פגיעה בעבודה: שברים דו-צדדיים בעצם העקב

ביום 01.08.11 נפגע המערער תוך כדי עבודתו ונגרמו לו שברים בעצם העקב באופן דו צדדי, פגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

...

אשר על כן דין הערעור להידחות.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.8.2019 ("הועדה").

בתום הנכויות הזמניות היתכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון, ביום 24.2.2019, וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5%, בגין שבר סגור בעצם העקב, לפי פריט ליקוי 35(1)(א) מותאם.

בדיקה אורטופדית – מירקם סולית כף הרגל מראה על דריכה דו צדדית מלאה על כל משטח כפות הרגליים, ציר העקב תקין, תנועות סובטלריות מלאות.

...

הוועדה התייחסה בממצאי בדיקתה לטווחי התנועה וקבעה "תנועות סובטלריות מלאות", וכן "אין הגבלת תנועות". עוד התייחסה הוועדה לקיומה של "מעט רגישות בזמן עמידה על רגל שמאל לבדה" וקבעה "כף הרגל מעידה על דריכה מלאה לכל שטחה". על כן, בנקודה זו דין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 14.8.2019, על מנת שתשקול עמדה בנושא הצלקת בפנים.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

בפרק תלונות ותולדות המחלה או הפגיעה נכתב: "הועדה היתכנסה בהמשך לפס"ד של בית דין ארצי לעבודה.

רנטגן 18/10/18 מראה מצב לאחר שברי ריסוק של עצמות קלקניאוס (עקבים) דו צדדי, מימין קיבוע ע"י פלטות וברגים מפרק טיביוטלרי שמור, שינויים נווניים במפרק סובטלרי, מצד שמאל מפרק טיביוטלרי שמור מצב לאחר הוצאת פלטות וברגים, שינויים נווניים במפרק סובטלרי.

" הועדה תארה את הליכת המבקש כך: "נעזר במקל נקודה המוחזק ביד שמאל. בצליעה ב-2 רגליים הליכה איטית". הועדה פירטה את תנועת מפרקי הקרסוליים בטבלה המצויה בטופס הבדיקה: ימין מפרקי הקרסוליים שמאל 20 כיפוף פלנטרי 20 20 כיפוף דורזלי 20 0 אינברסיה (וארוס) 0 0 אברסיה (ואלגוס) 0 ללא קשיון בתנועה ללא הועדה סיכמה את מימצאי הבדיקה האורתופדית כך: "נפיחות ב-2 הקרסולים. צלקת צדדית חיצונית בעקבים דו צדדי", וסיכמה את החלטתה כדלקמן: ".. מצב לאחר שברי ריסוק בעקבים קיבוע ע"י פלטות וברגים. הוצאת הפלטות והברגים מעקב שמאל. טווח תנועות יישור וכיפוף 20 דו צדדי וקיים קישיון עקב שינויים נווניים של המפרקים הסובטלריים (ושלהם בלבד). הממצאים הנ"ל אינם ניתנים ליישום מאחר וישנה תנועה במפרקי הקרסוליים (המפרקים הטיביוטלריים) כך שלא ניתן ליישם ג-7. ישנו קישיון של המפרקים הסובטלריים שהם מפרקי כף הרגל שאינו נכלל ברשימת הליקויים בהסכם הניידות." המבקש ערער על ההחלטה מיום 17.4.19 (ב"ל 15831-07-19).

בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר היתכנסה הועדה ביום 4.6.20 וסיכמה החלטתה כדלקמן: "מצב לאחר שבר של עצם הקלקנוס דו צדדי וקיבוע פנימי מתאריך תאונת עבודה 17.9.02. קיבוע פנימי 23.9.02. מצב לאחר הוצאת פלטות וברגים 13.4.03.

...

בית הדין דחה את טענת המבקש כי מבחינה לשונית יש להבין כי ההגדרה של פריט ג-7 לרשימה "קשיון פרקי הקרסול של שתי הגפיים" (הדגשה הוספה – א.א.) מתבקשת המסקנה כי הקרסול מורכב מיותר מאשר פרק אחד.

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי כי דינה להדחות מהטעמים שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי, על כך אוסיף את הדברים הבאים: הוועדה הסבירה כי מבחינה אנטומית פרק הקרסול הוא המפרק הטביו-טלארי ואילו המפרק הטלארי הסובטלארי אינו פרק של הקרסול אלא של כף הרגל.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

המשיב - המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) - הכיר בפגיעה כתאונת עבודה.

בפרק הממצאים נכתב כך: "CT של שוק כף רגל וקרסול ימין מיום 7.5.2018 (יום הפגיעה - נעשה עם גבס) שבר מורכב באספקט הקידמי של הקלנקאוס עם מעורבות של שטח הפנים המפרקי, הקלקניאו קובוידלי מספר פרגמנטים בעוצמות רכות בסמוך, מפרק הקרסול המרפקים הסבטלרים בקוו ליספרנק והנביקולריס שמורים. הרצועה ATFL מעובה עם הסתיידות במקום חיבור הפיבולה המרוחקת, יתכן שבר ישן. אוסטיאופיט גדול מתבלט באספקט הקידמי עליון של הקלנקאוס. בבדיקה: מתהלך ללא צליעה, עולה לספת הבדיקה בכוחות עצמו, במדידה השוואתית של הקף הקרסול בגובה הפטישונים נמדדו 27 ס"מ מימין, 26.5 משמאל. כפיפה גבית של מפרקי הקרסול, 20 מעלות מימין 30 משמאל, כפיפה כפית 20 מעלות מימין 40 משמאל, סופינציה 15 מימין 25 משמאל, פרונציה 10 מעלות דו"צ. בשוק שמאל [כך במקור] חלק אחורי ותחתון צלקת שטוחה שמתבטאת בשינוי גוון העור בשטח של 3/5 סנטימטר, בחלק הפנימי של הקרסול השמאלי [כך במקור] צלקת שטוחה, 2/2 סנטימטר, צלקת נוספת 1.5/1 סנטימטר, בחלק האחורי של העקב צלקת שטוחה בשטח של 2.5/2 סנטימטר. כל הצלקות מתבטאות בשינוי גוון העור בלבד, ללא סימני דלקת או גירוי, לא רגישות". בפרק המסקנות נכתב: "ע"פ מימצאי הבדיקה הקלינית, קיימת הגבלה בתנועות הקרסול ומפרק הסבטלרי שאינם קשורים לפגיעה הנדונה. בפגיעה זו נגרם שבר תוך מפרקי של המפרק הקלקניאו קובוידלי ובגינו נקבעה נכותו של התובע. כבר בצלומי הCT בחדר המיון בבי"ח איכילוב ביום הפגיעה ניראו שינויים ניוונים בדמות הסתיידות של הרצועה המייצבת בקרסול ופרגמנטים גרמיים ברקמות רכות בסמוך לאספקט התחתון של הקולניפורמיס, באותה בדיקת דימות מצוין במפורש כי מפרק הקרסול, המפרקים הסבטלרים, ובמפרק ליספרנק נימצאו שמורים. קיים גם אוסטיאופיט גדול באספקט הקידמי העליון של הקלקנאוס הגורם ככל הנראה להגבלות בתנועות הקרסול, ממצא זה אינו חבלתי ומתהווה במהלך שנים. לועדה גם הוצגו 3 חוות דעת של שלושה רופאים שונים. כל חוות דעת שונה מראותה [כך במקור]. חוות דעתו של ד"ר אסרף מיום 19.6.2019, מתייחסת הן למפרק הסבטלרי מימין שכאמור לא נפגע כלל בתאונה זו ואין הגבלה בתנועה של מפרק הטיביו טלרי שגם הוא לא נפגע בתאונה זו. ולפיכך מבחינה אורטופדית מתקשה הועדה לקבל את מסקנותיו. הועדה גם עיינה בחוו"ד של ד"ר **** משה מיום 15.9.19, הקובע נכות אורטופדית בגין קישיון נוח של הקרסול, הועדה לא מצאה כל קישיון בקרסול והגבלות התנועה שפורטו אינם כאמור תוצאה של תאונה זו. יתכן שמדובר בתהליך תחלואי רגיל שאינו קשור כלל לעצם התאונה. הועדה גם עיינה בחוו"ד של ד"ר משיח, מיום 20.8.2019, חוות דעת זו אינה נועדה לקבוע אחוזי נכות, כי אם את כושרו התעסוקתי של התובע ולפיכך אין הועדה יכולה להתייחס לחוות הדעת. מבחינה אורטופדית הערר נדחה. הצלקות הגלידו היטב, כאמור לא רגישות, מתבטאות רק בשינויי גוון העור, לאור טיב ומיקומן לא מכערות, האחוזים נקבעו בדרג 1 משקפים את מצבו. הועדה משייכת את פריט ליקוי 75(1)א-ב לאבחנה התואמת את הסעיף, הועדה מקבלת את הערר חלקית על מנת לשייך את פריט הליקוי עבור צלקת לאבחנה הנכונה". לנוכח האמור קבעה הועדה שהאבחנה שלה בדבר "כאב במפרק בקרסול או בכף הרגל 719.47" אינו קשור סיבתית לפגימה שהוכרה.

בדיון שהתקיים בפני השופטת הבכירה יעקבס ביום 21.2.21 ציין ב"כ המבקש כי "במכתב ההכרה הכיר המוסד בשבר בעצם העקב ולא שלל פגיעות נוספות ולכן בכל הפרוטוקולים זו הפגיעה המצויינת אבל בפרק המסקנה של הוועדה מיוני 19 יש אמירה לענין מעורבות הפרק הסובטילארי ולכן כל טענה כאילו הועדה לא קשרה בין זה לבין התאונה אינה נכונה" (שם, עמ' 6).

...

בית הדין הוסיף כי גם במעקב בבית החולים "העמק" צוין טיפול ופגיעה בעקב ולא בקרסול "ולכן ובהינתן הנימוק שנתנה הוועדה לקביעתה בשילוב עם ממצאי בדיקתה מיום 3/11/19, נדחית טענה זו" (טענת המבקש בדבר הבחנה מלאכותית בין הקרסול לבין הקלנקאוס/עקב).

בכל הקשור לתנועות הסבטלריות מצא בית הדין כי בניגוד לטענת המבקש הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות המוסד, נקבע כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר והערעור נדחה.

הפגימה שהוכרה היא "שבר רמוס פוביס עליון דו"צ ותחתון משמאל". ועדה רפואית לעררים מיום 12.4.18 קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 5% בגין מצב אחרי חבלה, לפי פריט ליקוי 35(1)(א-ב), החל מיום 1.4.16.

הועדה מושא העירעור היתכנסה ביום 11.11.20, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "כאבי גב תחתון מקרין לשתי הרגליים. סובל מכאבים ממושכים , לאחר נהיגה ממושכת אני סובל מהאגן בצד ימין. מתקשה בישיבה ממושכת." עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערער, לפיהם: "מגיש מסמכים עדכניים ף מפנה להערכת נכות של ד"ר ליאור דיין מיום 16.8.20. מבקשים לקבוע כי קיימת החמרה במצבו. ככל והועדה תקבל את הערר לידון בתקנה 15". הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו כדלקמן: "קיימת הטיה קלה של הגב לימין, רגישות למישוש מעל השרירים הפרה ורטבארלים עם ספזם חלקי, מסוגל לעמוד לפרק זמן קצר על העקבים והבהונות, הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, התבטאת בעיקר בכפיפה ובהטיה, יושב על ספת הבידקה שרגליו מוסבות וממצב זה מתקשה לרכון לפנים, SLR 70 מעלות דו"צ, החזרי ברך ועקב הופקו שוים." במקום המיועד לרישום האבחנות צוין: "גב תחתון". כך סיכמה הועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול): "קיימת הגבלה קלה בתנועות הגב המזכה ב 10% לפי סעיף 37 7 א, הועדה עיינה בהערכת הנכות של ד"ר ליאור דיין ולנוכח הפערים בין מימצאי הבדיקה הוועדה אינה מקבלת את מסקנותו. לגבי גובה הנכות אולם מסכימה עימו כי נותרה נכות צמיתה בעיניין הגב בשיעור שנקבע לעיל. לפי כך הועדה קובעת כי ערר התובע מתקבל.

בהודעתו מיום 31.5.21 (ובהודעה הנוספת מיום 6.6.21) שב המשיב על הטענה, כי דין העירעור להדחות שכן בנגוד לטענת המערער – האבחנה בה נקבה הועדה הרפואית לעררים במסגרת החלטה חלוטה מיום 12.4.18 – עובר להליך ההחמרה – היא "מצב אחרי שבר ללא תזוזה על עצם החיק צד שמאל, כאבי גב תחתון לאחר חבלה ישירה". מכאן, לדעת המשיב הנכות הרפואית בשיעור 10% מבטאת את המצב המוחמר שכן טרם הליך ההחמרה נשללו הגבלות בתנועה ו/או חוסר יציבות.

עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), בהרכבה מיום 11.11.20 על מנת שתבהיר ותנמק האם הנכות שנקבעה בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הגב, לפי פריט ליקוי 37(7)(א) אמורה להתווסף לנכות הקודמת שנקבעה עובר להליך ההחמרה בשיעור 5% בגין מצב אחרי חבלה, לפי פריט ליקוי 35(1)(א-ב) כך שנכות המערער המשוקללת עומדת על 14.5%, או שמא הנכות הנוכחית בשיעור 10% מבטאת את הנכות המוחמרת ואם כן – הכיצד.

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

בהודעתו מיום 31.5.21 (ובהודעה הנוספת מיום 6.6.21) שב המשיב על הטענה, כי דין הערעור להידחות שכן בניגוד לטענת המערער – האבחנה בה נקבה הוועדה הרפואית לעררים במסגרת החלטה חלוטה מיום 12.4.18 – עובר להליך ההחמרה – היא "מצב אחרי שבר ללא תזוזה על עצם החיק צד שמאל, כאבי גב תחתון לאחר חבלה ישירה". מכאן, לדעת המשיב הנכות הרפואית בשיעור 10% מבטאת את המצב המוחמר שכן טרם הליך ההחמרה נשללו הגבלות בתנועה ו/או חוסר יציבות.

בתגובתו, הפנה המערער לפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.4.17 בו נרשם במפורש, כי "בבדיקה שנערכה ע"י הוועדה, אין עדות להגבלה בהפעלת עמ"ש מתני..." ומשכך לדבריו, דין הערעור להתקבל, תוך חיוב המשיב בהוצאות.

סוף דבר אשר על כן - הערעור מתקבל.