פגיעה ביד ימין בתאונת דרכים במהלך חופשה

העובדות הרלוואנטיות לעניין: הנפגע יליד 18.04.1992 נפגע במהלך שרותו הצבאי בתאונת דרכים ביום 12.03.2014 כאשר רכב הנפגע על האופנוע שהיה בבעלות מסעדת ג'אפניקה, וזאת במסגרת עבודתו כשליח בזמן שהיה בחופשה מאושרת מצה"ל, וכאשר הגיע לדרך ירושלים בעיר הרצליה, פגע בו רכב חולף וכתוצאה מכך ניפצע קשות בכל חלקי גופו (להלן: "התאונה").

כמתואר בכתב התביעה, כתוצאה מפגיעתו הנטענת, קבעה הועדה הרפואית של משרד הבטחון לנפגע נכויות זמניות, ובסופו של יום נקבעה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 66% בגין פגיעותיו בתאונה, והוא הוכר כזכאי על-פי חוק הנכים לקבלת תגמולים והטבות בהתאם להסדרי חוק זה כמפורט להלן: 60% בגין שיתוק חלקי PLEXUS קשה ביד ימין; 10% בגין שבר בעצם השכר והבריח מימין; 5% בגין צלקות בגוף ובגפיים שאינן מפריעות.

סעיף 6ב לחוק הפלת"ד קובע, כי: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". התכלית מאחורי הסעיף, כפי שנקבעה בפסיקה, נעוצה בטעמי יעילות דיונית וברציונל של צדק מהותי על מנת לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית, כפי שנקבע ברע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19.09.2006): "סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע.... לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל נוסף של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית". על-פי ההלכה הפסוקה, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית מטעם המל"ל, רק בנסיבות מיוחדות ובמקרים חריגים, כאשר מתקיימים טעמים משפטיים כפגם מהותי שנפל בהליך בו נקבעה הנכות על-פי הדין, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או בהתקיים טעמים עובדתיים כבדי משקל המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאושרו, כאשר לדוגמא לא היו בפני הועדה הרפואית עובדות מהותיות וחשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הניזוק עובר לתאונה, או כאשר חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר הקביעה הקודמת (רע"א 018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (08.04.2013) (להלן: "עניין סונול"); ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן: "עניין הפניקס"); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 5 (24.01.2016)).

...

על רקע האמור, הוגשה הבקשה שלפניי בגדרה מבקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות שנקבעה לנפגע על-ידי הוועדה הרפואית של משרד הביטחון.

לטענת התובעת אין בבקשה כל טענה המצדיקה להיעתר לה כאשר האמירות שצוטטו בבקשה לא נאמרו על-ידי הועדה, אלא מדובר באמירות שנטענו על-ידי ב"כ הנפגע.

על כן, סבורני כי התפתחויות עובדתיות אלה, מלמדות על סיכוי ממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור.

בהתאם לאמור, הבקשה מתקבלת.

החלטתי זו לא תומצא לידי המומחה שימונה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים התובעת ילידת 1973, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 17/1/18, לטענתה בעת שחזרה מעבודתה.

המומחה עמד על כך שאופי הפציעות, הטיפול הניתוחי והעיכוב בשיקום שהתארך, אלצו את התובעת להיות בחופשת מחלה למשך תקופה ממושכת של חודשים רבים.

המומחה קבע שהתובעת ניפצעה בתאונה פציעה משמעותית באמה, כאשר משך ההחלמה לאחר הפציעה והקיבוע הפתוח שנעשה, הנו ביחס ישיר למידת הפגיעה בתיפקוד של מפרק שורש היד הימנית.

...

בתאריך ה- 4/7/18, נשלח לתובעת מכתב מטעם המוסד לביטוח לאומי, לפיו התובעת התבקשה להמציא חשבוניות טיפול מיום הפגיעה ומאחר שטרם המציאה את המסמכים, תביעתה נדחית.

במכתב מתאריך 5/1/21 דחה המוסד לביטוח לאומי את תביעת התובעת – במכתב המוסד נרשם שהתביעה נדחית מכיוון שתאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד עצמאי תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח יד וכי מעיון בפרטי תביעתה של התובעת ומבירורים שנערכו עולה שלא הוכח שהייתה בדרכה מעבודתה למענה.

סוף דבר מושכלות יסוד הן שעל התובע נטל ההוכחה להוכיח את מלוא הרכיבים הנדרשים על מנת שיתאפשר לבית המשפט לאמוד את נזקיו והנסיבות הנדרשות להכרעה בסוגיות המצויות במחלוקת.

התובע יליד 1972 טוען כי ביום 10.02.14 בשעה 11:50 או בסמוך לכך נפגע בתאונת דרכים עת נהג בדרכו לאתר עבודה ברמת הגולן בכביש מספר 85.

לטענתו בזמן התאונה אחז בהגה ביד ימין ובאופן אינסטינקטיבי בזמן התאונה הושיט את ידו השמאלית קדימה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי התובע הוכיח שהנזק הנטען אכן היתרחש כתוצאה מהתאונה מושא התביעה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית אין מחלוקת כי התובע אכן נפגע באותה תאונת דרכים והמחלוקת מיתמקדת בשאלה האם הפגיעה ביד שמאל נגרמה באותה תאונה.

בתלוש שכר של חודש פברואר 2014 גם לא נרשם כי התובע נידרש לנצל ימי חופשה או מחלה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות, מצאתי לקבוע כי התובע הוכיח שהנזק הנטען אכן התרחש כתוצאה מהתאונה מושא התביעה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית אין מחלוקת כי התובע אכן נפגע באותה תאונת דרכים והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם הפגיעה ביד שמאל נגרמה באותה תאונה.

סיכום ביניים – סכום הפיצוי שנפסק (28,250 ₪) נבלע בתגמולי המל"ל (30,179 ₪), ומשכך דין התביעה להדחות.

התוצאה: התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל, ועל כן התביעה נדחית.

עם זאת בשים לב לשיקולים שפורטו לעיל והתנהלות הצדדים התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על הצד הנמוך בסך 2,500 ₪.

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוואנטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מיפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

עוד נטען בכתב התביעה [בסעיף 5]: "בשל איבוד הכרה, לא יכול היה התובע לרשום את פרטי הרכב המעורב בתאונה". כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר במרפק ימין, שבגינו אף אושפז משך יומיים לצורך ניתוח בימים 30.11.2015-1.12.2015, שלאחריו היה בחופשת מחלה.

התובע טוען כי בגין הפגיעה במרפק ידו הימנית נגרם לו כאב וסבל וכי נפגע תיפקודו; זאת לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא לייחס לה גרימת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 2.5% (ועוד 1% בגין הצלקת הניתוחית), והיזקקות "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". אקדים ואציין כי בסופו של יום, על פי מכלול הראיות והעדויות שלפניי, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הנסיבות של התאונה כפי שהן עולות מהנטען בכתב התביעה, כי מדובר ב'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק, וכי פעל 'בשקידה סבירה' לאיתור נהג הרכב.

...

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוונטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

התובע טוען כי בגין הפגיעה במרפק ידו הימנית נגרם לו כאב וסבל וכי נפגע תפקודו; זאת לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא לייחס לה גרימת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 2.5% (ועוד 1% בגין הצלקת הניתוחית), והיזקקות "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". אקדים ואציין כי בסופו של יום, על פי מכלול הראיות והעדויות שלפניי, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הנסיבות של התאונה כפי שהן עולות מהנטען בכתב התביעה, כי מדובר ב'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק, וכי פעל 'בשקידה סבירה' לאיתור נהג הרכב.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא כי התובע נזקק "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". התובע בתצהירו הצהיר בין היתר: "... הפגיעות האלו משפיעות על תפקודי בבית ובקרב משפחתי. אני מתקשה בביצוע עבודות משק הבית, עריכת קניות, שטיפת כלים, כביסות וכו'... לאחר התאונה הייתי מאושפז לצורך ניתוח, ולאחר מכן הייתי מרותק למיטה במשך מס' שבועות. בכל אותו זמן הייתי צריך עזרה מרובה בכל התפקודים – לבוש, רחצה, עבודות משק הבית, הכנת אוכל והגשתו, אפילו לקחת בעצמי כוס מים היה אתגר. לצורך הטיפול בי נאלצו הורי להפסיד יומי עבודה רבים" [סעיפים 17, 20 ו-21 לתצהירו].

סך הפיצויים כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע הוא סך כולל של 60,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 35,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 12,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 3,000 ₪ כאב וסבל – 10,000 ₪ סה"כ: 60,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 60,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 9,126 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, בליווית ריבית והצמדה ממועד תשלום האגרה.

וזו הגרסה לתאונה שנמסרה מטעם התובעת בכתב התביעה: "ביום 6.2.19 בשעה 07:45 או בסמוך לכך יצאה התובעת מביתה ברח' [שם הרחוב] ב[שם העיר] ובעת שירדה במדריגות המובילות למדרכה מצידן השמאלי, כשבצד ימין של המדריגות היכן שממוקם המעקה עמד ילד, בן של השכנים, איבדה שיווי משקל, החליקה ונפלה על הגב. כתוצאה מהנפילה, בין היתר סבלה התובעת מ-3 שברים בקרסול (להלן: "התאונה")" [סעיף 4 לכתב התביעה] (ההדגשות בקוו – הוספו).

באותו מקרה נקבעו לתובע בגין תאונת דרכים 15% נכות אורתופדית בגין פגיעה ביד ימין דומינאנטית, ובית המשפט המחוזי קבע לו פיצוי בגין אובדן כושר הישתכרות לעתיד על פי אומדן, המתבסס על מחצית התחשיב האקטוארי של ההפסד על פי הנכות הרפואית; בית משפט העליון הודיע כי איננו מצא להתערב בהערכה וקביעה זו, והבהיר [בעמ' 262 לפסה"ד]: "עוד טוענת המערערת נגד קביעת בית המשפט קמא בעיניין הפסד הישתכרותו של המשיב בחברת "אלול". בית המשפט קמא (בעמ' 21לפסק הדין) קבע ש"התובע (המשיב שלפנינו - צ' א' ט') חזר לעבודתו המלאה כקצין רכב משני .

לגירסתו, לאור הארוע, הוא נעדר מעבודתו וכתוצאה מכך, שכרו, צבירת ימי חופשה ומחלה שלו נפגעו מאחר והוא עבר למשרת הורה ואיבד את ימי החופשה הנוספים ולאחר התפטרותו היה צריך להחזיר את ימי החופשה.

...

ובכן, אינני נעתר לבקשת התובעת להורות על החזר בגין הוצאות ייצוגה בתביעתה מול המל"ל בגין התאונה הנדונה, באשר אינני מוצא כי לפי הדין היא זכאית לכך; כמפורט להלן.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 98,175 ₪.

עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 22,973 ₪, וכן – יישאו הנתבעים בהחזר האגרה ששילמה התובעת בנדון ובהחזר הוצאות המומחים השונים מטעמה בנדון (לפי חשבוניות), הכל - בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.