עתירת קצינת שלישות לשירות קבע

ביום 16.2.2106, התקבלה תשובת יחידת מיטב בצה"ל שלפיה אין שינוי בעמדתם וכן כי לא ניתן להבין את מקור הטענה לחובת שירות צבאי מלא, ובודאי שלא ניתן בחלוף עשרות שנים למצוא עדויות על אמירות כאלה בעל פה. בעקבות כך, ביום 17.2.2016, ביקש ב"כ התובע כי יאפשרו לתובע לעיין בעצמו בתיקו האישי שברשות צה"ל. ביום 17.5.2016, משלא נענתה בקשת העיון, פנה ב"כ התובע לנציב קבילות חיילים בבקשה כי יתערב בעיניינו של התובע ויאפשר לו לעיין בתיקו האישי המצוי ברשות צה"ל. במענה לכך מיום 21.6.2016 מאת נציב קבילות החיילים, צוין, בין היתר, כי על התובע לפנות לקצין השלישות הראשית האמון על מדור מידע לאזרח, וכי נמצא לנכון להעביר את הפנייה לראש ענף ביקורת.

דין התביעה להידחות אף לגופה- בעת גיוסו של העותר הוא היה מחויב בשירות בן חצי שנה בלבד.

" סעיף 79ב לחוק הגימלאות, קובע: "מי שבחשבון תקופת שרותו כלולה תקופת שירות חובה כאמור בסעיף 79א והוא זכאי לקיצבת פרישה, תשולם לו, על אף האמור בסעיף 20(א), קצבה לפי כל שנות שרותו גם אם תעלה על 70% ממשכורתו הקובעת ובילבד שלא תעלה על שיעור זה בסכום השווה לחלק השש מאות ממשכורתו הקובעת כפול במספר החדשים של שירות החובה כאמור." הוראות חוק הגימלאות קובעות כי שירות החובה אשר ניתן להחשיבו הנו שירות בצה"ל ולא במישטרה.

...

ביום 6.4.14, השיבה רמ"ד פרישה ונפגעים כי: "אנו ערים לפניות החוזרות של מרשך... יחד עם זאת, ככל שלא יומצא לנו מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי מרשך אכן נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא נוכל להיעתר לבקשתו...". במענה נוסף מיום 21.5.2015, נכתב כי: "הסוגיה נבדקה לעומקה מס' פעמים ע"י הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל... בהתאם למסמכים שבידנו, הוטלה עליך חובת שירות ביטחון של שישה חודשים בלבד בשירות החובה בצה"ל. בנסיבות אלה, אין לנו, כמשטרה, כל סמכות להכיר לך בתקופת שירות ארוכה משישה חודשים, לצורך השירות המומר..." בהמשך לכך, ביום 6.4.2014, התקבלה תשובתה של רמ"ד פרישה ונפגעים מאגף משאבי אנוש במשטרה, לפיה, הם ערים לפניות החוזרות של התובע, אך יחד עם זאת, ככל שלא יומצא מסמך מגורמי צה"ל, המאשר כי התובע נדרש לשירות ביטחון בן 3 שנים, הרי שלא ניתן להיעתר לבקשתו.

אין בידנו להסכים לניתוח האמור של הדברים, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת שלפיה אין בכך ללמד על שירות חובה בן שלוש שנים, אלא על כך שרשויות המדינה אפשרו לתובע לשרת במשטרה למרות שבאותה עת ניתנה הוראה כי חייבי שישה חודשי שירות לא יופנו למשטרה.

מסמך מיום 26.11.1974, מאת מפקד לשכת הגיוס באר שבע (שברובו אינו קריא), שלפיו: "אין מאפשרים גיוסם של בעלי נתונים כשלו בטרם יסיימו שירותם הצבאי.. אישור זה לא ישמש תקדים למקרים אחרים." אנו מקבלים את טענת הנתבעת כי אין במסמך כדי ללמד על הבטחה שניתנה לתובע בדבר שירות חובה במשטרה משך שלוש שנים.

המסקנה איפה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין.

לטענת התובעת, במכתב זה התכוון הנתבע להזיק לה בכך שבקש למנוע ממנה לענוד דרגות קצונה, לא להפקיד בידיה טפול בעינייני חיילים ובענייני כספים – שהיה חלק בלתי נפרד מתפקידה כקצינת שלישות ולפתוח חקירת מצ"ח נגדה, ובשל חשיבות המכתב להלן העתקו – התובעת הוסיפה וטענה, כי עקב מעשיו של הנתבע ניפתחה חקירה פנימית נגדה, אשר לא העלתה דבר לעניין טענותיו כלפיה, אולם הדבר גרם לה נזק תדמיתי קשה בפני מפקדיה ופקודיה שיש בו כדי להשפיע על קידומה העתידי ועל המשך שרותה הצבאי בתפקיד קבע.

בתביעתה עותרת התובעת לחיוב הנתבע בסך של 150,000 ₪ עקב פרסומיו הפוגעניים, כאשר לגבי שליחת המכתב למעסיק טוענת התובעת כי מדובר בפירסום בכוונה לפגוע ולגרום נזק ולפיכך בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") זכאית היא לכפל הפצוי הנקוב בסעיף 7א(ב).

...

נוכח האמור לעיל, אני סבור גם כי עומדת לתובעת חזקת תום הלב כאמור בסעיף 16(א) לחוק, אשר לא נסתרה, ועל כן ולמצער מכח ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק התביעה שכנגד בעילה זו נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בזאת גם עילה זו מתוך התביעה שכנגד.

סוף דבר התוצאה מכל האמור לעיל היא כי התביעה שכנגד נדחית במלואה והתביעה העיקרית מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 65,000 ₪ בגין עוולות לשון הרע בפרסומים שפרסם הנתבע ביחס לתובעת.

לטענת התובעת, במכתב זה התכוון הנתבע להזיק לה בכך שבקש למנוע ממנה לענוד דרגות קצונה, לא להפקיד בידיה טפול בעינייני חיילים ובענייני כספים – שהיה חלק בלתי נפרד מתפקידה כקצינת שלישות ולפתוח חקירת מצ"ח נגדה, ובשל חשיבות המכתב להלן העתקו – התובעת הוסיפה וטענה, כי עקב מעשיו של הנתבע ניפתחה חקירה פנימית נגדה, אשר לא העלתה דבר לעניין טענותיו כלפיה, אולם הדבר גרם לה נזק תדמיתי קשה בפני מפקדיה ופקודיה שיש בו כדי להשפיע על קידומה העתידי ועל המשך שרותה הצבאי בתפקיד קבע.

בתביעתה עותרת התובעת לחיוב הנתבע בסך של 150,000 ₪ עקב פרסומיו הפוגעניים, כאשר לגבי שליחת המכתב למעסיק טוענת התובעת כי מדובר בפירסום בכוונה לפגוע ולגרום נזק ולפיכך בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק") זכאית היא לכפל הפצוי הנקוב בסעיף 7א(ב).

...

נוכח האמור לעיל, אני סבור גם כי עומדת לתובעת חזקת תום הלב כאמור בסעיף 16(א) לחוק, אשר לא נסתרה, ועל כן ולמצער מכח ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק התביעה שכנגד בעילה זו נדחית.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בזאת גם עילה זו מתוך התביעה שכנגד.

סוף דבר התוצאה מכל האמור לעיל היא כי התביעה שכנגד נדחית במלואה והתביעה העיקרית מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבע לפצות את התובעת בסכום של 65,000 ₪ בגין עוולות לשון הרע בפרסומים שפרסם הנתבע ביחס לתובעת.

]השופט א' שטיין: בעתירה שלפנינו מבקש העותר – חייל בשירות סדיר בצה"ל, המתמודד עם דיסלקציה ודיסגרפיה – כי נורה למשיבים – שר הבטחון, הרמטכ"ל, ראש אגף כוח אדם בצה"ל וקצין רפואה ראשי – ליתן טעם מדוע לא יתאפשר לו להבחן למקצועות בהם הוא מבקש לשרת, באופן שיאפשר לו לבטא את יכולותיו בהנתן הקשיים איתם הוא מתמודד.

לאחר שבקשת העותר לשנות את הפרופיל הרפואי שנקבע לו נדחתה, הגיש העותר בקשה לקבל מיון של "חריג לחימה". לאחר בחינת בקשתו של העותר, הוחלט לשבצו במערך השדה, כמפקד כיתת טירונים ביחידת מג"ל. ביום 19.3.2020 התגייס העותר לצה"ל. כשמונה חודשים לאחר גיוסו של העותר, ולמעלה משנתיים לאחר "הצוו הראשון", ביום 26.11.2020, פנה העותר לגורמים שונים בצה"ל ובמשרד הבטחון, בבקשה להבחן מחדש לצורך קביעת הקב"א והדפ"ר. במענה לפנייתו נאמר לעותר כי על-מנת לקבל שינוי שיבוץ, יש להגיש, תחילה, טופס ייעודי אל מול גורמי השלישות.

...

המשיבים הגישו תגובה מקדמית לעתירה, בה טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי הרב שנפל בהגשתה ומהטעם של אי-מיצוי הליכים.

עם כל ההבנה והאמפתיה להן ראוי העותר, וחרף ההערכה לה הוא זכאי לנוכח רצונו לשרת בתפקיד משמעותי בצה"ל גם במחיר אישי של הארכת שירותו הסדיר – דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי והיעדר עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית אפוא.

במעמד הטיעונים לעונש הודיעו הצדדים כי יעתרו במשותף להטיל על הנאשם צו של"צ, זאת לאחר שהמאשימה הסכימה בהגינותה להסתפק בעונש זה בעקבות הערות בית המשפט.

בין יתר תפקידיו שימש קצין השלישות של מחוז חיפה בפיקוד העורף, מפקד מיתחם הגיוס הצה"לי וראש מדור בקרה ביחידת מיטב.

בנקודה זו נזכיר שהנאשם מעולם לא הורשע בפלילים, שמר על מסגרת תעסוקתית לאורך כל חייו הבוגרים, לרבות שירות ארוך שנים בצבא קבע.

...

על כלל זה עמד השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 1001/08 שועלי נ' מדינת ישראל (12.2.2008): "סבור אני, כי עבירת הצעת השוחד אינה נמנית על העבירות בגינן ניתן להימנע מהרשעה וזאת בשל חומרת העבירה. מדובר בעבירה, המשחיתה ומכרסמת במוסדות שלטון החוק והמינהל ופוגעת בציבור כולו. נראה לי, כי קביעת בית-המשפט המחוזי – לפיה מדובר בעבירה בה יש ליתן משקל מרבי לאינטרס הציבור, לעומת משקל זניח לנסיבות אישיות – בדין יסודה." ואולם, לצד כלל זה, המגלם את האינטרס הציבורי במיגור תופעת השחיתות השלטונית, ואמור לשמש נר לרגליו של בית המשפט, שומה על בית המשפט לבחון את נסיבות ביצוע העבירה במקרה המסוים המובא לפניו, שכן "התמקדות בעבירות בלבד... לא תאפשר לבחור בדרך של ביטול הרשעה במקרים המתאימים לכך" [פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז בע"פ 3554/16 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (11.6.2017) (להלן: עניין יעקובוביץ)].

בסופו של דבר, ולאחר שכתב האישום נגדו תוקן במסגרת הסדר הטיעון, הורשע טורוביץ' רק בנוגע לחלק בו אישר את מתן טובת ההנאה בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור, ובנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה שלפניי, אני קובע כדלקמן: הרשעת הנאשם בדין מבוטלת וההליך מסתיים בקביעה שהנאשם ביצע עבירה של מתן שוחד בצוותא חדא, מבלי שיורשע.