התובע עבד במשרה מלאה 5-6 משמרות בשבוע, כל משמרת בת 8 שעות, כאשר בכל משמרת כזו עובד התובע בפועל על עגורן גשר במשך 4 שעות.
מקובל עלינו הטיעון של ב"כ התובע אשר מפנה לנסיבות דומות מאוד שהתבררו בפני מותב בראשות כב' השופט טל גולן בתיק בל 24772-07-20 גם שם דובר במפעיל מנוף בנמל חיפה שטען, כי נפגע בכתפיו ובאותו מקרה מונה דר' איל ריבלין מומחה אורטופד לשמש כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין וקבע קשר סיבת בין תנאי העבודה לבין הפגימה בכתפיים תוך שאותו מומחה היתייחס לדוח הרטט של המוסד לבטיחות וגיהות ככזה שנכתב על ידי חוקרים מתחום ההנדסה בלבד ולא בשיתוף עם רופאים "... הדוח גם אינו סותר את מימצאי המאמרים הרפואיים שמצאו קשר סטטיסטי בין חשיפה לרטט בין ליקויים גופניים. אומנם נחוץ מחקר נוסף כדי לסתור/לבסס מסקנות סטטיסטיות בין רטט למאפיינו השונים, לבין ליקויים גופניים ספציפיים אך לבנתיים יש להישען על הספרות הרפואית הקיימת שצויינה על ידו. המומחה סיכם וציין, כי מסקנות חוות דעתו נותרו ללא שינוי." (ראה סעיף 12 פס"ד מיום 16.7.23 בתיק בל 24772-07-20 שניתן על ידי מותב בראשות כב' השופט טל גולן).
עלינו לזכור, כי בנסיבותיו הקונקרטיות של תיק זה מעבר לעבודה רבת השנים של התובע כמפעיל ציוד מכאני הנדסי כבד בעיקר של עגורן גשר (משנת 2006 ואילך) הרי שמשנת 1987 ועד שנת 2000 עבד התובע כמכונאי ציוד הנדסי כבד תוך שהוא תיקן תקלות ועבודתו בוצעה הן בבית מלאכה והן בשטח כשהצדדים הסכימו, כי מדובר בעבודה פיזית שהיא עבודת מכונאות כבדה תוך שימוש בכלים רוטטים כגון פטישי אוויר, דיסקים חשמליים, מקדחות, משחזות וכדומה.
...
באותן תביעות רבות מונו מומחים רפואיים שונים מטעמו של בית הדין בתחום האורטופדי לבחינת קשר סיבתי בין תנאי העבודה של אותם מנופאים לליקויים הנטענים בתביעות השונות לרבות פגימות של צוואר, כתפיים, מרפק, כפות ידיים ולמרות הטענה של המוסד לביטוח לאומי לפיה מדידות של עוצמת הרטט שערך המוסד לבטיחות וגיהות הצביעו על ערכים נמוכים מרמת החשיפה המותרת, הרי שהמומחים היועצים הרפואיים השונים שמונו בעשרות תביעות אלו עדיין הגיעו למסקנה, כי תנאי העבודה גרמו לפתולוגיה של אותן פגימות נטענות בסבירות העולה על 50%.
לכן, לטעמנו אין מקום למנות מומחה רפואי נוסף בתחום התעסוקתי שהרי גם אם נמנה אותו כבקשת המוסד לביטוח לאומי וגם אם הוא ישלול קיומו של קשר סיבתי אזי עדיין נהיה מחוייבים לפעול על פי הלכה הפסוקה לפיה כאשר עומדות לפנינו חוות דעת של יותר ממומחה אחד שמונה מטעם בית הדין נכון יותר להעדיף את מסקנתו של המומחה שמטיבה עם המבוטח (עב"ל 276/09 אדם קמינצקי-המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 7.4.2010).
כך גם בתשובותיו של דר' פרידמן שמונה על ידינו בתיק זה הוא רושם ביום 20.6.23, כי "דוח זה והמפרט הטכני אינם נותנים מענה לשאלה מהי ההשפעה הקלינית לאורך ציר זמן ארוך על הנחשף לשני סוגי רטטים אלה. ידוע, כי רטט יכול לתרום לתחלואה בשל אפקט מצטבר על הגוף. הדוח והמפרט הטכני אינם בעלי משמעות קלינית שכן לא נעשה מחקר רפואי אשר ישקף את האמור ביחס לממצאים קליניים על מפעילי המנוף. בבואי לדון בקשר אפשרי בין תחלואה לאופי עבודה יש להסתמך על הספרות הרפואית וכן על פירוט תנאי העבודה"
משלא מצאנו מקום למנות בנסיבות אלו מומחה נוסף עלינו לייחס משקל רב לחוות דעתו ומסקנותיו של דר' פרידמן ואין כל הצדקה לסטות ממסקנותיו (ראה לעניין זה
עב"ל 34988-04-11 מאמו- המוסד לביטוח לאומי פס"ד מיום 9.5.12).
מעבר לכך שהעבודה הפיזית לרבות עם מכשירים רוטטים בין השנים 1987 עד 2000 מחזקת את התשתית המיקרוטראומתית הרי שבטרם בוחנים את התביעה לפי עילת המיקרוטראומה יש לבחון את החלופה של מחלת מקצוע וכאן עלינו לשאול האם ניתן לשלול קיומו של קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בכתפיו, אלא שכאן לא זו בלבד שלא ניתן לשלול קשר סיבתי זה אלא דר' פרידמן מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין סבור בסבירות העולה על 50% בדבר קיומו של קשר סיבתי זה.
מכל האמור לעיל התביעה מתקבלת.
