ביום 25.12.2020 נפגע המערער בתאונת דרכים בדרכו לביתו מהעבודה, שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.
בבדיקה היום: ע"ש מותני - הליכה בתבנית רגילה, כיפוף לפנים עם קצות האצבעות עד שליש אמצעי של השוקיים, יישור לאחור שמור ולצדדים.
בעיון בחומר רפואי לנ'ל עבר רפואי קודם על פי רישום גליון רופא המוסד, עבר ב 3/4/18 MRI של ברך ימין – טרם התאונה הנידונה, שהצביעה על קרע בסהרון הפנימי ושינויים אוסטוארטריטיים בברך.
בבדיקה:
הליכה יציבה, כולל אצבעות ועקבים, מבחן שובר 1-2 ס"מ, ללא עוית שרירי מותן, בבדיקה על המיטה:
ע"ש צוארי- יישרו 60 מע', בכיפוף מגיע עם הסנטר לבית החזה, סיבוב הראש 70 מע' ממין 60 מע' משמאל, ללא עוית שרירי עורף וללא פחת עיצבי בידיים, תנועות אקטיביות של הכתפיים מימין הנפה עד 120 מע', משמאל 140 מע', תנועות הסיבוב החצוני 30 מע' דו"צ, סיבוב פנימי 90 מע' דו"צ.
ע"ש מותני – מבחן הרמת רגל ישרה 90 מע' דו"צ עם ישיבה זקופה, כוח שרירים והחזרים גידיים תקינים שוים וזהים בשתי הרגליים.
...
מנגד, המשיב טען, כדלקמן:
- דין הערעור להידחות היות שהוא לא מצביע על פגם משפטי בהחלטת הועדה;
- מדובר בערעור העוסק כולו בענייני רפואה;
- הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וקבעה כי לא נותרה לו נכות יציבה;
- הועדה מצאה כי המערער אינו סובל מהגבלת תנועות בעמוד השדרה הצווארי והמותני, וגם לא בברכיים;
- די בקביעה זו כדי לצאת ידי חובת ההנמקה, והועדה אינה חייבת להתייחס לממצאי בדיקת הועדה הרפואית מדרג ראשון;
- בהתאם להוראת הדין, הועדה מוסמכת לדון בכל מה שעומד בפניה, בין אם הטענה עלתה במסגרת הערר ובין אם לאו;
- טענת המערער בדבר חובת האזהרה דינה להידחות, שכן חובה על הועדה לערוך בדיקה קלינית, ומשלא עלו בבדיקתה הגבלות – הועדה מוסמכת לקבוע שלא נותרה נכות בגין תאונת העבודה המוכרת;
- האמור לעיל נכון במיוחד, משעה שגם הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור 0%;
- הועדה פירטה את ממצאיהן של בדיקות הדימות והדגישה כי בבדיקת עמוד השדרה המותני קיימים בלטים דיסקליים;
- לועדה יש סמכות לבחון, לבדוק ולקבוע מה כוללים ממצאי בדיקות הדימות, אך בכל מקרה הנכות נקבעת בעיקר בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית;
- לנוכח האופי הרפואי המובהק של הערעור הרי שיש לחייב את המשיב בהוצאות בגין הגשתו.
במקרה שבנדון, לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ובכלל החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
במצב דברים זה, אין בידי לקבל את טענת המערער כי הועדה חרגה ממסגרת הערר שהוגש על ידו, וכי היה עליה לדון אך ורק בסוגיית ניכוי המצב הקודם.
ראו ביחס לכך בדברי בית הדין הארצי במקרה הבא, היפים לענייננו (עב"ל (ארצי) 33401-12-12 ר.ס. – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 12.3.2014)): "... ראוי להתייחס לטענת המערער על כך שהועדה לא הזהירה את המערער שבכוונתה להפחית לו את אחוזי הנכות. טענה זו חורגת ממסגרת רשות הערעור. מעבר לדרוש ולגופו של עניין נציין, שמשיכת ערעור המערער על החלטת הדרג הראשון היתה מובילה את המערער לאותה תוצאה – 0% נכות בגין התאונה מושא ההליך. משכך, במקרה זה אין להעדר ההזהרה כל משמעות אופרטיבית".
למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף במקרים בהם ועדה מפחיתה נכות שנקבעה על ידי הדרג הראשון בגין ליקוי מסוים, אולם בסופו של דבר סך אחוזי הנכות שנקבעו על ידה אינם שונים מאחוזי הנכות שנקבעו על ידי הועדה מהדרג הראשון, הרי שנקבע כי הועדה אינה צריכה להזהיר את המבוטח ולאפשר לו למשוך את עררו (ראו: בר"ע (ארצי) 52043-09-16 המוסד לביטוח לאומי – ועקנין (ניתן ביום 7.10.2017); בר"ע (ארצי) 13336-01-17 המוסד לביטוח לאומי – עזראי (ניתן ביום 1.10.2017)).
כך הוא הנכון במקרה זה.
סוף דבר – על יסוד כל האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הועדה – הערעור נדחה.
