עתירת עמותת בת דור נגד משרד החינוך על חלוקת תמיכות

בסירובם, נוהגים איפוא המשיבים מנהג "בת יענה". העותר טוען, כי מזה שנים נמנעים המשיבים מלהתקין כפות רגליים ממוחשבות לנכי צה"ל, חרף יתרונותיהן הברורים.

הפרוטזיסט מר דיוויד קוני תיאר יתרונות אלו במכתבו (עת 3): "It is my professional opinion from observing Mr. spector gait over the course of his prosthetic trial here at prosthetic orthotic group los angeles (…) with the symbionic leg 3 that his functional capabilities are much improved with the system. It not only appears to offer him a much smoother and less erratic gait then the other componentry, but he subjectively offers a resolving of his low back pain he has since his amputation and prosthetic use over the years. The swelling in his ankle over the week + of his use appeared to validate this as it was less edematous then when he started using the system". העותר מוסיף, כי אף ד"ר פרסה, רופא מומחה לשקום בארה"ב תמך בעמדה זו, לפיה השמוש בתותבת ייטיב עמו.

המשיבים סומכים טיעוניהם על עת"מ 22786-08-11 יששכר גלעד נ' אגף השקום, שם נקבע כי הקופה הציבורית אינה "בור ללא תחתית" וכי "פריסתה וחלוקתה של העוגה התקציבית היא כשמיכה קצרה מכיסוי המצע כולו, נוכח המשימות והאתגרים שבפני המדינה בתחומי החינוך, הבטחון, הרווחה ועוד. על שומרי הסף של התקציב החובה לנהג בכספי הציבור בזהירות ובאחריות הראויה...". עוד נקבע שם, כי לשם חלוקה סבירה ושוויונית של המשאבים, מוקמות ועדות מקצועיות שנועדו לבחון הכנסת טכנולוגיות ופרוצדורות רפואיות לשימוש נכי צה"ל. הליך זה נבחן איפוא ע"י בית המשפט ונימצא תקין וסביר.

הטכנולוגיה הפכה לאלקטרונית ודור התותבות החדש צעד צעד גדול קדימה (תרתי משמע).

(ב1) מכשירים שאינם כלולים ברשימה האמורה בתקנת משנה (ב), יינתנו לפי המלצת הרופא המוסמך המרחבי, באישור הרופא המוסמך הראשי" אין לקבל את טענת המשיבים לפיה, תקנה 17(ב1) אינה חלה על העותר שכן, הסמכות המוענקת על פיה לרופא המוסמך הראשי מוגבלת לטפול רפואי בארץ, להבדיל מהענקת טפול רפואי בחו"ל, הנתונה לראש אגף שקום נכים במשרד הבטחון.

...

משבחרו שלא לעשות כן – דין העתירה להתקבל.

לפיכך, אני מקבלת את העתירה ומורה על ביטול החלטת המשיבים אשר דחתה את בקשת העותר להחלפת התותבת.

המשיבים ישלמו לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

]השופטת ע' ארבל: בפנינו עתירתה של עמותת "בת דור- אגודה לאמנות המחול תל-אביב" (להלן: העותרת או העמותה) המצטרפת למספר רב של עתירות המוגשות לבית משפט זה המתייחסות לחלוקת תמיכות על-ידי משרד החינוך, התרבות והספורט (להלן: משרד החינוך).

העתירה מופנית נגד שלושה עניינים: פירסום קריטריונים לחלוקת כספים ללהקות מחול; דחיית בקשת העותרת לתמיכה מהמשיבים לשנת 2004; וקבלת תמיכה מהמשיבים לשנת 2005.

רק פירסומם של קריטריונים אחידים, ברורים, וככל הניתן אובייקטיביים מאפשר חלוקה שויונית והוגנת של התמיכות ופקוח שפוטי על חלוקה זו. מעבר לכך, מעיון במכתבם של המשיבים אל העמותה מיום 6.12.04 בו דוחים המשיבים את בקשת העותרת לתמיכה, עולה כי הנימוקים שנתנו לעותרת אינם קשורים בהכרח לדרישות שהועלו בפניה בתחילת השנה.

...

עוד מציין הדו"ח כי "נוכח מצבה הכספי הקשה של העמותה ובהעדר מקורות מימון קבועים ומספיקים נראה שהמשך פעילות העמותה מותנה בקבלת הקצבות". אשר על כן הגעתי למסקנה כי העותרת הופלתה לרעה בכך שלא קיבלה כספי תמיכות בשנת 2004.

לפיכך אין מנוס מדחיית חלק זה של העתירה.

הגורמים המוסמכים במשרד החינוך הגיעו לכלל מסקנה, כי העותרת הייתה רחוקה מלעמוד בתחזית ההכנסות אליהן התייחסה הצעת התקציב לשנת 2004, ומנגד הוצאותיה עלו באורח משמעותי על המתוכנן באותה שנה.

להבחנה בין המישור הפלילי לבין מישור הרווחה והשיקום ישנם שורשים בנוסחו של פרוטוקול פלרמו עצמו, שלאורו יש לפרש את הדין הפנימי, כפי שמחייבת חזקת התאמת הדינים (ראו למשל: בג"ץ 4542/02 עמותת "קו לעובד" נ' ממשלת ישראל, פ"ד סא(1) 346, 379 (2006)).

בהחלטה צוין כי תכנית החומש, אשר טרם גובשה במלואה, "תחולק לארבעה ראשים כמקובל בדין הבנלאומי – מניעה, הגנה על קורבנות, אכיפה ושתוף פעולה, כאשר בכל אחד מהמישורים תהיה היתמקדות בהגנה על קטינים ועל נפגעי העבירה כעיקרון ראשון במעלה". כמו כן, החלטת הממשלה התוויתה קווים מנחים לתכנית, ובכלל זה צוין בה כי בתחום ההגנה על הקורבנות יש למקד את המאמצים באוכלוסיות פגיעות ובכללן אוכלוסיית הנשים.

כמו כן, הקורבנות זכאים לדור במקלטים ובדירות מעבר לפרק זמן של שנה (זכאות שניתנת להארכה במקרים חריגים), ובהם ניתן להם דיור, מזון, ביגוד, דמי כיס וכיוצא באלה, כמו גם שירותים פסיכו-סוצאליים, שירותים רפואיים, וכן סיוע בהשמה מקצועית.

על-פי הנטען בעתירה, בני משפחתה של העותרת נהגו להכות אותה דרך קבע ואף אסרו עליה להישתלב במסגרות חינוכיות באופן סדיר.

המדינה הזכירה כי בחינת בקשתה של העותרת, אשר הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר שהסתיים ההליך הפלילי נגדה, התבססה במידה רבה על הודעות שנגבו במסגרתו, ממנה ומאחרים, כמו גם על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בעיניינה של העותרת ותסקירים וחוות דעת שנערכו על-ידי גורמי הרווחה והטיפול.

באופן יותר ספציפי, הצביעה באת-כוחה של העותרת על הזדקקותה הכלכלית המשמעותית – בהקשר של מעבר למגורים בקהילה, כמו גם של מיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) וקופת חולים, וכן קבלת טיפולים שונים שהיא זקוקה להם (תמיכה נפשית, טפולי שיניים ועוד).

בתסקיר המעצר שנערך בעיניינה של העותרת על-ידי שירות המבחן לנוער מיום 6.2.2013 (להלן: תסקיר המעצר) צוינה היתרשמותו לפיה היחס אל העותרת היה כאל "חפץ" וכי היא "נפלה קורבן לאלימות מתמשכת – פיזית ומינית". בתסקיר נוסף מיום 12.6.2014, שנערך לקראת הטיעונים לעונש, תוארה העותרת כמי שהוריה ואחיה "השליטו טירור בבית באמצעות אלימות פיזית מילולית" והיא "חשה שקופה, בודדה, מנוכרת, כאילו הייתה עבד עבור הוריה ואחיה". כן צוין, כי בעלה הראשון היה מוכר לרשויות הרווחה ונישואיו הראשונים הסתיימו על רקע אלימות שהפגין כלפי בת-זוגו.

אולם, האמנם לא ניתן למצוא את דרך לסייע לה בכך? במבט כללי יותר הצופה פני עתיד יוזכר כי במהלך הדיון בעתירה למדנו שבעקבות החלטת הממשלה מס' 4463 החלו משרדי הממשלה לקדם תכנית לאומית להתמודדות עם תופעת הסחר בבני אדם, שבמסגרתה צפויות להבחן בין השאר סוגיית הזיהוי וההכרה בקורבנות, הגדרת הגורם המופקד על קבלת ההחלטה להכיר בהם, וכן טיבו של הרף הראייתי הנידרש לצורך ההכרה.

...

כפי שציינה גם המדינה, אף הסוגיה שבגינה נדחתה בסופו של דבר בקשתה של העותרת, הנוגעת לשאלת הידיעה של הוריה ביחס לסכנות הכרוכות בהשאתה, לא עמדה במרכזם של הליכי החקירה והעדויות שניתנו במשפט והדברים לא נבחנו במישרין.

אני סבורה כי בהתחשב במכלול הנסיבות, קשה לומר שכך היה בענייננו.

סוף דבר לו תישמע דעתי הצו על תנאי יהפוך למוחלט בחלקו במובן זה שעניינה של העותרת יחזור וייבחן על בסיס תשתית עובדתית מלאה, שתכלול, בין השאר, ראיון עמה.