פגיעה באיכות הסביבה מייצור קומפוסט

"... פ' 2103/03 (שלום עכו), המשרד לאיכות הסביבה נ. קבוץ חולתה ואח' (פורסם בנבו). באותו מקרה ניהל קבוץ חולתה אתר ליצור קומפוסט בשנים 2000-2002 ויצר מפגעים דומים למקרה שבפנינו, זהום מקורות מים ולכלוך רשות הרבים, המפגעים צומצמו, אך לא הוסרו במועד מתן גזר הדין, ונקבע כי נידרשת ענישה מחמירה ומרתיעה לגביו, ענישה זו התבטאה בקנס בסך של 80,000 ₪ וחיובו לחתום על התחייבות בסך של 120,000 ₪. גזר הדין ניתן ביום 28/07/04. על נאשמים שניהלו אתר לסילוק פסולת בין השנים 1999-2002, תוך פגיעה באיכות האויר, עבירות על חוק המים והפעלת עסק ללא רישיון, וניהלו את משפטם עד תום, הוטלו קנסות שנעו בין 1,000 ₪ ל- 15,000 ₪ (פ' 3217/01, (בית משפט השלום בירושלים), מ"י נ. האגודה השיתופית שדות מיכה ואח' (גזר הדין ניתן ביום 10/02/04). נאשמים שהפעילו אתר פסולת פיראטי בבקעת בית נטופה, ללא בידוד מן הקרקע וללא סידור לאיסוף תשטיפים מזוהמים, והתעלמו מצווים שחייבו אותם לפנות את הלכלוך ולנקות את המקום, נדונו לתשלום קנסות של 40,000 ₪ ו-80,000 ₪, בנוסף על התחייבות (פ' 2941/05, שלום נצרת, מדינת ישראל נ. סח עלי (פורסם בנבו)). גזר הדין ניתן ביום 13/09/06. ערעור שהוגש מטעם הנאשמים לבית משפט זה ורשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"פ 1223/07 שאוזכר לעיל), נדחו. מנגד ניתן למצוא בפסיקה עונשים מחמירים יותר, בעיקר בתקופה האחרונה (ראה ת.פ. (ראשון לציון) 3559/07, מדינת ישראל נ. עופות גבריאלי (1991) בע"מ, שם דובר בתופעה קשה ביותר של זהום נילווה להפעלת עסק של משחטה, שנמשך משנת 2001 ועד 21/02/07. על הנאשמת העיקרית הוטל קנס בסך של 400,000 ₪". בעיניין שנידון ב-ת"פ (שלום י-ם) 5587/08 מדינת ישראל נ' נגריה ושיש עין ראפה בע"מ (2.11.2009), הנאשמים הורשעו בעבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים, לפי סעיפים 2, 13 (א) (1), 13(ב) (1) (א) בצרוף סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984, ניהול עסק ללא רשיון או היתר זמני, לפי סעיפים 4 , 14 , 15 (21) לחוק רשוי עסקים, התשכ"א – 1968 ולפי סעיף 1 ופריטים 10.2, 10.7, 10.16 לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשיון), התשנ"ה- 1995, והנאשם 2 הורשע גם בעבירה של אי קיום צו שפוטי, עבירה לפי סעיפים 14, 18 לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח- 1968.

...

מהמקובץ לעיל עולה כי סכומי הקנס שהוטלו בפסיקות של בית המשפט, נעו בין 25,000 ש"ח ל- 170,000 ₪, בשים לב לכלל נסיבות המקרה הנדון.

סבורני שאין מקום להידרש להמלצתו של שירות המבחן לגבי שירות לתועלת הציבור, שהותנתה בבדיקת מצבו הרפואי ואישור של רופא לגבי כשירותו והתאמתו בעניין זה, וזאת בשים לב למצבו הרפואי של הנאשם.

סבורני שיש ליחס משקל של ממש למצבו הרפואי של הנאשם ובשים לב לנסיבותיו האישיות החריגות ולהעמיד את העונש שייגזר עליו מתחת לרף התחתון של מתחם העונש ההולם לפי נסיבות העבירה.

במקובץ, צוין כי ניצפו מעת לעת תשטיפים זורמים אל מחוץ לגדר התחנה, תעלות נקוז סתומות בפסולת, ערימות פסולת ומצבורי גזם מפוזרים בתחנה ובסביבתה, זליגת שמן על הקרקע, בנגוד לתנאי הרשיון, חוסרים בגידור ובקירוי, העידר הפרדת נגר עילי נקי מהתשטיפים, התעופפות פסולת קלה אל מחוץ לתחנה, ייצור קומפוסט בנגוד לתנאי הרשיון, מכולות ודחסנים מחוץ לגדר התחנה.

כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור (השוו: ע"פ (מחוזי נצ') 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עריית נצרת עילית (3.1.2012)), גורמת למיטרד ולפגיעה באיכות הסביבה (השוו: עפ"א (מחוזי מר') 32373-04-12 דבוש נ' מועצה אזורית לוד (14.1.2013)), או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק (השוו: ע"פ (מחוזי חי') 6672-04-11 עריית חיפה נ' בן שמואל (14.4.2011); ת"פ (שלום חד') 30724-12-12 מדינת ישראל נ' מול השופט (8.1.2013)) – והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצוו באמצעי מידתי יותר.

...

לא שוכנעתי כי הליקויים המתוארים בכתב האישום ובדו"חות הסיורים שהוגשו לעיון בית המשפט, מבלי להקל בהם ראש, יוצרים סכנה ציבורית מיידית וחמורה ומפגע סביבתי ברמה חריגה המצדיקה הוצאת צו סגירת עסק בטרם בירור הטענות לגופן, גם לעניין הליקויים הנטענים, וגם לעניין הרשיון.

לפיכך אני סבורה כי מאזן השיקולים, הן לעניין הראיות לכאורה והן לעניין הסכנה הציבורית, נוטה בבירור לעבר בירור טענות המאשימה והנאשמים לגופן בהליך ההוכחות, בטרם הוצאת צו סגירת עסק, ככל שיידחו טענות ההגנה בכללותן, וככל שימצא בית המשפט הצדק לנקיטת אמצעי עונשי זה. בשלב הנוכחי, בו טרם התבררו הטענות העובדתיות והמשפטיות, נראה לי כי הוצאת צו סגירה תהיה סנקציה בלתי מידתית.

לפיכך הבקשה נדחית.

ברע"פ 1223/07, סח עלי מורשד נ. מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה, היתייחס בית המשפט העליון שוב צורך בהרתעת עבריינים הפוגעים באיכות הסביבה בקובעו: "בית-משפט זה עמד בעבר על הנזק הרב העלול להיגרם לכלל החברה בשל ביצוע עבירות הנוגעות לפגיעה באיכות הסביבה, בציינו: "שמירת הפסולת או פיזורה וניקוזה בדרך בלתי מבוקרת תביא לפגיעה-לעיתים פגיעה אנושה-באיכות החיים, בצחות האוויר, בזיהום מי-תהום, בהשמדת החי" (רע"פ 7861/03 מדינת ישראל נ' המועצה האזורית גליל תחתון (טרם פורסם)).

המערער נדרש להפסיק את הזיהום בכל האמצעים שידרשו לכך, ולהסדיר את אתר הכנת הקומפוסט בהתאם להנחיות המשרד לאיכות הסביבה, שצורפו להתראה, או להסיר את מקור הזיהום, עד לא יאוחר מיום 12/11/00.

באותו מקרה ניהל קבוץ חולתה אתר ליצור קומפוסט בשנים 2000-2002 ויצר מפגעים דומים למקרה שבפנינו, זהום מקורות מים ולכלוך רשות הרבים, המפגעים צומצמו, אך לא הוסרו במועד מתן גזר הדין, ונקבע כי נדרשת ענישה מחמירה ומרתיעה לגביו, ענישה זו התבטאה בקנס בסך של 80,000 ₪ וחיובו לחתום על התחייבות בסך של 120,000 ₪.

...

יחד עם זאת, שוכנענו כי לא היה זה נכון למצות את הדין עם המערער שבפנינו, לאור הנסיבות המיוחדות הנוגעות להתנהלותו, ולהתנהלות גורמי האכיפה.

אנו סבורים כי לנתון זה לא ניתן משקל הולם בגזר הדין.

ממכלול השיקולים דלעיל, ומבלי להיתעלם מחומרת המעשים, מן העובדה כי המערער הודה כי האתר הופעל בין היתר, למטרות מסחריות, והפעלתו בדרך הפוגעת חסכה בעלויות התפעול שלו וכן הביאה יתרונות כלכליים למערער, אנו סבורים, כי על רקע הנסיבות המיוחדות שפורטו לעיל, יהא זה נכון להפחית את הקנס שהוטל על המערער ולהעמידו על 170,000 ₪.

בתקופה הרלוונטית לכתב האישום במועדים שבשנים 2000, 2001 ו-2002, לא הייתה מקורה מחצית משטח חצר שיכון הפרות ברפת, רוב המרזבים לא היו תקינים והתנקזו לתוך החצר בתוך השטח המזוהם בזבל; הזבל שפונה מהחצרות אוחסן בקרקע חשופה ללא סככה או משטח אטום, שטחי מכון החליבה התנקזו לבור שיפוע לא אטום ומשם הוזרמו ללא טיפול המאגר, ויצור הקומפוסט בוצע על משטח שאינו אטום ושאינו מתוחם במאצרה.

לאחר ששקלתי את הטעמים לחומרה בצד הטעמים לקולא הגעתי לידי מסקנה שיש מקום במקרה דנן להשית על הנאשמת קנס והתחייבות בסכומים משמעותיים, זאת על מנת לבטא את חומרת העבירות ואת ההשלכה הקשה הצפויה מהן הנובעת מהפגיעה באיכות הסביבה.

...

לאחר ששקלתי את הטעמים לחומרה בצד הטעמים לקולא הגעתי לידי מסקנה שיש מקום במקרה דנן להשית על הנאשמת קנס והתחייבות בסכומים משמעותיים, זאת על מנת לבטא את חומרת העבירות ואת ההשלכה הקשה הצפויה מהן הנובעת מהפגיעה באיכות הסביבה.

לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשמת, כדלקמן: לתשלום קנס בסך 80,000 ₪.

כמו כן, הנני מורה לנאשמת לחתום היום על התחייבות כספית בסך 120,000 ₪ למשך שלוש שנים, להמנע מלעבור עבירה בה הורשעה לפי חוק המים, תשי"ט-1959.

בנוסף, הנני מורה לנאשמת לחתום היום על התחייבות כספית בסך 40,000 ₪ למשך שלוש שנים, להימנע מלעבור עבירה בה הורשעה לפי חוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 67290-08-21 ניסים אטיה חקלאות בע"מ ואח' נ' קומפוסט אור בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:71 בפני כבוד השופטת מרב בן-ארי המבקשים: 1. ניסים אטיה חקלאות בע"מ ואח' המשיבות: 1. קומפוסט אור בע"מ 2. ת.מ.מ. תעשיות מיחזור משולבות בע"מ 3. ורידיס איכות הסביבה - אנרגיה ושירותים בע"מ החלטה

נציין כי לפי כתבי הטענות הנתבעת 1 מייצרת באתר שלה (קומפוסט אור) דשן אורגאני לחקלאות מבוצת ערים (ממכונים לטיהור שפכים) ומגזם חקלאי, ואילו הנתבעת 2 מפעילה שני אתרים: מטמנת טובלן – שם מתבצעת הטמנה של פסולת מעורבת וקומפוסט משואה – שם מבוצע תהליך קומפוסטציה לרכיב האורגני בפסולת עירונית מעורבת (נציין כי לפי טענת הנתבעות 2 – 3, הנתבעת 3 אינה קשורה להפעלת האתרים, אך לא נתייחס לטענה זו במסגרת ההחלטה הנוכחית).

אמנם, לבית המשפט סמכות להורות לנתבעות לאפשר בדיקה במקום (ודומה שהנתבעות אינן חולקות על כך), אולם מתן אפשרות לבדיקה ללא שהתובעים הניחו תשתית מינימאלית לתביעתם, פוגעת בזכויותיהן המהותיות והדיוניות של הנתבעות.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בטענות מצאתי כי דין הבקשה בשלב הנוכחי – להידחות.

לסיכום, אין מקום לאפשר ביקור באתרי הנתבעות, לפני שהתובעים פעלו להגיש חוות דעת המתייחסת לקיומו של נזק ולסיבתו, וכן חו"ד (ולו ראשונית) שסיבת הנזק עשויה להיות נעוצה באתרי הנתבעות.

לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.