שלך, מצב כזה עם תנוק בן 3, מה אין להם רחמים על הילד, הוא לא ישן כל הלילה....". "האחראית (הנתבעת מס' 1): בקשר למה את מפחדת יאיימו עליך?
כתוצאה מכך, בית המגורים היה מנותק מחשמל משך תקופה בה נעשה שימוש בגנרטור עד שמאוחר יותר, נרכשה על ידי הנתבעת בסיוע בני משפחתה, מערכת סולרית שהותקנה על גג הבית לשם אספקת חשמל.
קיומו של עניין צבורי בפירסום כפי שפורט לעיל, סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי אמתות הפירסום איננה תנאי מספיק לצורך תחולת הגנת אמת דברתי, וכדי להנות מההגנה צריך המפרסם להצביע גם על כך שבדבר שפורסם היה "עניין צבורי". ההכרעה בסוגיית ה"עניין הצבורי" היא פועל יוצא של מדיניותו השיפוטית של בית המשפט, ולכן תיעשה על ידי השופט היושב בדין ואין לשמוע ראיות בעיניין זה. ההכרעה בשאלת קיומו של עניין צבורי בפירסום מגלמת למעשה את האיזון הנידרש בין הערכים המתנגשים: הזכות לכבוד האדם וחרותו, לשם טוב ולזכות הפרטיות למול הזכות לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת.
עסקינן באשה שסבלה מארועי אלימות במשפחה תקופה ממושכת, חשה מאוימת מבעלה ואחיו אשר ביקשו לסלקה מביתה ולנשלה מזכויותיה בבית, ואף פעלו לניתוק החשמל בביתה, בעיצומו של החורף, שעה שבנה נזקק לטיפולים באמצעות מכשיר אינהלציה חשמלי.
גם לאחר שהנתבעת ביקשה לסיים את הנישואין כדי לשים קץ לסבלה, ואף היתקיים דיון אחרון בעיניין הגירושין בין בני הזוג בבית הדין הדרוזי, מצוקתה לא פסקה.
בנגוד לנטען על ידי התובע, כלל לא התרשמתי כי תכלית הסירטון היה לבזות או לפגוע בשמו של התובע, אלא כדי לזעוק את מצוקתה של הנתבעת ולקבל עזרה מהציבור.
...
כמו כן, נוכח הוויכוח שהתנהל לאחר הדיון בבית הדין הדרוזי, דברי האיום שנאמרו על ידי האדי, דברי התובע עצמו, צורת דיבורו ותנועות גופו, הנני קובעת כי הנתבעת הייתה משוכנעת באמיתות הדברים שפרסמה ולפיהם בכוונת התובע היה לאיים עליה בהריגה, במידה ותזכה בבית המגורים.
סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 18,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן הם יישאו תוספת הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 1993 בעליון נפסק כדקלמן:

עיקר טענותיה של המערערת הן אלה: (א) המדובר בהפרעה לעיתונאי, המאיימת על מקורות המידע שלו; (ב) מדובר בהפרעה לחקירה, שדבר קיומה היה פומבי בעת שנעשו ההאזנות; (ג) הרקע הציבורי של הפרשה הוא חמור; (ד) המשיבים לא הביעו חרטה ולא גילו בעבור מי בוצעה ההאזנה; (ה) הייתה פגיעה בפרטיותם של בני משפחת גילת.
גם בהאזנה ללא מכשיר יכול שתהיה פגיעה בצנעת הפרט, והפנינו כבר, בין היתר, לסעיף 2(2) לחוק הגנת הפרטיות; יתרה מזאת, יכול גם שהאזנה, באמצעות מכשיר או בלעדיו, תהיה בגדר עוולה או משום עבירה של הסגת גבול, אך החוק שאנו דנים בו כאן לא יחול אלא על האזנה באמצעות מכשיר.
אולם סעיף 3 לחוק מסייג עניין הסכמת אחד מבעלי השיחה וקובע: "האזנה למטרת עבירה או גרימת נזק 3. האזנה לשיחה והקלטתה, אף שהן נעשות בהסכמת אחד מבעלי השיחה-אסורות, ודינן כדין האזנת-סתר, אם נעשו למטרת ביצוע עבירה או מעשה נזק, או למטרת גילוי דברים שבינו לבינה והם מצנעת האישות ושלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג" (ההדגשה שלי-מ' ש').
זאת ועוד, הטענה בדבר העדר קשר בין ההשמדה לבין גילוי הפרשה נושא ערעור זה נסתרת על-ידי אמירותיו של המשיב שצוטטו לעיל, היינו מאמירותיו עלה כי החפץ נזרק בעקבות "התפוצצות הפרשה". אין גם ממש בטענה שלא הוכח שהקלטות עשויות לשמש ראיה, מאחר שתוכן הקלטות לא הוכח בבית המשפט.
...
אין צורך להוסיף, לסיכום נקודה זו, שעובדת השמדתה של הראיה מסתבר גם מאי מציאתן של הקלטות עד היום, פרט לזו שהגיעה מידי חמרה ולזו שהושארה בעבור המשטרה בבית קפה.
על-כן, אין להימנע מן המסקנה כי בית המשפט נהג בסלחנות רבה מדיי עם המעורבים העיקריים בפרשה.
ממילא יש לדחות את ערעור המשיבים הראשון, השני והשלישי על חומרת העונש.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו