הצדדים לתביעה טענו את טענותיהם בפני בית המשפט, ולאחר שבא כוחו של המשיב 3 ביקש אורכה להגשת כתב הגנה מטעם מרשו, החליט בית המשפט ליתן לעותרת משמורת זמנית על הקטינים עד למתן החלטה אחרת, ולאפשר לבא כוחו של המשיב 3 להגיש כתב הגנה עד ליום 1.7.2013 (להלן: ההחלטה).
אין ספק בליבי, כי בית המשפט נתן את דעתו לרווחתם של הקטינים, טרם שנתן את פסק דינו, וודאי כאשר העותרת ציינה במהלך הדיון, כי אחד הטעמים להגשת כתב האישום נגד המשיב 3 נוגע לגילויי אלימות כלפי אחד מילדיו הקטינים.
...
סוף דבר
לוּ תשמע דעתי, תדחה העתירה שלפנינו, ללא צו להוצאות.
השופטת א' חיות:
אני מצטרפת לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט א' שהם ומקובלת עליי מסקנתו כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, נוכח אופיו של הדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת ביום 17.6.2013 ותוכנו של פסק-הדין שניתן על ידו, לא קנה בית משפט זה סמכות נמשכת לדון בבקשתו של המשיב 3 לקביעת הסדרי ראיה ואירוח.
עם זאת אעיר כי אילו שוכנעתי שבית המשפט לענייני משפחה בנצרת "דן ופסק" בסוגיית המשמורת, הייתי רואה בסוגיית הסדרי הראיה שלהם עתר המשיב 3 עניין הנגזר מסוגיית המשמורת, אשר לגביה מוקנית סמכות נמשכת לערכאה שדנה ופסקה בה.
ת
השופט י' דנציגר:
אני מסכים.