העותרת לא כפרה בהבחנה שבין "סרבנות מלאה" לבין "סרבנות סלקטיבית" - לאמור, כי "סרבנות מלאה" עשויה לפטור משירות צבאי בשל "טעמים שבמצפון" בעוד ש"סרבנות סלקטיבית" אינה סרבנות המוליכה לפטור משירות צבאי - אך לטענתה תופשת הבחנה זו רק לעניינם של גברים הזוכים לפטור משירות בטחון מכוחו של סעיף 36 לחוק - שאינו מקנה פטור חוקי ומפורש מטעמי מצפון - ואין לה תוקף לעניינן של נשים הזוכות לפטור מכוח סעיף 39 לחוק המדבר מפורשות בפטור בשל "טעמים שבמצפון". העותרת טענה איפוא כי חוק שירות בטחון מקנה לה - בהיותה אשה - פטור מטעמי מצפון באשר טעמי מצפון הם, וכך ללא הבחנה בין טעם לטעם - בין "סרבנות מלאה" לבין "סרבנות סלקטיבית". די לה לטענתה, שתוכיח כי טעמי מצפון - כל טעמי מצפון שהם - מונעים ממנה משרת שירות בטחון, וזכאית היא לפטור משירות בטחון.
ובלשונה של השופטת פרוקצ'יה (בפיסקה 13):
הפטור משירות צבאי הנתון לאישה על פי סעיף 39 מטעמי מצפון או על רקע הווי משפחתי דתי, נועד ביסודו להכיר ולכבד את מניעותן של נשים מלשרת במסגרת הצבא על רקע תפיסות דת, מנהגים ומסורות עדתיות אליהן הן משתייכות.
טעם הדבר: גם אם נחלוק על מסקנת בית-המשפט כי המושג "טעמים שבמצפון" בהוראת סעיף 39 לחוק שירות בטחון מצמצם עצמו לטעמי מצפון שמקורם בדת, במסורת ובהווי משפחתי או עדתי - אודה כי מסקנה זו קשתה עלי - קרוב מאוד להניח כי הבחנות שנעשו לעניינו של סעיף 36 לחוק - בין "מצפון כולל" לבין "מצפון סלקטיבי" - יוחלו וייושמו אף על הוראת סעיף 39.
...
הוכח בעליל - כך טענה העותרת - כי "טעמים שבמצפון" אכן מונעים אותה משרת בצה"ל, וכמסקנה נדרשת מכאן זכאית היא לפטור שבחוק.
טעם הדבר: גם אם נחלוק על מסקנת בית-המשפט כי המושג "טעמים שבמצפון" בהוראת סעיף 39 לחוק שירות ביטחון מצמצם עצמו לטעמי מצפון שמקורם בדת, במסורת ובהווי משפחתי או עדתי - אודה כי מסקנה זו קשתה עלי - קרוב מאוד להניח כי הבחנות שנעשו לעניינו של סעיף 36 לחוק - בין "מצפון כולל" לבין "מצפון סלקטיבי" - יוחלו וייושמו אף על הוראת סעיף 39.
העתירה נדחית.
ממילא נדחית גם בקשתה של האגודה לזכויות האזרח בישראל
להצטרף לעתירה כ"ידיד בית המשפט".
