בהמשך לדברים אלה קובע בית המשפט שקיימת חובת זהירות מושגית של כוחות הבטחון וכן חובת זהירות קונקרטית "במקרים שבהם ארע הנזק לנגד עיניהם או דווח להם עליו בעת הימצאם בטווח גישה מידית לזירת הארוע". בית המשפט מונה את הפעולות שנעשו על ידי כוחות הבטחון למניעת הפרות הסדר ופגיעה בתושבים הערבים בעיניין אבו סמרה וקובע כי חובת הזהירות לא הופרה.
" (סע' 9 לפסק הדין)
"חובת הזהירות המוטלת על המישטרה בטיפול בתלונות אינו שונה איפוא מהותית מחובת הזהירות המוטלת עליה בפעילויותיה האחרות. אף כאן מתחייב איזון בין שקולי המדיניות הנוגדים, המוביל להטלת אחריות מקום שבו קיימת סטייה ניכרת ממיתחם הסבירות הרחב העומד לרשות המישטרה. " (סע' 15 לפסק הדין)
להלן, קטעים מתוך הערות שהוסיפו חברי ההרכב שישב בדין בעיניין וייס:
"המסכת העובדתית שנפרסה בפני בית-המשפט המחוזי מצביעה על מחדל נמשך של המישטרה, שלא הגנה על מישפחה שנוהל נגדה מסע הפחדה ואלימות לאורך זמן. מחסור במשאבים וסדרי עדיפות בחלוקת המשאבים אין בהם כדי להסביר מדוע לא ננקטו פעולות לאכיפת החוק נגד אלה שעשו שימוש באלימות ובאמצעי הפחדה נגד בני מישפחת וייס." (מתוך הערותיו של כב' השופט גרוניס)
"ככלל, עלינו להזהר ולהישמר לבל נהפוך את "כיסה העמוק" של המדינה תחליף לפצוי הנפגע על ידי המעוולים או העבריינים ה"אמתיים", אולם כפי שהראתה בהרחבה חברתי השופטת (בדימוס) דורנר, נסיבות העניין שלפנינו יוצאות דופן הן. מלאה הסאה, ועל המחדלים שבעבודת המישטרה בהצטברותם לא ניתן לעבור לסדר היום בלא הטלת אחריות.
אמנם, המישטרה אינה פטורה מהיערכות מיטבית אל מול הסיכונים הצפויים, אך כאשר נקטה המישטרה באמצעי זהירות סבירים בהיתחשב בשקול הדעת הרחב המסור לה ובמגבלות המשאבים העומדים לרשותה, אין להטיל על המישטרה אחריות בנזיקין במקרה שבו לא עלה בידה למנוע את הנזק.
המומחה מציין שמצבו של התובע סטאטי והוא אינו נזקק לטיפולים רפואיים נוספים בעתיד, וכי המיגבלה האורתופדית התפקודית כתוצאה מהתאונה היא "פעילויות בידו השמאלית המצריכות יישור כל אצבע בנפרד, כגון נגינה על פסנתר". (עמ' 5 של חוות דעת אגסי, סע' ג').
...
סוף דבר
בפשע שנאה בלתי נתפס התנפל שליסל על התובע במהלך מצעד הגאווה שהתקיים ביום 30/6/2005 וביקש להרגו בדקירות סכין.
התביעה נגד מדינת ישראל - משטרת ישראל – הנתבעת 2 – נדחית.
לפנים משורת הדין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לחובת התובע.
